שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

Veni, vidi, vici

כותבת את עצמי לדעת
לפני 4 שנים. 24 במרץ 2020 בשעה 7:11

 מדברים בווצאפ עם מסכה וכפפות

:)

לפני 4 שנים. 24 במרץ 2020 בשעה 5:28

געגועים אין קץ

לפני 4 שנים. 23 במרץ 2020 בשעה 12:50

להתפנק

:)

לפני 4 שנים. 23 במרץ 2020 בשעה 7:05

גם היא דורשת ומצריכה טיפוח והשקעה

לפני 4 שנים. 20 במרץ 2020 בשעה 18:02

הרגע שבו

הוא מניח עלי את כפות רגליו

כמו הייתי נעלי בית

אהובות ונוחות להפליא

המתאימות כל כך למידותיו

אותן נעלי בית

אשר בסופו של יום

הוא ממהר הבייתה אליהן

לנוח מתלאות היום והחיים

ואיתן הוא עצמו

וטוב לו כל כך

 

לפני 4 שנים. 19 במרץ 2020 בשעה 18:51

 

הרגע הזה בו הנשימה נעצרת

ממילה זו או אחרת

הרגע הזה שאחריו קשה וכואב אף לנשום

הכל צף ומוצף

מול

הרגע שבו הוא מניח ראשו ומבקש ליטוף

יש לי מספיק על הראש

לא על הלב

לפני 4 שנים. 9 במרץ 2020 בשעה 13:19

יש רגעים בהם צריך

לנתק רגש 

מתגובה

ממחשבה

כי אחרת הכל יתמוטט

יתפרק

בריפרוף של מילה

בנגיעה קלה על זרוע

במבט מהיר

ועיניים קרועות לרווחה

כמו לב שמדמם

בזרזיף

כמעט בלתי נראה

הידד אללי

אני עדיין אני

וכלום בי לא השתנה

כל השאר זו הצגה

והכל כמו רגע לפני השקיעה

 

לפני 4 שנים. 7 במרץ 2020 בשעה 13:46

שבה היא מגישה לי את הקפה :)

לפני 4 שנים. 2 במרץ 2020 בשעה 17:14

כשאני רואה אותו ברחוב

וליבי מחסיר פעימה

היא יושבת ומחכה

שאסיים ללטף לחבק

ולהתלהב

שמחה בשמחתי

מעודדת אהבתי

וכולה יופי ונתינה

רכות ואהבה

וכל כך ראויה

זכיתי בה

אני אשירה

לפני 4 שנים. 1 במרץ 2020 בשעה 7:57

וכלל 

לא היה שם מגע

רק קשר עין

וחיוך מושלם

הופך קרביים

ושתי ידיים

אשר גרמו לדמיין

ולראות

את יצירת המופת הזאת

אשר יכולתי בה לבהות

ימים ולילות

 

ומי שיזכה לראות את "היופי עצמו טהור ולא מהול" "יזכה להוליד לא רק חיקויים של המידה הטובה אלה דברים אמיתיים."