ופלפלים חריפים עבורי ומהרהר בגמירות.
שמעתי פעם על גברים שבוכים, שרועדים, רחמנא ליצלן גם שמתנשקים לאחר גמירה. הגברים שהכרתי לא חייכו מ2007 כדי לא להפגין רגש מוחצן, שברת אצבע? עצור ותהרהר האם אתה רוצה להרגיש כמו ילדה עם קוקיות ולהוריד מעצמך איזו דמעה. נכון שלא? אז תשים שם איזה מקל של ארטיק ורוק ונתקדם.
הלוואי שפעם אחת הייתי גומר בצרחה ושוקע לתוך זה במקום להמתין שתי שניות ולחזור לחיים כאילו כלום, כשהיא גומרת זה נראה כמו גירוש שדים, מלמולים וטקסים פגאניים; לא יודע איך זאתי שכל הזמן כואב לה הגב נעה ומתפתלת כך בזעקות, דמעות, אנרגיות, תדרים. הגמירה שלה מדליקה את המאוורר הסיני, אני תמיד נפעם מיכולותיי ומיכולות הריגול הסיני.
אולי פעם במערות גברים רק רצו שלא יחשדו שהאישה שלהם מגמירה אותם טוב כדי שלא יאלצו להלחם ולגרש פולשים אשר חושקים בה בעת שהם מתרפקים לתוכה ומדברים על רעות בין חברות ועל קוקטיילים מזן שירלי טמפל. אז הם פשוט גמרו לעצמם במין "אה" קטנטן ועצור כזה והם אבות-אבותיי או שאני באמת ובתמים לא מסוגל לשחרר פירור. או שפשוט ככה מתנהגים גברים?
אני נכנס והיא בוכה, מה בוכה, צווחת. חשבתי שוב היה לה קטע בעבודה אבל לא, היא מספרת לי שזוג נפרד לאחר שבע או עשר שנות זוגיות, יכול להיות יותר, לא באמת זוכר.
באמת שאני לא מרגיש כלום כלפיי זה, אני אפילו לא נותן "וואו" קטן של הזדהות ורק אומר שהם צעירים והיא תמצא כיוון כשאני נזכר שהיא מהמשפחה שלה והשם שלו מתחיל בא' ושואל מה יש לאכול, אולי הוא בוכה וצורח, לא יודע.
אתה יכול לעמוד ולהקשיב בזמן שמספרים לך שמישהו נפטר, שם אתה כבר מהנהן לאות סולידריות. גברים מבינים שבני אדם נפטרים, זה קורה וזו דרך הטבע, זה לא שולל את הצורך בעוף כדי לשבוע או את הגרבוץ הקטן הזה כדי לסדר את התחתונים ולבדוק שהוא שם.
ברשותכן כמובן, אשמח לקבל כתבות לא מפוברקות על אופנה, זוגיות, הום סטיילינג ויחסים בינו לבינה הכוללים תאורים גרפיים של משגל ודגדגנים המפרישים משהו, אנא עארף. הלכתי להחליף מקל באצבע ולאכול חצי פיתה מכוסמין מלא עם שמונה גרגרי קוטג' ופטריית שיטאקה אחת.
אנסה לשבת היום עם נשים ולהחמיא להן על התאמת הנברשת לנעליים של החמות, ידעת שהקומקום שלך וואו או משהו, לא יודע עדיין. אולי הגמירה תוציא ממני קולות מוזרים ואוכל סוף כל סוף לאחר מעל ארבעים שנות קיום לשבת קצת ולרכל כשעל ראשי מגולגלת מגבת.