מאה נשים של בדידות

קוף אחד (בבון מצוי, לצורך הענין) התחתן עם ג'ירפה. הייתה חתונה ברוב עם, וכל הג'ונגל השתתף בחתונה. אחרי שבוע שמעו חבריו שהוא בטיפול נמרץ בבית החולים במצב מאד קשה, שעותיו ספורות, אצו מיד כל הבבונים לשאול לשלומו. מה קרה אחינו?, שאלו.

אל תשאלו חיים קשים עם הג'ירפה, לעלות למעלה לתת נשיקה לרדת למטה לתת דפיקה, ככה שבוע, והנה אני פה...


את מספר 63 פגשתי באחד מימי הגשם של ינואר 2005, יום כזה רטוב, קר, לא נעים.

עמדתי לצאת מבנין משרדים ברעננה, באזור ההייטק, ורגע לפני היציאה נעמדתי לפני הדלת המסתובבת והתחלתי ללבוש את חליפת הסערה. הוצאתי אותה מהתיק והתכופפתי להכנס לתוך המכנס הכחול הזה, הניילון.

כשהתחלתי לעלות, ננעצו עיני ברגלי אישה שהיו נתונות במגפיים על עקבים, ולמרות שעליתי והתרוממתי, לא נגמרו, פשוט לא. בדרך כלל בשני שליש הדרך מתחיל הנוף להשתנות, רואים קו מותניים, אולי קו שדיים וכאן, כלום, רגליים, כבר כמעט הזדקפתי כולי והנה, מותניים, וכשעמדתי מצאתי את עצמי מול זוג שדיים שהיו חנוטים בחולצה לבנה. הצוואר היה מעלי וכך גם הראש. הבטתי למעלה, והנה זוג עיניים כחולות עמוקות מביט בי. לא קר לך ככה?

לא, עניתי, ולך ? לא, היא אמרה.. זה לא מסוכן לנסוע עכשיו? מסוכן, אז מה? אני עושה הרבה דברים מסוכנים. כמו מה? היא שאלה, כמו להסתכל עליך, אמרתי. למה מסוכן להסתכל עלי?

פניה של האישה הביעו מין "אי הבנה", כי את יותר מדי יפה וגבוהה, אמרתי בשליפה.

ראיתי שהכדור הראשון פגע במטרה. היא נפלה שדודה לרגלי.. אני? היא שאלה, כן, עניתי למה את צריכה את העקבים האלה? אני אוהבת ללכת עם עקבים, אמרה. מה הגובה שלך בלעדיהם? שאלתי, 194 ס"מ, ענתה. אני מקווה שלא היית שחקנית כדור- סל, אמרתי, לא, מה פתאום, אני? ואתה? לא, אמרתי, אני שיחקתי כדורעף... את ממהרת? שאלתי, תוך שאני עושה חישוב של מקדם ההרטבה של הגשם בחוץ, ככה יש לי עוד חצי שעה להפסקה. אז בואי נשתה קפה, איפה? שאלה, הצבעתי על דוכן הקפה שהיה בלובי. אני מזמין.

היא בת 42, עלתה לפני 20 שנה, רואים שהיא לא "ישראלית", היא גרושה. ולך תמצא סיבוב שני בגובה הזה. הסיבוב הראשון היה נמוך ממנה אבל קצין בצה"ל, כשקצין בצה"ל היה שווה משהוא. סיפרתי לה ברוב טאקט את הבדיחה על הבבון. Tell me about it, היא אמרה.

למה אתה עם המכנסיים האלה, קר לך.. שאלה, שמתי לב שנשארתי עם מכנסי הניילון.

הרגשתי מגוחך. בוא אני אוריד לך אותם.. ומיד קמה, כרעה לפני והחלה למשוך את מכנסי הניילון. יפה לך ככה, אמרתי. המשכנו לצחוק ולספר בדיחות עד שנגמרה ההפסקה שלה. אתקשר בערב.. בטח אמרה.



בערב היא הייתה לפתע קצת יותר רשמית.. אני בא אמרתי, לאן נלך? שאלה, את תראי, אמרתי. הגעתי למקום שקבענו, היא הגיעה עם רכב, כמובן, רכב ליסינג רגיל, מאזדה 3, אני חושב, היא נראתה כ"כ "דחוסה" בפנים. בואי נלך למקום עם מקום אמרתי לה.. לאן?

את רוצה לדבר או.. אני רוצה להזדיין אמרה. ככה ? כן, ככה.

(מה זה בא לי להגיד את המשפט שלי, היי אל תסתכלי עלי בתור אובייקט מיני, יש לי גם נשמה אבל נדמתי)

שידלתי אותה לקחת חדר במלון, היא רצתה באוטו, (איך באוטו? אמרתי לה, שנינו, את יודעת נקרע את הריפודים, נשבור חלונות.. ייתפס לי הגב, זה רכב חברה, היא ענתה, ליסיניג..)

בחדר, התיישבה על המיטה, הסתכלה למטה, הכחול נכבה פתאום, נהיה כהה, קרה משהוא שאלתי? כן. המון שנים לא הייתי עם גבר, אני כבר לא יודעת. אני מפחדת, מתביישת.

כיביתי את האור. ליטפתי אותה הרבה זמן, הרבה, אני כבר לא יודע כמה. על הבגדים.

אתה רוצה לזיין אותי או לבדוק את הטקסטיל, שאלה?

אה כן, אמרתי, היא הסתובבה, עלתה עלי.. אז נזכרתי בבבון ההוא.

מישהו יודע אם הוא חי בסוף?