|
|
|
כלום, נאדה, שום קשר... אין נשים בהגדה!!!
רק גברים, כוחנות, זרוע חזקה, אש, דם ותמרות עשן,
וזכריות של שפוך חמתך.
הנשים שעשו את ההגדה כלל לא מוזכרות בה.
יוכבד, שלא מילאה אחר גזרת פרעה והביאה לעולם את משה.
מרים, שבזכותה נולד משה.
שפרה ופועה שיילדו את משה.
בתיה, בתו של פרעה שהצילה וגידלה את משה.
וכנראה שהיו עוד נשים שלא הוזכרו.
וכל הבלבול מח הזה,
הוא רק בכדי לקדם במספר זעום של צפיות,
איזה סרטון של החזנית הידועה סימונה.
היא לא קיבלה,
אולי עכשיו היא תקבל...
נשיקה...
אתמול חיפשתי משהו במחשב וכרגיל לא מצאתי את מה שחיפשתי,
אבל מצאתי את Khusara Khusara של Hossam Ramzy,
שאין לי מושג איך הוא הגיע אלי.
בדקתי ומצאתי שזה סוג של שיר ריקודי בטן.(יש גם סיכוי גדול שאני טועה)
עכשיו, שיר ריקודי בטן בלי רקדנית, זה כמו פמדום בלי נשים.
אז חיברתי אותו למספר איורי פמדום.
השבוע יצא לי לצפות בסרט שהזכיר לי במידה מסוימת את עצמי.
ועד כמה פטתית יכולה להיות התנהגותי עם נשים,לפעמים ...המממ...בעצם ברוב המקרים.
לא ארחיב, אבל גם עם כל נסיון החיים, כשאני איתן אני מתנהג כמו ילד תמים.
עושה שטויות, ודברים מוזרים, גם כשאני יודע שזה לא נכון ולא מתאים.
ולמרות הכל זה בסדר וזה כייף עולמי, כי אין יותר כייף מלשמח אותן, את הנשים.
הסרט הוא "תשוקה אפלה" ובו גבר מבוגר רודף אחר נערונת בת 18.
הילדונת- שאותה משחקות שתיים, קרול בוקה ואנג'לה מולינה, האחת מלאכית והשניה לילית-
משחקת בגבר ועושה בו כרצונה, וכל נסיונותיו לזיין לה את הצורה נכשלים ומגבירים בו את המרירות והאכזבה.
וכמובן שלבסוף הנערה משיגה את מטרתה. (ולא, סוף הסרטון שמובא, הוא לא סוף הסרט)
בסרט עצמו ליבי כמובן היה עם הנערה, אם כי אפשר להבין את מרירות הגבר(אבל בודאי שלא את התנהגותו המעט אלימה).
אפרופו הסרט, המשפט הכי נכון ושהכי גמר אותי בו - "הגיטרה שלי,שייכת לי, ואנגן איתה למי שרק ארצה".
אני לא יכול להפסיק להתבונן, להסתכל, לבהות בהן.
צעירות , מבוגרות, שובבות, צבעוניות, נקיות, מלוכלכות, מטובעות, מקועקעות, מפודקרות,
לבנות , שחורות, ארוכות, קצרות, שמנות , רזות, ועוד הרבה הרבה ידה ידה ידה...
לכל אחת מהן, מן הגדולה עד הקטנה ולהיפך, מראה ייחודי משלה,
הן באות בעשיריות, חמש זוגות חינניות, יפות, מדליקות ומפתות.
עשר ועוד עשר ועוד עשר , עשרות עשיריות, אלפי עשיריות, ועוד עשיריה ועוד עשיריה...
והקיץ הזה שלו נגמר (ולי גומר את הצורה) גורם להן להמשיך לפזז חשופות, עירומות, מקניטות.
ואתה בשניה חטופה אמור להכיל את כל כולן לנתח את יפי מראן.
אתה בולע את הרוק בשעה שאתה מת לבלוע אותן,
ואתה מת לחוש אותן תקועות עמוק עמוק בתוך הגרון
מפלבלות בענבל....הופ הופ הופ ...מה פה קורא פה...
נסחפנו קצת, לא?
אוקצור, מפה לשם, משם לפה, ושם עוד לא היינו,
הרעיון וההשראה לסרטון הגיעו תוך כדי צפיה בבהונותיה המדהימות,
באלבום התמונות של הכלוב, עוד בימים שניתן היה לצפות באלבום זה.
וכמובן שסרטון זה מוקדש לה.
ואני מאד מקווה שלא יהיה כעס בליבו של אף אחד על זה שהסבתי את שירם לשיר שנושאו - בהונות...
או אולי lucky bastard...
הסרט The Book of Revelation (שנקרא בעברית צחה - תשוקה ואובססיה) מספר על רקדן מבטיח שנחטף ע"י שלוש נשים,
שמתעללות בו מנטלית וגופנית, מבצעות בו את זממן ומכריחות אותו לרקוד בעבורן.
בסופו של דבר הנער משוחרר לדרכו ללא יכולת לזהות את חוטפותיו.
כתוצאה מהמקרה המצער (מבחינתו) הוא עוזב את חברתו (שאותה משחקת אנה טורב המדהימה, כוכבת הסדרה הנפלאה Fringe)
פורש מקריירת הריקוד שלו ומפתה נשים באובססיביות בכדי למצוא את שלוש המוסקטריות שחיללו את גופו הענוג.
ואני מכל הסיפור הזה לא הבנתי איך בכלל אפשר לעזוב את אנה טורב...
רק בשבילך ניקול
זו אהבה משמיעה ומבט ראשון, לדעתי אחת הזמרות המדהימות בעולם המטאל הגברי הכוחני.
אחת מהזמרות שלא מנסה לחקות את הזמרים הגבריים בעולם זה, אלא מביאה את חינה הנשי ואישיותה הכובשת.
הדואט המדהים בינה לבין מארק יאנסן גרואלר ומייסד הלהקה,הוא דואט שבין אשה יפה צנועה וחזקה לגבר מחוספס וצעקני,
דואט שבו העוצמה הנשית מכניעה את החיספוס והכוחנות הגברית, ומשתמשת בו לצרכיה.
אפיקה היא להקה של חמישה גברים ואשה אחת, חמישה גברים עובדים, זמרת מלכה אחת.
יש שיגידו שהיא זמרת מצו-סופרן די בינונית, בשבילי היא זמרת סוג של אלוהית.
את הקטע האפי פמדומי הבא הקדשתי פעם לטיש אדמס, והוא עדיין מוקדש לה.
וכן , אני יודע שהשיר מדבר על דת והסגידה העיוורת אליה, רק שאני כהרגלי בקודש הפכתי אותו לשיר פמדומי קלילי.
הוא גיבורה והפרוטגוניסט (שו בדאלאק פרוטוגוניסט?) של סדרת ספרי ריגול שובינסטית
מאת הסופר הבריטי איאן פלמינג, שכנראה היה גם שונא נשים לא קטן.
בונד, ג'מוס בונד, מצליח בכשרונו הרב לנצל ולחסל כל חלקה טובה בעולם הנשי.
אני זוכר שעוד בצעירותי (פרציק יואר ציריק) אני היחידי שיצאתי את אולם הקולנווע עצוב וחפוי ראש בסיומו של כל סרט בסדרה.
לא יודע איך, אבל הג'מוס הברברי הזה תמיד הצליח (וכנראה שעוד יצליח) לנצל ולחסל את הגיבורה האמיתית (שלי) בסרט.
אולי ברברה המחסלת מספרד היא התשובה האמיתית לסדרת סרטי ג'מוס בונד השובינסטית מאנגליה.
היא הדמות הנשית שזכתה לתיאור המפורט ביותר בתנ"ך.
אסתרק'ה במגילה היא נערה שעברה מהפך,
מנערה פסיבית המבצעת את כל מה שאומרים לה, לדמות יוזמת ומניפולטיבית,
העומדת על שלה,.ובמקרים מסוימים גם יושבת על שלו.
בזמנו, כשדוד מוטק'ה בא וסיפר לאסתרק'ה את דבר המזימונת של המן (חיסול עם מסוים),
הוא ביקש ממנה לפנות אל המלך בבקשה לביטול הגזירה.
אסתרק'ה שידעה שאחשוורוש חולה לה על התחת, אך לא רצתה שדוד מוטק'ה יקנא,
אמרה לו שהיא חוששת מפאת הסיכון בפנייה ישירה מצדה אל המלך, מבלי שהמלך עצמו יזם את המפגש.
דוד מוטק'ה השיב לה בתוקף כי לנוכח הסכנה ליהודי הממלכה, אין לה ברירה אלא לבצע את תפקידה.
אסתרק'ה הביאה אותה עם כמה פלברות,
ולבסוף שיחקה אותה מיתרצה ואמרה לדוד מוטק'ה שלמרות הסכנה במוות היא תפנה למלך בבקשה לביטול הגזירה.
וכך הצליחה אסתרק'ה (ובשמה היהודי, מדונה) לשכנע את המלך לשנות את רוע הגזרה...
