|
|
|
שירם של השלושרים מספר על צרותיו "הטובות" של גבר,
אשר אוהב ומבלה עם שתי נשים, שלא יודעות דבר... זאת על זאת, וזו על זו.
מאחר ולבלוג זה יש נטיה פמדומיסטית משהו,
החליטו יוצר הבלוג והכותב הראשי לספר לשתיים, זאת על זאת, וזו על זו.
אגב, למערכת הבלוג נודע שהן כנראה לא תאומות, ואין קשר משפחתי בינהן.
סוף סוף, לאחר תקופה ארוכה רווית מתח, ציפיה ועצבים, הותר לפרסום שמו של האלבום החדש של להקת אפיקה,שיצא למכירה במרץ 2012.
רקוויאם לאדיש
הסבר הלהקה לשם האלבום הוא כדלהלנצ'יק -
סוף עידן האדישות. האנושות כבר לא יכולה לטמון ראשה בחול על הדברים שקורים סביבה.
מתח עצום בין שונים... . דתות ותרבויות, מלחמות, אסונות טבע ומשבר פיננסי עצום שיוצא מכלל שליטה,
ועכשיו יותר מתמיד בני האדם זקוקים זה לזה כדי להתגבר על בעיות אלה מאחר וכולם מחוברים: היקום, כדור הארץ, הטבע, בעלי חיים ובני האדם.
זו תקופה בזמן שתהיה תחילת הסוף לאלה שעדיין לא רוצים או פשוט לא רואים את הקטסטרופה וטומנים ראשם בחול.
אבל מצד שני זו תהיה תקופה עם אפשרות להתחלה חדשה עם סיכוי חדש ונהדר.
עוד לא הבנתי אם ההולנדים האלו פסימים או אופטמים...אבל כל עוד סימונה בשטח, אני גם אופטימי רצח.
וזו עוד דוגמא לשיר אופטימי שלהם משנת 2005
סדרה הומוריסטית פמדומיסטית (לטעמי לפחות) על גרושה, שכנתה, והעובדת שלה,
ששולטות ללא עוררין בגברים של חייהן.
באחד הפרקים, בובי הגרוש של הגרושה מספר לחבריו שהחלום שלו,
הוא להיקבר כולו בחוף הים כשראשו מבצבץ מעל לחול.
חבריו מחליטים להגשים לו את החלום, לעשות מסיבה על חוף הים,
ולקבור אותו כשראשו מבצבץ...
כשראיתי את הסצנה הזו, שאלתי את עצמי האם חלומו של בובי הוא כמו חלומי?
ואולי בכלל פרד אסטר חלם על זה לפנינו?
