.
.
לא יכולתי להיות איתך כשמתת-אני מקווה שלא שמת לב
לפעמים בא לי לנעול אותך בחוץ -כשאת יוצאת.
את מכירה את הטריק הזה
שבו את מחבקת את עצמך,מותחת יד אחת מעבר לכתף
תוקעת לשם את הציפורניים,מצליבה את היד השניה מעליה.
מרכינה את הראש. מאחור זה נראה כאילו את מחבקת מישהו ,כאילו אתם יחד.
מלפנים זה נראה הדבר הכי בודד בעולם.
הלכתי לאיבוד איתך,וזה היה הכי קרוב שהגעתי בחיים להמצא.
את אף פעם לא נשארת איפה שהנחתי אותך,
את כל הזמן מתקדמת לי בעורקים במעלה הלב
פלא שאני מבוהל?
את תולה כביסה בלילה ואני מסתכל בך, שמה את הסלסלה על השולחן הקטן;את מכניסה את התקע של הפרוגיקטור לשקע,אני שותה ומסתכל בך.זה סודי אסור שהוא ידע.את תולה כביסה בלילה ואני מסתכל.
את בודקת את הרגליים שלך -כבר אין סימנים כחולים.את יחפה .
הייתי שורפת עכשיו עיר שלמה את אומרת לי,וממשיכה לתלות כתמים לבנים לחים .
את מדליקה 'גויט בגוי'נט, אנחנו משחקים משחקי רעב,אנחנו חונים ארבעים שנה לפני דלתות סגורות,את מקלפת את העור מכפות הרגליים שלך ומשאירה טביעות אדומות,אני לא מצליח לא ללכת בהן בעיקבותיך,ימי גיהנום ,רגעים של אושר,זה שווה את זה תגידי?,
אנחנו מבלבלים רגשות עם הגינות
זה לא נחמד להתיאש,בטח לא .אבל ממתי אני ואת עושים דברים נחמדים.
בזמן האחרון אני נתקל ביותר ויותר אנשים שהתקווה שלהם מאנית, תקווה שלא נותנת לשום דבר לעמוד מולה בטח לא למציאות, יש להם "רק להיות שמח" בעיניים, ואנרגיות של ריקוד חסידי ברמקולים גרועים שלא מאפשר לשמוע חס וחלילה את מה שאומרים לך.רבי נננחמן צועק אצלם בראש -אין יאוש בעולם כלל-ולכן כנראה כל היאוש נשאר אצלי בתוך האוטו -וגורם להרגיש כמו בתנור.
לפעמים אני מודיע לך כדאי לטבוע,זה חוסך אנרגיה.