מכניסה אותו עמוק לפה, עד לגרון, עד שאני מרוצה מהקולות שאתה משמיע, עד ששנינו מלאים ברוק שלי, עד שכבר לא אכפת לי שאני רטובה ומלוכלכת.
מתהלכת כמו חתולה על המיטה, מסתדרת עם התחת אלייך, ומרימה אותו. מרגישה אותך בא מעליי ומתחילה להתחכך בך. אתה צועק שאני משוגעת. הווו, כמה שאני אוהבת את זה... כן, תמשיך להעביר את הזין שלך על החורים שלי, להרטיב אותי ואותו. כשאני מפסקת את הפלחים ומרגישה אותך נדחק כנגד החור הצר אני באמת משתגעת. "תגמור לי על התחת" אני מבקשת ורק מרגישה את התנועות שלך נהיות יותר מהירות.
ואז, כשהזרע שלך על כל התחת שלי, אתה מתחיל לזיין לי אותו עם האצבע. עם האצבע ועם הזרע שלך, שאתה מוריד ממני, נכנס עמוק, ממש מחליק פנימה, ואני בעולם אחר.
זה היה כל כך טוב שזה היה מפחיד.
שוכבים על המיטה, ואני מתחילה למצוץ לך את האצבע. אני חושבת שקשה לי להיות לידך בלי שיש לי משו בפה... אתה מתחיל להניע את האצבע בתוך הפה שלי, להוציא אותה קצת ולהכניס שוב.אני לא חושבת שעשית את זה במודע, אבל כשאתה רואה שזה מלהיב אותי, אתה ממשיך, יותר באגרסיביות. ושתי אצבעות, ושלוש... דופק לי את הפה. חזק. וכל כך נעים לי, ורטוב... ואני מרגישה תחושת סימום כזאת שאופפת אותי, כאילו הראש שלי פתאום קל יותר. מתמכרת אלייך לחלוטין. האצבעות שלך ממשיכות, ומגיעות לי עד הגרון, מה שמוציא ממני קולות מוזרים. אתה נבהל קצת, ולוקח את היד אחורה. אני תופסת אותה, ומחזירה את האצבעות שלך לפה שלי, ומצליחה אפילו לראות את החיוך שלך בזוית העין.
עם היד השנייה אתה מתעלל לי בפטמות, בדיוק כמו שאני אוהבת. אני מנסה להתרכז בכאב, והאצבעות שבפה שלי לא נותנות לי... מרחפת מתחושה לתחושה, עד לצביטה החזקה שמוציאה ממני צעקה חנוקה. נופלת על המיטה. מותשת, עם חיוך בלתי נשלט על הפנים, נעים בכל הגוף... מבולגנת לגמרי.
מחזירה את הנשימה, לאט לאט, לקצב רגיל.
הולכת למקלחת, מריחה את הזרע שלך מהגוף שלי, וקצת מצטערת שאני הולכת לשטוף אותך מעליי...
שק איגרוף
דברים שהרבה יותר נוח להגיד כשאף אחד לא מקשיב.שאני לא כל כך מחבבת גברים (בלשון המעטה...)
יש משהו אחד שמגיע להם קרדיט עליו (וכשמגיע- אני נותנת)
(לא, לא להחליף גלגל, את זה יכול לעשות גם שימפנזה...)
עוד לא הייתה פעם אחת שניגשתי לגבר עם חיוך וביקשתי יפה, והוא לא עזר לי במשהו.
ניקח את זה רחוק יותר, ונאמר שאם נראיתי במצוקה- רוב הגברים אפילו הציעו לי עזרה מיוזמתם.
משום מה, ובאמת רק אלוהים יודעת למה, רוב נשים ממש מגעילות בקטע הזה.
ואני לא מדברת רק על זאתי שהיום בעבודה עמדה מטר ממני, הסתכלה, והתחילה להתרחק כשנפלו לי בערך 20 קרטונים מהידיים... אולי הייתה לה איזו נכות מוחית, אולי היא נהנתה לראות אותי נמרחת על הריצפה, ואולי היא פשוט בת אלף זונות.
(ואתם מנחשים בוודאי באיזו אופציה אני תומכת...)
אבל עזבו, זה קורה. אבל כשאני כבר באה ומבקשת עזרה, למה המון פעמים אני מקבלת מנשים פרצוף חמוץ וחוסר מוטיבציה משווע לעזור? (ולא, לא כולן היו פולניות).
בקיצור, גברים, היכן שלא תהיו, אני עדיין לא תומכת נלהבת של המין שלכם,
אבל בקטגוריה זאת יש לכם 1:0 מכובד.
ועכשיו אני חייבת למצוא תוכניות יעילות להיום,
כי אם אני רואה עוד פרק אחד של בובספוג- אני מחזירה את עצמי לגן באופן רשמי...
אני יוצרת כבר המון שנים,
ולא מזמן החלטתי לקחת את זה קצת יותר רחוק ולפתוח דוכן.
אתמול היה הדוכן.
כל השבוע אני בתחושות של "ומה אם אף אחד לא יקנה? ואף אחד לא יסתכל על הדברים שלי בכלל? ומה אם יצחקו עליי שהעזתי בכלל לחשוב שאני יכולה לפתוח דוכן?" ועוד משפטים נפלאים כאלה מבית הביטחון העצמי הרעוע שלי...
אז אתמול היה הדוכן.
היה פשוט נפלא!!!!
ואני לא מדברת על העובדה שמכרתי הרבה דברים או על הכסף שהרווחתי...
למרות שזה כמובן בונוס נהדר(:
אני מדברת על זה שישבתי שם, ליד היצירות שלי, עם ביטחון וחיוך על הפנים,
אנשים עברו, עצרו, הסתכלו והחמיאו ללא הפסקה!!!
לקחו כרטיסי ביקור בהתלהבות, ושאלו אם אפשר לצלם!!!
וקנו, כן. גם קנו.
עשיתי את זה.
היה נפלא(:
זה לא כיף. לא כיף בכלל.
מיום שבת בבוקר יש לי פתאום הערכה מחודשת כלפי האיבר הזה.
כמה אנחנו משתמשים בו, ולא מעריכים אותו מספיק...
מתי לאחרונה עיסיתם את הצוואר שלכם או דאגתם שיהיה לו נוח?
הוא סוחב את הראש שלכם, זה הרבה! (ברוב המקרים...)
עכשיו אני כבר כמעט לא מוגבלת בכלל (הכל יחסי), ועדיין זהירה בתנועותיי.
אבל לא יכולה להוציא מהראש את הרגע בו זה קרה;
שבת בבוקר. מתעוררת לי לאט. שוכבים במיטה.
אתה מתחיל למזמז אותי, ואני מתמכרת כתמיד.
היד שלך מגיעה גם לשם... ומענגת אותי... עוד ועוד,
עד שאני צועקת: "עצור!" ( והפעם לא מהסיבה הרגילה...)
למי נתפס הצוואר כשיש לה אצבע בכוס?!
כל השבוע אני מחייכת לעצמי כששואלים אותי איך נתפס לי הצוואר.
אני יודעת,
זה בכלל בגללך(:
יש הרבה רגעים, שגם אם הייתה לי הזדמנות לחזור ולעשות דברים אחרת- לא הייתי משנה דבר:)
הבנו שאני רוצה שתהיה רע אליי.
הבנו שאתה הולך לעשות זאת, ובשמחה.
אבל יש לי רק בקשה אחת...
אתה יכול להיות רע אליי כמו שאני אוהבת?
"פה ושם היא תצעק"... אחלה שיר להתחיל איתו את היום(:
אני רוצה שתיקח אותי למקום בו אני אוכל לצרוח.
ואז,
אז אני רוצה שתיתן לי סיבה לצרוח.
ליקקת אותי ברכות כזאת שנרגעתי בשניות. אבל האמת שלא התחשק לי שתהיה עדין איתי, לא היום. רציתי שתכאיב לי. רציתי לבכות. אבל גם רציתי שלא תיתן לי את מה שאני רוצה... מדהים איך שאתה מרגיש אותי. לפעמים אני מפחדת שאולי אני חושבת בקול רם. התחלת להיות יותר ויותר אגרסיבי, ממש הרגשתי שאתה שואב אותי לתוכך. התחלתי לנוע, יותר ויותר, עד שהרגשתי את הפה שלך עוזב אותי ואת האצבע שלך תופסת את מקומו. ואז אני בכלל מתחרפנת... זה שאני מנסה להפיל אותך מהמיטה זה רמז מספיק ברור לכך שצריך לקשור אותי? אני כבר לא זוכרת אם המשכת את זה עד שכבר לא יכולת להתמודד עם ההתפרעויות שלי או שפשוט עפת אחורה מרוב רטיבות...
אז השכבת אותי על הבטן. השכבת.... זרקת אותי על הבטן. עלית עליי וחיככת את הזין שלך על חור התחת שלי. זזנו ככה כמה דקות, כמו שני כלבים מיוחמים... אתה יודע שזה מטריף אותי, וזה רק מלהיב אותך יותר... ואז הבאת את ה-KY.
זה תמיד מפחיד אותי. כן, עדיין. לא יכולה להסביר בדיוק למה. יש לי בעיה עם אנאלי. בעיה שממוקמת עמוק וחזק בתוך המוח שלי, והגוף שלי כנראה לא כל כך משתף פעולה בעניין.
אני נורא אוהבת להרגיש את הזין שלך מתחכך בי שם.... יותר מדי. עד עכשיו אני תמיד כל כך לחוצה ובכוננות שברגע שהייתי מרגישה אותך נלחץ לשם יותר מדי, הייתי בורחת קדימה. שחס וחלילה לא תקרה איזו תקלה...
אבל ביום שישי... אני לא יודעת אם הייתי יותר חרמנית, או פחות לחוצה... אם פשוט הנחתי לך להוביל, או שאני הפלתי חומות בתוך עצמי... אני באמת לא יודעת מה זה היה... אבל
אתה נכנסת אליי.
אתה נכנסת אליי, וזה היה כל כך טוב...
אני מנסה להיזכר בשנייה הזאת, ובתחושה... ולא מצליחה, כי נראה לי שלא בדיוק הייתי שם באותו רגע... בטח ריחפתי לי איפשהו על איזו קשת עם עננים מצמר גפן מתוק (או משהו מסמם כזה...).
אני כן זוכרת את השנייה של המלחמה הפנימית כשהבנתי שאתה שם.
ואני גם זוכרת ששאלת אותי אחר כך בקול של מורה: "את יודעת איפה הזין שלי היה עכשיו?"
אני פשוט עוד לא מעכלת את זה.
הזין שלך.... נכנס לתחת שלי.... לא, לא יכול להיות. אני לא.... זה לא אני.
וחוץ מהעובדה שכאילו.... ראיתי אותו. אובייקטיבית הוא לא יכול להיכנס לשם, בכל זאת, יש עובדות פיזיות...
טוב שכתבתי את זה, כי אין סיכוי שאני אודה שוב שאהבתי את זה.
אין סיכוי שאני אודה שוב שזה גרם לי לאחת התחושות המדהימות שהרגשתי בחיים שלי.
אין סיכוי שאני ארצה להסתובב עם ההרגשה המרטיטה גם ביום שאחרי.
ובטח ובטח שאין סיכוי שאני אבקש ממך לעשות את זה שוב.
אתחנן... שתכניס את הזין שלך לתחת שלי....
אין סיכוי.
-(בבקשה?)
(בסוגריים מעל זה לא באמת אני....)
-(אבל בבקשה?)
ומהמלחמות הקטנות שלי עם עצמי, אני פתאום מתחילה להבין שהתחושות שהרגשתי...
הן לא פיזיות. לא רק.
התחושות המדהימות האלה הן לא תוצאה של הזין שלך נכנס לתחת שלי,
הן תוצאה של בית החזה שלי נפתח ומכיל את כולך לתוכו.
זהו. החלטתי. אני חייבת לאבד שליטה.
וזה לא פשוט בכלל לפריק קונטרול כמוני, אבל אני מרגישה שאני חייבת את זה לעצמי.
השליטה התמידית שלי שומרת עליי בטוחה. אבל מפני מה? וכמה דברים אני בטח מפסידה בדרך?
אז זהו. החלטתי. החלטתי את זה עוד לפני שבאת אליי.
"אני חייבת להרפות. די, זה מתיש. ממה אני כבר כל כך מפחדת? שאני אעשה משהו ש"יתייג" אותי??? בולשיט! אני אעשה מה שבא לי ומה שעושה לי טוב באותו רגע, ואם שנייה אחרי זה יתאים לי משהו אחר- אז אני אעשה גם אותו! למה אני מציבה לעצמי גבולות מטופשים? אני רוצה להנות. להנות עד הסוף. לתת לך לעשות לי את הדברים ששנינו יודעים שאני רוצה. אני רוצה לתת לך את השליטה. אני רוצה להיות מסוגלת לא להפסיק אותך כשטוב לי, או יותר נכון- שאני לא אהיה מסוגלת להפסיק אותך לא משנה מה. אני רוצה לגמור... "
אחרי כמה תשובות בסגנון "תודה לאל" שאמרת לי, ראיתי איך החיוך מתחיל להתפשט על הפנים שלך. שמחתי, ידעתי שאתה אוהב את מה שאתה שומע וידעתי שפתחתי לך את הדלת שאתה דופק עליה כבר הרבה זמן.
"בואי, נלך למקלחת" אמרת לי.
קילחת אותי, אבל הפעם זה היה שונה. תמיד אתה מסבן אותי ו"מנקה" אותי קצת... אבל הפעם, הפעם אתה קילחת אותי.
אני לא עשיתי כלום, ואתה קילחת אותי כאילו הייתי חיית המחמד שלך. כשסיימת, באת לסגור את המים ולהחזיר את הדבר של הטוש למקום. עצרתי בעדך. לא יכולתי לסבול את העובדה שלא היה לי שום חלק בניקוי הגוף שלי. קצת ויתרת לי, ועברתי עם זרם המים והידיים שלי על כל הגוף. יצאתי מהמקלחת ועטפת אותי במגבת. ניסיתי להתנגב לבד, ולא נתת לי. טוב, נו, תנגב אתה. ופתאום הפסקת ושלחת אותי לחדר.
"אבל אני עדיין רטובה!"
"אז מה? ככה אני אוהב אותך. לכי למיטה."
"לא! אני חייבת להתנגב, בבקשה...רק שם, זה נוזל לי על כל הרגליים..."
"את לא תקבלי את המגבת. כדאי שתוותרי."
הלכתי לחדר. אתה עשית עוד כמה דברים במקלחת. עליתי על המיטה בחוסר רצון, ופתאום בשנייה אחת הדמעות החלו להציף לי את העיניים. בחיים לא היה לי קשה כל כך, כמו המניעה הזאת שלך לתת לי לנגב את עצמי. זה נשמע טיפשי, זה נשמע מוזר, אבל לא לתת לי לנגב את עצמי, את הגוף שלי, פעולה כל כך בסיסית, זה שבר אותי לגמרי. אז בכיתי. בכיתי והרגשתי מטומטמת על זה שאני בוכה. נכנסת לחדר, ואני לא יודעת אם שמת לב למה שעובר עליי... אני לא אמרתי כלום וגם אתה. פיסקת את הרגליים שלי, והתחלת ללקק אותי. אותי, ואת כל המים שלא יכולתי לנגב...
כבר לא בכיתי. עצמתי עיניים והתמכרתי ללשון שלך.