Trust the process

אחד הדברים שלמדתי לעשות זה לבקש.

טוב, להגיד "למדתי" זה קצת גדול. לא למדתי עדיין לגמרי, אני כבר רומז בצורה יותר ברורה. כי אני מתבייש. איך מרגישים בנוח לבקש משהו קשוח או משפיל?

גם לבקש, זה לא קצת לשלוט מלמטה?

אז היא לימדה שלא. שצריך לבקש, בצורה ברורה כי אז זאת לא מניפולציה. כי כשאני מבקש משהו בצורה ברורה וכנה, אני נחשף ונותן לה את ההחלטה.

"זה שאתה מבקש לא אומר שתקבל".

אז ביקשתי. בבושה.

והיא הסכימה.

אז אסור לי, עד יום חמישי.

אני שמח שביקשתי, אבל עכשיו קצת סובל.

💁‍♂️

אחת החירויות המרכזיות שאבדו לי מאז ש קשר איתה התבסס, היא החופש לבחור מול מי אני "נשלט".

יש לה חברות "מהעולם הזה". מול חלקן, לאחר החלטה שלה, אני גם "נשלט". כלומר, צריך לדבר בצורה מסויימת, לציית לפי הגבולות שהיא הנחתה.

יש נשים שלא בחרתי בהן, אבל אני כפוף אליהן מעצם היותן proxy שלה. 

וכך מצאתי את עצמי בעבודה, לפתע פתאום, מקבל הודעה. ובלי הרבה זכות בחירה, אבל גם בלי הרבה היסוס, הפנמתי את מקומי.

היא יכולה לחלוק משהו, כי זה באמת שלה.

כאב, בניגוד לשיחה מילולית, לא ניתן לפרשנות ולא ניתן להתפלפל סביבו.

כשאת מכאיבה לי, את ברורה ברצונות שלך. הכאב הוא אמצעי תקשורת. 

אני לא יכול להתפזר כשכואב לי. הראש לא יכול לנדוד למקומות אחרים. כשכואב, יש קשב. וכשיש קשב, יש ציות. 

כשכואב, וכואב-משפיל, יש אינטימיות. לא תמיד אינטימיות זוגית, היא לא בהכרח מינית, אבל כאב זה משהו שחווים ביחד כי הוא נוצר בדינמיקה משותפת. גם אם היא היררכית.

אני נהיה הגרסה הטובה ביותר

כשהידיים שלך סוגרות לי על הביצים.

אני הופך לאדם נטול אגו ברגע הזה שאני על ארבע, נמשך לאחור ולמעלה מהשק שלי.

אי אפשר לזייף את זה.

https://www.redgifs.com/watch/scalyhiddenleonberger

בהיתי בזה בלופים לדעתי כבר שעה

🫢🫣

היא לא טועה.

אבל נחמד זה מושג יחסי 😭

אני תמיד מתפשט בכניסה. לא משנה מה ולא משנה מה הסיטואציה, ואפילו לא מי בחדר. כשאני נכנס אני מתפשט.

בהתחלה זה היה ממש קשה. גם האקט להתפשט לכשעצמו היה מביך, בייחוד הרגע של התחתונים. שהאיבר שלך יוצא as is. לפעמים רך, לפעמים כבר עומד ולפעמים משהו באמצע.

עם הזמן התרגלתי וזה הפך לטקס יותר קל.

ולמעשה, החלק הקשה עכשיו זה פתאום להתלבש כשיוצאים. פתאום לעמוד מולה לבוש כאילו אנחנו שווים.

אין משהו שמסיר בושה מהר יותר מבעיטה לביצים. לא משנה מי אתה, מה אתה, כמה אתה חזק או חלש - בעיטה לביצים לא מאפשרת לך אלא ליילל, להחזיק את הביצים ולהתקפל לריצפה. בבעיטה השלישית גם יש דמעות.

זה לא כיף

זה לא נעים

זה ממש כואב ומאוד מפחיד

וזה ממש מביך מול החיוך המרוצה שלה.

וקצת שיורד הכאב, וההבנה נכנסת לפעולה, אתה הופך לג'לי ויצור צייתן שרק מעריץ את הכוח הזה שהופעל מולך.

זה רק מחרמן בדיעבד.

לפעמים קשה להאמין.

אני עובר על התמונות שהיא צילמה, וזה נראה לפעמים כמו הדברים שחשבתי שקורים רק לאנשים אחרים.

האמת? אני מופתע שהיא עדיין מרשה לי. אני די בטוח שאני נשלט ממש גרוע. גבולות, מגבלות, מצבי רוח, עומס של חיים... ממש לא 24/7.

היא אומרת שאני שווה את זה כי אני תקשורתי ונוזלי.

אין לי אלא להאמין, ולשתף אחד מהרגעים שהראש נכבה, ואין מחשבות. רק נוכחות.

לקח לי אולי שתי שניות להבין מה אני רואה צילום שקיבלתי לטלגרם.

צינור מתכת עם שתי טבעות מכל צד. אם לא הייתי מבין, כנראה שלא הייתי יכול לחשוב בכלל שמישהו ימציא צעצוע כזה נוראי 🫣.

אז כן, מסתבר שמישהו באמת עשה את זה. כלובון כפול לתפוס בו שני זכרים יחד.

זה נורא.

למי שלא התנסה - כלובון לפעמים יכול להיות עסק טריקי. פתאום הזין עומד לפני, פתאום להשחיל את עצמך לטבעת מתעכב. זה עסק מביך, מפחיד ומלחיץ. 

עכשיו תכפילו בשניים. מבוכה כפולה. כמובן שהנאה כפולה בשבילה (בשבילן?). ומה קורה אם לאחד עומד ולשני לא? אז הזין הזוכה דוחס את הזין הרפוי עוד יותר. השפלה ומבוכה שקשה לדמיין.

בזכותה (או "באשמתה") כבר התמודדתי עם זין נוסף בחדר. אפילו אוננו כשאנחנו צמודים. אבל הכלובון הכפול הזה הוא סיוט. אין לנו אלא ברירה להיות צמודים פנים מול פנים, צמודים בגוף. אין איך לברוח, איך אפילו טיפת מרווח פרטיות.

למה אתן כאלה רעות? 🤯🫣

אין פואנטה.

זה מה שזה.

עדיין לא אוננתי, למי שדאג.