לפני 3 חודשים. יום שישי, 9 בינואר 2026 בשעה 13:34
כמה שהוא היה משמעותי, הוא השאיר אחריו אדמה חרוכה, כמעט מדממת.
שני אנשים בפסגות שלא חלמו עליהם משוטטים בעולם בנפרד בידיעה ששום דבר לא ישתווה לזה, ואולי טוב שכך.
העולם לא בנוי למעברים חדים כאלה של ריגוש, הוא מקדש יציבות, שיגרה. אהבה שנבנית מיסודות חזקים, מהיכרות פשוטה.
והיינו אש חיה, וגם אחרי שנתיים, הגחלים עוד בוערים בכל פעם שיש תמונה בסטורי, שיש סימן חיים.
את היית השיעור הכי חשוב, היית בית ספר.
פתחת לי את הלב למקומות שלא חשבתי שהוא מסוגל, היית המקור לכוח, עד שהפכת לחולשה.
וכשאני מרגיש חלש אני מתמלא קוצים, כמו קיפוד, מסתגר ומתחייב שאף אחד לא יחדור את השיריון הזה.
אהבתי אותך כמו מטורף ואיבדתי את עצמי. עכשיו מחזיר את הביטחון, את האמונה. המקום שהיה לי לכוח, הפך לחולשה.