שק איגרוף

כשאני כותבת פוסט על התחת שלי

ובעיקר על זה שהוא מחכה

רצוי מורם למעלה

ובעדיפות לפלאג בתוכו

זה מקבל 12 לייקים.

ואני שואלת,
זה כל מה שמעניין אנשים?????
תחת? סקס? סשנים פומביים בהם היו מעורבות 10-12 ידיים?

מה עם בעיות היום-יום? דיונים פילוסופיים עצמיים בעלי פוטנציאל?
(שואלת ומתחילה להבין את הקיט-בגיות שבעניין...)
יכול להיות שאני פשוט לא מעניינת.

אבל מה שבאמת מעניין,
זה למה מעניין אותי מה מעניין אחרים...

אחרי 6 ימים,
וכנראה- התפוגגות השפעת האלכוהול...

פתאום,
לאט,לאט,
מחלחלת בי
העובדה המרה,
שאני (!!!),
מצצתי בוהן-רגל!

כמעט התבלבתי, ונטיתי לחשוב כי הייתה זו עוד אחת מהזיות-החום שלי,
(כמו זו שדובי גל נהיה האדם הכי פופולרי בארץ...),
אבל לא- זה באמת קרה!!!

שלכם, עדיין בהכחשה חלקית, K.

כי אף פעם לא חשבתי שאני אחכה לך

עם פלאג בתחת

ואטבים על הפטמות

שכובה על המיטה עם התחת למעלה

אבל הנה זה קורה.
יותר נכון, יקרה... בעוד כמה דקות כשתיכנס לפה.


(זה כל כך מוזר לי, שקודם אמרתי לך שאני אשאיר את הדלת פתוחה,
ושכחתי פרט שולי, שמאחר ואנחנו גרים ביחד, גם לך יש מפתח...)

איך מעבירים משהו כל כך מדהים למילים?

היה לי כל כך כיף ביום שישי,
לא, הרבה מעבר לכיף, עונג צרוף,
שאני לא יודעת מה להגיד
חוץ מתודה.
תודה לכן, נשים מדהימות ומיוחדות,
שעשיתן לי נעים בלב, ובגוף...
תודה על ערב בלתי נשכח, שהתחושות שהוא הותיר מלוות אותי גם עכשיו.


אה, וגם הגברים שלכן די בסדר(:



בזמן שהצלחתי להקשיב למוסיקת רקע- זו הייתה הפתעה טובה

אני מתכופפת ונמתחת לצד השני של המיטה כדי להביא משם איזה גרב סורר.
פתאום אני שומעת אותך מאחורי: "אח, איזה סימנים יפים...".
באותה שנייה אני שוכחת שחיפשתי את הגרב... ואתה מעביר את היד שלך על הסימנים, לוחץ על השטפי דם ומוציא ממני אנחות קטנות.

"את יודעת, אני מאוד גאה בך".

אני מתוחה על המיטה עם התחת למעלה.
לא כל כך מבינה.

"איך עמדת יפה בספנקים שנתנו לך. עכשיו אנחנו יודעים שאת מסוגלת ליותר ממה שאת נותנת בדרך כלל...".

עדיין עם התחת למעלה.
מחייכת לעצמי...

"האמת שאני עדיין מעכל את מה שקרה שם. זה מרגיש כמו איזה פנטזיה מוזרה כזו".

"נכון? בדיוק מה שחשבתי לעצמי".

אבל כנראה שזה קרה... ויש לי סימנים שמוכיחים את זה(:

מישהי בפייסבוק שלי מפרסמת קטע מסדרה על לסביות.
אז צפיתי בו. מה, לא יפה להתעלם מפירסומים של אחרים...
ואז צפיתי בעוד כמה... באמת, רק כמה, לא יותר מדי....
ואז כתבתי לה בתגובה שבגללה נשרפו לי הניוקי.
בדיוק באותה שנייה אני שומעת את התסיסה הזאת של מים רותחים שגולשים מהסיר אל הכיריים.
צוחקת לעצמי, ורצה להוציא את הניוקי. (נבואה שמגשימה את עצמה?)
ואז עומדת שם וחושבת על מה שראיתי.
לוקחת את המסננת, מניחה על השיש, ומוזגת את תוכן הסיר הכולל ניוקי ומים.
טוב, אחרי שהשיש נהיה מוצף, מתחילה לאט לאט לחלחל בי ההבנה שסיר עם מים מרוקנים לתוך הכיור.
כן, מסתבר שהמוח שלי פועל כמו נער חרמן בן 14.

רגע, יש רעשים מהמטבח שוב...
טוב, זה סתם היה שמן רותח.

אתמול באתי לכתוב פה פוסט רציני, אבל מאז היה לילה, ועוד הרבה מחשבות...
אבל זכור לי בערך הנושא.
כל הזמן אנשים שואלים אותי מה אני רוצה. וזה מעצבן אותי.
זה מעצבן אותי כי אני אף פעם לא יודעת איך לגשת לשאלות האלה.
אלה שלא מכירים אותי מספיק טוב עושים את זה מתוך תמימות.
ואלה שמכירים אותי... טוב, אני לא חושבת שזה מתוך רוע או משהו, אבל אני יודעת, בוודאות, שהם מנסים להקשות עליי.
הם מנסים להקשות עליי, כי מה שבא אחרי זה הוא יפה.
ואני שונאת אותם ואוהבת אותם על זה.

אבל אני באמת שונאת את זה. אני כבר מעדיפה שיגידו לי מה לעשות. לא שאת זה אני אוהבת, אבל זה דורש פחות מעצמי.
חוץ מזה שכשאומרים לי משהו אני מרגישה את הרצון של הצד השני. וזה לא משנה אם לשיחה או למשהו אחר. וכששואלים אותי זה מכניס אותי לבעיה כי איך אני אדע שגם הצד השני רוצה או מסכים עם מה שאני רוצה? ואז התחושה הלא נעימה של סיכון לחוסר הדדיות מחלחלת.

לא יהיה הרבה יותר פשוט אם אנשים פשוט יגידו לי במפורש מה הם רוצים, ואז אני אעבור על כל הבקשות ואחליט מה מתאים לי ומה לא?

ועד אז- אני לא רוצה כלום. תודה(:

כיף לדעת שגם הילדים של ימינו מקבלים חינוך טוב.
ללא מילים:
אוקי, מילה אחת: אליל.

אז שיפרתי את התוצאה של המבחן ב-20 נקודות. מצד אחד זה הרבה, ומצד שני, מה זה בכלל? ציון אחד במבחן אחד בקורס אחד של שנה אחרונה בתואר אחד, שמי יודע כמה הוא כבר יעזור לי בחיים. האם אני בזבזתי ימים שלמים בללמוד, הפסדתי ימי עבודה, הפסדתי כיף וחיים בשביל ציון, בשביל דבר כל כך חסר משמעות? ואם זה כל כך חסר משמעות, אז למה ברגעים שאחרי שראיתי את זה נמלאתי גאווה?
למה אנחנו עושים את זה? למה אנחנו מתאמצים נורא בשביל רגע אחד של נחת,שמי יודע כבר מה הוא יתן לנו, ואז קמים וממשיכים לעבוד בשביל עוד רגעים כאלה, שאולי הם בכלל לא בשבילנו? בשביל מי זה בכלל חשוב הציון הזה? אולי בשביל להתקבל לתואר שני (וגם זה לא), כי בשבילי זה בטוח לא חשוב. אולי לחלק הפרפקציוניסטי והמרצה אחרים שבי זה חשוב. אבל לי האמיתית- ממש ממש לא. אז למה?
למה עשיתי את זה לפני שבוע, ולמה אני פאקינג עושה את זה שוב עכשיו?
ולמה אני כותבת פה פוסט באמצע הלילה, 6 שעות לפני המבחן?
ולמה אני כותבת על דברים מגעילים כאלה שבכלל באתי לכתוב פה פוסט על פנטזיות?

בדרך כלל יש לי פנטזיות מציאותיות. לא הייתי אומרת שאני שואפת נמוך, בכלל לא, אבל אני שואפת רק לדברים שיוכלו לקרות (אחרת זה סתם ממרמר, לא?). אבל לחיים, יש כנראה רצונות משלהם, והם אוהבים לשחק איתי. איזה מזל שאני אוהבת לשחק גם(: השנה האחרונה הייתה פסיכית. קרו לי דברים שלא העזתי אפילו בפנטזיות הכי פרועות שלי לחשוב עליהם (ועדיין בעצם, אם חושבים על זה ברצינות, לא עשיתי כמעט שום דבר חריג, שזה גם נושא שמדאיג אותי, אבל אני אשאיר את זה לפעם אחרת...). אז איך זה יכול להיות, שבלי שאני חושבת/ מתכננת/ רוצה אני מגיעה למצבים מטורפים (ומענגים) לחלוטין, אבל כשאני כבר כן רוצה משהו, כשאני מעיזה לחלום בהקיץ (ולהרטב) ממשהו הכי פשוט ודבילי בעולם, שטכנית אפילו, נורא נורא קל לעשות, זה פשוט לא קורה? (שימו לב, השאלה התחילה לפני 5 שורות). איך? וזה לא שישבתי בבית וחיכיתי שזה יבוא אליי... למרות שבמקרה הזה זה גם יכול לבוא אליי הביתה.... אבל....אוף.

אני רוצה. אני מאוד רוצה.
ואני שונאת שמה שאני רוצה לא קורה!!!!
(ואני מודעת לזה שהשלב האגוצנטרי אמור לעבור גג בגילאי חמש-שש... אבל למה????)

והאמת שבאתי לכתוב פוסט של כמה שורות. פוסט מאוד ברור וספציפי על מה בדיוק אני רוצה. ומה שיצא בסוף זה פוסט מסורבל לחלוטין, שלא מסגיר אפילו חצי דבר בנוגע למה שאני רוצה.

אם זו לא הייתי אני, הייתי קוראת לזה פחדנות.
אבל זאת אני, אז בוא נקרא לזה ... טאקט.

שישי בערב, הולכים לארוחה עם חברים, כמו ילדים טובים, עם קערת סלט ביד.
אוכלים, רואים אינדיאנה ג'ונס... ואז- פליטת פה:
"יואו אורי, אתה יודע שעדיין כואב לי ביד מהביס שהיא נתנה לי במסיבה?"

שנייה אחרי זה, יאמר לזכותי, התחרטתי על זה.
(אבל אז זה כבר היה מאוחר מדי...)

הם: "היא נשכה אותך?"

"כן! אפשר לחשוב מה עשיתי לה..." (ולא פירטתי)

הם: " K, אמרנו לך להפסיק להתגרות בחתולים..."

"מה?!" ( צוחקת בפנים כל כך חזק )

הם: "אמרת שהחתולה נשכה אותך..."

"אמ.... אהמ אהמ... לא בדיוק חתולה.... מישהי נשכה אותי... "

דממה.

"אישה, טוב? אישה נשכה אותי"

הם: "וואוו, בטח ממש הרגזת אותה..."

"הרגזתי? לא יודעת אם הרגזתי... יכול להיות שהפלקתי לה...."

הם: "מה? למה הפלקת לה?"

(רציתי להגיד שהיא ממש דרשה את זה, אבל התאפקתי)
"כי מישהו הפליק לה ורציתי גם!"

הם: "אוי ואבוי! מי הפליק לה?"

"לא זה בסדר, זה היה בעלה."

הם: "מה?????"

"טוב, לא רק בעלה..."

הם: "K, איפה לעזאזל היית?"

אני: (:


חתולה? אני באמת נראית עד כדי כך תמימה???