אין מנעול והשער אינו סגור

פרק ג'

הוא התקרב אלי, חשתי אותו מצמיד אותי אל גופו, רוטטת למגעו העדין והתקיף
החזה מתקשה מצפה למגעו, ללשונו הלוהטת והוא לא...
מעסה את צווארי נמחץ אל גווי, אני חשה את איברו נצמד אל אחורי
הוא מלקק את העורף יורד אל הגב מרגישה בצמרמורת שעוברת בי לכל מגע שלו
וממשיך לרדת, הלשון בעקבות אצבעותיו מעבירות רטט של ערגה
הוא ממשיך ואני מתמסרת, מתמכרת, מתפתלת.
הוא חש ברטיבות שמציפה אותי,
אני גונחת בתשוקה מבקשת, מתחננת כל כך רוצה אותך עכשיו.
הגב מתקשט מולו – ראה, אני כל כך מוכנה אליך, כל כך רועדת
והוא בשלו, לאט מעביר לשון לכל אורך הגוף, לא פוסח על אף תא
עין, אף, זרוע, אצבעות, טבור, ולאורך הרגל, אני נוטפת ורועדת קוראת לו ונכנעת ללשונו
הוא תוחב את אצבעו לתוכי מגשש, אני רותחת ומבקשת עוד עוד אל תפסיק
האצבע לחה ואני מתמכרת להרגשה הנהדרת ורוצה לבלוע את כולו לתוכי.
חסרת אונים, מכורה, מתנשמת בכבדות בוא בוא אלי אהוב.
מתיישבת מולו ועוטפת בירכי את גופו ומצמידה אותו אלי, מחבקת ומלטפת את פיו
הוא זורק אותי על גבי על השטיח וחודר לתוכי בבת אחת, אני נאנחת, זועקת הזיעה של שנינו מתערבבת
הגב מתקמר העיניים נעצמות והתשוקה הערגה החיבור סוחפת את שנינו.
הקצב אחיד, הקצב מותאם, שנינו רועדים, את כל כך נהדרת הוא אומר מעולם לא חוויתי חוויה שכזו
הוא עדיין בתוכי, אני מתפתלת רוצה לשמר כל רגע של חיבור שלנו לשאוב את כולו
הוא נשכב לצידי – מולי - מלטף, מלטפת, את השיער, את האף, את הפה
כמה שאת מטריפה – כמה שאתה מטריף
נשיקה רכה, שפתיים נצמדות, לא רוצים לעצור את הרגע...

פרק ב

את רגליו קשרתי לרגלי הכסא בצעיפים אדומים,
...את ידיו קשרתי למסעד הכסא בצעיפים סגולים
מזגתי יין לכוסו מבטו עוקב אחרי עורג וחושק.
פישקתי רגליים והתיישבתי על ברכיו פנים מול פנים נצמדת לאיברו הנוקשה
השקיתי אותו ביין ואמרתי היום אתה הקהל שלי, אני רוצה להופיע בפניך.
אחזתי בגבעול הדובדבן והאכלתי את הגבר שלי, שתינו יין מאותה כוס, מאותו פה מעבירים ומערבבים
התחלתי להפשיט אותו לאט לאט... פתחתי את כפתורי חולצתו... ליטפתי את גופו החם
את כתפיו הגלויות, את צווארו, כמו אל יווני, צבעו הכהה מול שלי הבהיר
אצבע אחת עוברת על כל תא בגופו והלשון אחריה.
פתחתי את רוכסן מכנסיו, הפשלתי אותם – רוצה לראות אותך זקור מולי.
עיניו פעורות ומופתעות, הוא לא מפסיק למלמל ולהיאנח, להתרגש וכל כך סקרן לדעת מה עוד יקרה.
קמתי ועמדתי מולו, הפעלתי את המערכת עליה התנגנה מוסיקה שקטה ורומנטית.
התחלתי להתפתל מולו בקצב המנגינה, נוגעת בעצמי, מקיפה אותו - נוגעת לא נוגעת.
תריח, תנשום אותי, תחשוק, ואל תיגע.
אני רואה את חזהו עולה ויורד בנשימות עמוקות ומהירות, הוא מנסה להשתחרר לגעת
הוא לא יכול, הוא לוחש תתקרבי תני לי לחוש את חום גופך בשפתי.
מתקרבת מולו מתפתלת הוא נושם נשימה עמוקה ומריח
מתרחקת ממנו וריקוד הפיתוי גובר עם המוסיקה.
משילה מעלי את החולצה וזורקת על הרצפה לאט לאט נושר הטייץ אחריה.
נשארת בתחתוני תחרה שחורים חזייה שחורה מפתה גרביונים שחורים ונעלי עקב אדומות.
מולו כסא ריק, הכסא שלי, מרימה רגל אחת על הכסא ומעבירה אצבע לכל אורך גופי
המוסיקה מתנגנת והגוף מתפתל מולו כנחש בריקוד פיתוי
מסתובבת עם הגב אליו מתכופפת התעמלות אמנותית הם קוראים לזה
פותחת את סוגר החזיה ומתקרבת אליו – הורד לי אותה - השתמש בפה ספק אומרת ספק דורשת,
רואה לו בעיניים את התשוקה, את הרעב אלי, הוא מושך את החזיה בפראות וזורק על הריצפה
החזה הנפלא מתגלה זקור מולו כאילו קורא לו בוא גע בי.
מתחנן תישארי פה קרוב לידי אך הריקוד טרם הסתיים ואני חוזרת לכסא.
באיטיות מורידה את תחתוני התחרה הקטנים ונשארת עם גרביוני תחרה סקסיים ונעליים אדומות
חווה מול אדם - גן העדן זה כאן.
המוסיקה מתחלפת והופכת למהירה יותר, קצבית יותר וכך גם הגוף המתפתל מולו
לוקחת חופן דובדבנים טובלת בגביע היין, עומדת מולו ומאכילה את הגבר שלי
נשענת בידי על ברכיו ומתחככת בו.
אני משתגע הוא אומר שחררי אותי אני לא עומד בזה יותר,
איברו קשה וזקור ורוצה לחדור אלי. כל כך רוצה אותך הוא צועק.
מתיישבת מולו על ברכיו מכניסה אצבע לתוך גביע היין ומציירת על פיו כאילו היה זה מכחול
יודעת שעוד רגע תתחלף שוב המנגינה ומחול החרבות בכל עוצמתו יהדהד ויתערבב ברעש הרעמים
הנה זה מגיע... ריקוד המלחמה המסחרר מתיישבת על ברכיו ולאט לאט מחדירה את איברו לתוכי
עולה ויורדת מעליו תחילה באיטיות ולאט לאט המהירות גוברת לפי הקצב
אצלנו הופך הריקוד לריקוד של אהבה ותשוקה.
קמה מעליו משחררת את הצעיפים שקושרים את ידיו ורגליו ויודעת
שהרגע איבדתי כל שליטה על מה שעומד לקרות...

חלק א

איך נמשיך לשדרג הוא שאל כרגיל
היססתי, התלבטתי, חשבתי
 יש לי רעיון אמרתי בקול רם, בוא נצא ליער, נמצא פינה ירוקה מוסתרת
יש משהו במתח הזה שגורם לאדרנלין ולהורמונים לרקוד.
אבל כשתבוא אמרתי עלה אלי כדי שניקח סלסלת פירות ויין.
הוא הגיע, היה יום גשום וסוער, רעמים הרעישו את השמים וברקים הבליחו בשמיים והאירו אותם.
פתחתי את הדלת לבושה במכנסי טייץ שחורים וגופיה הדוקה
התבשמתי בבושם  , בקרם הגוף המפתה והוא כרגיל עוד טרם נעלתי את הדלת
הקיף אותי ממרום גובהו חיבוק מלא תשוקה, שפתיים ולשונות נפגשים.
נעלתי מאחוריו את הדלת הייתי עם גבי אליו והרגשתי אותו מתקרב ונצמד אלי
ידיו נוגעות בגופי, מלטפות, חוקרות, עדינות, רכות,
פיו מרפרף לאורך הצוואר רעד מצמרמר עובר בגופי, לשונו מלקקת את תנוכי האוזניים
מה שעוצר את נשימתי, מתמכרת ללשון, מתמסרת למגע.
הוא מצמיד אותי לקיר, מקיף אותי בזרועותיו, אני מרגישה את הרטיבות הנהדרת הזו בין רגלי
ואת איברו המתקשח מהתרגשות.
זה הרגע חשבתי לעצמי להוביל.
הסתובבתי מולו, לקחתי את ידו, והובלתי אותו למרכז החדר החשוך – הוא הלך לצידי מובל ומופתע
רק אור נרות האירו אותו והברקים המבליחים כמו תפאורת רקע.
במרכז החדר כורסא לשקוע בה, לידה קערת קריסטל מלאה בדובדבנים אדומים מפתים
בקבוק יין לבן קר וגביעי רגל גבוהים.

באוזני עוד מהדהד צחוקך

מעיין שופע של חביון הלב

לעד תנוע בין שמחה לדאבה

בתהות ליבך מה פשר המסע

נפשך ים היא לא תחום ומידה.

יודעת שיפלי חייך לא גאוותך

מתאווה לדעת מאוויך וריקותך

אל תחריש  ותקשה  לבבך

הקשיב לקול הרך שבקרבך

בעוז פרוץ מעגל יגון ילדותך

מרוב מילים גוועת המחשבה

בנשמתך מחוללות כרוח בדממה

עת תמנע אמת מעצמך  

תתהלך בפחד חסר  מנוחה

איכה תמצא  נתיבי האהבה.

בבוא עוז להתגבר ,תתחשל

ביודעך הינך שוכן בלבבי

תקרוס חומה ,תבנה גשרים

להכיל בתוך רגשות משומשים.

בהווייתם להיות לך מעצימים.

ואם בדמדומי זיכרון שוב נפגש

עת תעניק דרור לצפונות ליבך

תשיק  קטבים ,חידלון והכחדה

תגלה אט את דמותך הנעלה

באהבה תפלס  בהשקט ובבטחה

אוח, האביב גורם לי להרגיש שוב

את החיים,האנרגיות הפראיות שמבעבעות בי

הרצון לרוץ,לצעוק, ולרוץ בלי שליטה.

להתעורר השכם בבוקר

מקלחת,תגלחת

קרם גוף ריחני

בושם

סט לבנים חדש

טייץ שחור

שמלת מיני קטנה

ומגף

להרגיש סקסית שוב

ולהרגיש  את החיים

 במרחבי השפע מלא נשמתך

בם נטוות פסגות הנפש

שם ת כסוף  למעיין ערגתך

בם היופי מוליך את הלב.

אם פחד יעיב על רצונך

כחומות העיר בצור לבבך

אהי משכין שלום בנפשך

בכוס החיים תרווה צימאונך.

דע נשימותיי שמורות איתך

עת בעוז תאסוף את כולך

כשורש באדמה ויונק מלשדה

לא תרפה יותר את אחיזתך.

במרחבי הדרור והשלווה

שוב אגמע שיקוי תשוקתך

כי שלם הינך עם עצמך

ברוך שובך למשכן האהבה.

עיני שקד אלי מביטות,אט אט בבואתך חושפות

רזי נשמתך מיוסרת קמעא,נדמה כי תרות בנפשי

נחמה. עינייך יפתי השחורה והנאווה מבקשות הן

לשבור שתיקה.

בתום ילדות ברזי שתיקתך מכבלים משוועות לשחררך

ואילו את שושנה בין החוחים, במבואות הזמן עוטה שריונים

השירי מבט הבחיני בבריאה ,את יקירה נפלאות התבונה.

הקשיבי,כל ראשית קשה ,הן כל סוף הוא התחלה,האחד יאמר

הזמן מרפא,השני חווית זיכרון ייפה. ממבוכייך בנחרצות תעוטי

חיש,לחוף מבטחים תשוטי.

עוצמותייך באמונה בך גלומה, אף אם הדרך קשה ומכאיבה

ידו המכוונת של הבלתי נראה. אנא קבלי עתיי ליבך באהבה

חורפי ענותך הסירי מעלייך נסיכה,כציפור במעוף בדאייה עזה

השיבי דרור לנשמתך הזכה גלי,חושי,נפלאות הקבלה.

מילותייך הקסומות
אוצרת בידיי כאבק כוכבים מתוק
 המתפזר במהירות. מכל רוח
קל. עדין . מרטיט את ליבי.

סוגרת את אצבעותיי, סוגרת על
האבק, מכווצת אותן
 לאגרופים .
חשה את מגען החם,
שנמצא כאן, ובעצם כל כך לא...

מרפה את אצבעותיי,
נושפת בעדינות.
רק כמה פירורים דבוקים עדיין
בידיי, אך גם אותם. אני
מנערת