פנה אליי נשלט.
יוצא מאשפוז. שבור. בלי גבולות.
הציע עשרים אלף שקל לסשן.
לכאורה – חלום של כל שולטת, נכון?
כסף גדול, אפס גבולות, תעשי בי מה שבא לך.
אבל זה לא החמיא לי.
זה דחה אותי.
אני שולטת.
אני סדיסטית.
אני נהנית למחוץ אגו.
לפרק עמוד שדרה.
לראות מישהו נמס ואבוד, כי הוא רצה להגיע לשם.
כי הוא בחר להתמוסס תחתיי.
ניצול? ברור.
השפלה? כל הזמן.
לקרוע, לרסק, ללעוס ולירוק?
כן – אבל רק כשהאדם מולי יודע למה הוא נכנס.
רק כשהוא מבין מה הוא מוסר.
אני לא לוקחת הסכמה ממישהו שטוף חומרים.
אני לא לוקחת הסכמה ממישהו שטוף שברים.
אני לא מחפשת מישהו שבור שיבקש שירמסו אותו –
אני מחפשת מישהו שלם, כדי שאוכל לשבור אותו בעצמי.
אז סירבתי.
בלי טיפה של היסוס.
ואחר כך שמעתי שמישהי אחרת כן לקחה אותו.
עוד מישהי שצריכה שברי אנשים כדי להרגיש חזקה.
וזה לא כוח.
זה לא שליטה.
זה חולשה בתחפושת.
נשלטים –
אתם רכוש.
וזה בסדר גמור.
להיות עבד זה לדעת שאתה שייך, שאתה מוותר, שאתה נמסר.
אבל גם כרכוש – אתה עדיין בן אדם.
יש לך נפש, יש לך גבולות, יש לך אחריות על עצמך.
אל תמסרו את עצמכם לכל אחת שמבטיחה לכם חלום.
אל תקריבו את עצמכם רק כי מישהי הניפה שוט וחייכה יפה.
להיתמסר – כן.
להיעלם – לא.
תבחרו נכון מי מוחקת אתכם.
ואל תתפלאו אם תתנו את עצמכם למישהי לא נכונה, ותקומו ריקים.
כי יש כאלה שיודעות איך לפרק אתכם נכון,
ויש כאלה שרק מחרבות את מה שנשאר.
תזכרו: להיות רכוש לא אומר לוותר על כל מה שאתם.
זה פשוט לדעת למי אתם בוחרים להפסיד.