לפני 6 שנים. 20 במרץ 2018 בשעה 5:36
לבקש
חום ואהבה
רכות ותקווה
זה
כאב מסוג אחר
Veni, vidi, vici
כותבת את עצמי לדעתלפני 6 שנים. 19 במרץ 2018 בשעה 13:32
החלום הזה שהתגשם לי
אותך בחיי
תודה
על הרגישות
על הקשיחות
על היותך
על הכאב
על חוכמתך
על הבנתך וכנותך
על הכלה וסבלנות
על הדמעות והתחושות
על לא לשרוד אלא לחיות
על רגעים של אושר, כעס ותסכול
על הצבעים המרהיבים בזכותך
ולא רק השחור והלבן
על להיות לך
לשרתך
על מקומי מתחתיך
להיענות
להתמסר
לרצונך.
לפני 6 שנים. 18 במרץ 2018 בשעה 19:04
המלחמות שלי
גורמות לי להרגיש
כמו הלומת קרב
לפני 6 שנים. 18 במרץ 2018 בשעה 17:26
כל קצה
הוא כמו מוות קטן
עבורי
להיות שם
באהבה ופחד
עבורך
לפני 6 שנים. 18 במרץ 2018 בשעה 6:52
יש לי נטייה מאד חזקה לאימפולסיביות,
מאחר וכך אני מנסה ללמוד לא להיות..
אז אני מחכה, נרגעת, חושבת שוב ושוב
ומגיבה בדיוק כמו לפני
שחיכיתי
נרגעתי
חשבתי
שוב
ושוב
לפני 6 שנים. 17 במרץ 2018 בשעה 21:03
בחוף הומה אדם
עוברים, חולפים ושבים
המוני אנשים
על צווארי קולר
ובידך גלגל כאב
וכל רצוני הוא
לדמם
עוד
להתמסר
עוד יותר
לפני 6 שנים. 17 במרץ 2018 בשעה 19:25
שנהניתי כל כך
ותודה על הכל...
:)
לפני 6 שנים. 17 במרץ 2018 בשעה 16:27
פעם רציתי הכרה
היום אני רק רוצה לאבד אותה
לשכוח
ולא לזכור
לפני 6 שנים. 17 במרץ 2018 בשעה 6:55
" את מגיעה לפגישה ומשאירה את הפלאפון בבית "
אז מיד שמתי אותו בטעינה כדי שיתמלא ויבדוק את עצמו בזמן שאני בלעדיו.
לפני 6 שנים. 16 במרץ 2018 בשעה 7:12
נפילתה של העלייה הראשונה
but of course
איך לא
:)