לעולם לא תדעו-מה באמת מתחולל פה

ערב אחד החלטתי להוריד לעצמי כמה סרטים מהאי_מיול, לתומי מחפשת את הסרטים האחרונים, בלי מחשבות זדוניות, בלי כוונות זוממות , הכנסתי את הסרט "החופשה של בין" להורדה, אחד מהסרטים המטופשים להעביר לילות ללא שינה. אחרי שבוע כשחזרתי הביתה, נכנסתי לתקיית הסרטים לבדוק את איכות הסרט. לוחצת על פליי ומתחילה להעביר קדימה, אני רואה חוף ים , יאכטה , אנשים, אנשים יפים אפילו, מממ איפה מיסטר בין.. בעודי מנסה להבין מה עיניי רואות ולמה מיסטר בין לא מופיע כל כך הרבה זמן, נתגלה עליי מחזה מפתיע, בחורה שזופה מקפצת על גברבר שרירי ומוצצת לגברבר שרירי נוסף את הזין העבה שלו... כמה נחמד לפתוח ככה את היום, מעבירה עוד טיפה קדימה , מתאפסת על השחקנים הראשיים, ממש סרט פורנו באורך מלא, עם עלילה אפילו. מעבירה מסצנה לסצנה, קופצת ישר לנקודות המעניינות בלי עיקובים מיותרים בחימומים המבוימים שלהם . אפופת אפאתיות שאופיינית לי בצפייה של סרטים שכאלה, עדיין ממשיכה ללחוץ על נקודות אקראיות , ולא יכולה להפסיק משום מה.. עייני נעצרות על אותה שלישייה ראשונית , ויותר מזה על הפרצוף של אותה בחורה שזופה, כשהיא נמצאת בתנוחה מאוד חובקת ואוהבת בין שני הגברברים , כשאחד מתחתיה ואחד מעליה והיא מזוינת בשני החורים שלה, פרצוף סובל , נאנק , נושכת שפתיים ויודעת שאסור לה להתייפח.. מצלמים.. הדלקתי את הווליום, עוד לא הספקתי להרחיק את האצבע ומהרמקול כבר בקעה גניחה יבבנית, וזה כיווץ אותי.. איך האפאתיות שלי התפוגגה כלא הייתה ואת מקומה תפסה חרמנות דרוכה ומרוכזת כולה במסך. מכניסה יד לתחתונים, ונשענת אחורה, מגבירה יותר את הקול הענוג הזה. הם מזיינים אותה בלי רחמים, אחד מפיק לה על התחת תוך כדי השני לופט לו איזה שד , והיא עדיין נלחמת עם עצמה בין הנאה רגעית לבין ייסורים מתגברים לבין המפיק שיושב מולה ומגרבץ . רוצה להיות במקומה.. כך נראה לי באותו הרגע.. הכוס הרטוב שלי לא משאיר לי מקום לספק. כמה עוצמתי המחזה , כמה היללות חסרות האונים שלה מרטיבות שלי את הכוס לעומת התגפפות ויזואלית ... מכורה לכאב שלה , לא מפסיקה לאונן, מרגישה אותה, מרחמת, אבל רוצה שימשיכו, שיטריפו אותה, שיעלפו אותה, שימוטטו אותה ביניהם. אחח הפרכוסים המוכרים שלי הגיעו אני כבר בבועה שלי, מאבדת תחושה בידיים ונשאבת לתוך עינוג מכושף. כעבור רגע , כיביתי את הרמקול , ומוצאת את עצמי שוב בוהה בדמויות השטחיות, איך האדישות שוב מתפשטת לה כאילו מעולם היא לא עזבה...