שק איגרוף

שאני לא כל כך מחבבת גברים (בלשון המעטה...)
יש משהו אחד שמגיע להם קרדיט עליו (וכשמגיע- אני נותנת)
(לא, לא להחליף גלגל, את זה יכול לעשות גם שימפנזה...)
עוד לא הייתה פעם אחת שניגשתי לגבר עם חיוך וביקשתי יפה, והוא לא עזר לי במשהו.
ניקח את זה רחוק יותר, ונאמר שאם נראיתי במצוקה- רוב הגברים אפילו הציעו לי עזרה מיוזמתם.

משום מה, ובאמת רק אלוהים יודעת למה, רוב נשים ממש מגעילות בקטע הזה.
ואני לא מדברת רק על זאתי שהיום בעבודה עמדה מטר ממני, הסתכלה, והתחילה להתרחק כשנפלו לי בערך 20 קרטונים מהידיים... אולי הייתה לה איזו נכות מוחית, אולי היא נהנתה לראות אותי נמרחת על הריצפה, ואולי היא פשוט בת אלף זונות.
(ואתם מנחשים בוודאי באיזו אופציה אני תומכת...)
אבל עזבו, זה קורה. אבל כשאני כבר באה ומבקשת עזרה, למה המון פעמים אני מקבלת מנשים פרצוף חמוץ וחוסר מוטיבציה משווע לעזור? (ולא, לא כולן היו פולניות).

בקיצור, גברים, היכן שלא תהיו, אני עדיין לא תומכת נלהבת של המין שלכם,
אבל בקטגוריה זאת יש לכם 1:0 מכובד.


ועכשיו אני חייבת למצוא תוכניות יעילות להיום,
כי אם אני רואה עוד פרק אחד של בובספוג- אני מחזירה את עצמי לגן באופן רשמי...