לעולם לא תדעו-מה באמת מתחולל פה

מכינה את עצמי לסשן הקרב ובא , מי יודע מה מצפה לי היום , עם כמה סימנים אחזור היום , כמה קשה אני אעבוד היום , עד איזו רמה יפרכסו לי הרגליים מאפיסת כוחות , כמה אורגזמות יותרו לי היום, עד כמה הפטמות שלי יחדלו מלהרגיש, עד כמה השפתיים שלי ייסדקו מנשיכות מתמשכות, כמה משפטים ימשיכו להדהד לי בראש עדיין בדרך הבייתה , כמה גניחות יבבנייות ולא רצויות יתבקעו לי היום מהגרון .
הנה אני כבר נכנסת לאוטו, הוא מקבל אותי החצי חיוך המוכר שלו, העיניים הבוחנות אותי מלמטה למעלה , הלשון שאוטומטית מלקקת את השפתיים ללא הרף.
מפטפטת הרבה, מנסה להסיח את הדעת מהאליל שיושב לידי, מהיד שלו שלופתת את ההגה בחוזקה ולא משאירה לי הרבה מקום לדמיון, הכוס שלי כבר בוער תחתיי , מתכווץ לו עם חיים משלו.
מגיעים לחדר, הוא פותח לי את הדלת וסוגר אחריו, קרן אור מתגנבת לה מבעד לוילון ויוצרת אווירה אפלולית. הוא מתיישב בכורסה מולי, כמה שהוא אוהב להשקיף עליי משם, עומדת לבד ,נבוכה, מחכה לפקודה הראשונה שתגיע..
"תתקרבי" הוא אומר בטון שקט ורגוע.. פוסעת אליו באיטיות. רגליי נכנסות בין רגליו הפסוקות ונצמדת קלות. שתי ידיו מתחילות לטייל על רגליי אט אט מלמטה, הכוס שלי רטוב, והן עולות ועולות, נכנסות מתחת לחצאית , מגיעות לישבן ומכווצות אותו קלות. מסובב אותי בחדות ומכופף למטה, מציצה עליו הפוך, ורואה את היד שלו בדרך אליי- נחיתה! הצלפה צורמת.... ממממ .. .כמה חיכיתי לזה.. אחרי הצלפות מספר הוא מושך לי את השיער אליו , הראש שלי מתוח אחורה, הוא מקרב את פיו אל אוזני ולוחש לי " היום האדון שלך יזכה לטעום אותך , כלבונת " עוד לא סיים את המשפט ואני כבר הייתי מוטלת על המיטה, סובב אותי על הגב ופיסק לי את הרגליים בבת אחת .
הייתי כבר מוכנה אליו, בלי תחתונים כהרגלי , החצאית התרוממה אליי.. הוא המשיך לפסק את רגליי עד כאב, וצלל.. החל ללקק, למצוץ, לנשוך, לינוק ברעבתנות את הכוס הנבוך שלי, השפתיים האלוהיות שלו לא נתנו לי מנוחה, האם זה מה שהייתי באמת צריכה? אוחחח אני לא מסוגלת לחשוב.. הידיים שלי נשלכות לעבר ראשו המשתולל בין רגליי.. ודוחפות אותו החוצה.. הוא מתנגד וממשיך במרץ.. העינייים שלי מתגלגלות בחוריהן, אני לא אעמוד בזה..
הוא מתרומם מעליי, תופס לי את הפנים ביד אחת ולחש לי בזעם "ידיים למעלה כלבונת! שלא תעיזי להוריד אותן שוב." וחזר למעמקים.
השפתיים שמשמשות אותי בדרך כלל להנחייה, ללמידה, להוראות פקודות ונזיפות, הן השלט הישיר לפעולות שלי, כל מילה שלו היא קדושה בשבילי, הוא אומר אני מבצעת אין אפשרות חילופית, ועכשיו אותן שפתיים משמשות לעינוגי, זה דיסוננס מטורף , לא מתקבל לי על הדעת , שבירת המוסכמות .. אדון לא אמור לטעום אותי, זה נוגד לחוקים שהצבתי, הוא שובר לי את חומת המגן הבלתי ניראת שבניתי כנגדו... על סף עילפון, או עירפול חושים בטוחה שרע לי, לא מבינה את המתרחש, האם רוצה שייגמר.? שייפסיק? שיירפה? אך האורגזמה מתקרבת.. והחיוך נמרח איטו ... כך שכל מילה נוספת מיותרת ואת ההיה לא ניתן להשיב לקדמותו :)