עד עכשיו, בשיחות עם אנשים, ובעיקר נשים, על סקס,
אחרי שסגרתי להן את הפה... (כתגובה על זה שאני לא גומרת)
פצחתי מיד בנאום מרטיט על כמה שזה בכלל לא העניין, וכל ההנאה זה בתהליך, ואני חיה טוב גם בלי זה... ועוד ועוד ועוד.
אז עד היום האמנתי לזה.
מעכשיו, חסל בולשיט.
לא מעניין אותי אם אני יודעת מה אני רוצה, אם אני לא יודעת מה אני רוצה, כמה ולמה ואיך... אני פשוט רוצה לגמור.
רוצה להירגע...
אולי אני בכלל לא בן-אדם לחוץ? אולי הכל זה הפאקינג עכבות שלי?
נמאס לי להתאפק לא לחנוק את חברות שלי כשהן מספרות על השרשרת גמירות שהייתה להן אתמול ( 8 פעמים בלילה אחד?! אתן חיות?!),
נמאס לי גם להיות חרמנית כל הזמן,
ונמאס לי גם שאתה בורח כשאני מתחילה להרביץ לך כשטוב לי מדי!
אז אתה חוטף קצת מכות, אז מה? אני קטנה! תתמודד!
מצידי תגרום לי לאבד את ההכרה ותזיין לי את הצורה, לא מעניין אותי מה תעשה, אבל אני רוצה לגמור כבר.
די, כמה אפשר? פולניה, פולניה, אבל עד כאן. אסור לי להנות בכלל?
מה אני צריכה לנסות שעוד לא ניסיתי??? (ואני לא בטוחה שנשאר עוד הרבה...)
ונמאס לי לשמוע את כל הבולשיט הזה:
"את צריכה ללמוד לגעת בעצמך"
"את צריכה לגלות מה את אוהבת"
לא רוצה לגעת בעצמי, וגם לא אכפת לי מה אני אוהבת.
אני רוצה לגמור! את זה אני בטוח אוהב...
אין לי לא זמן ולא סבלנות להתחיל לגלות מה עומד מאחורי זה, וגם לא מעניין אותי.
מה הבעיה שלי?! טוב שפעילויות פיזיולוגיות אחרות, כמו לנשום, אני מצליחה לעשות...
פעם עוד הייתה לי תקווה. עכשיו זהו, אני ככה קרובה להשלים עם זה שזה כבר לא יקרה בחיים. יש לי את כל מה שצריך בשביל שזה יקרה, וזה פשוט לא קורה!
אם אתם אי פעם מנסים לחשוב על דברים חשובים שאי אפשר לקנות בכסף... הנה אחלה דוגמה. ות'כלס- הייתי מוכנה לשלם הרבה בשביל לגמור.
אין איזו נקודה במוח שאפשר לגרות חשמלית? אני מוכנה להשתתף בניסוי בשביל זה, בחיי.
אני בנקודה כל כך קיצונית... שאני אפילו מוכנה לנסות לגעת בעצמי!
אבל מה, לדבר היחידי הרוטט בבית נגמרו הסוללות. וזה סוללות של שעון.... מאיפה לעזאזל אני אשיג סוללות של שעון עכשיו?!
איזה אבסורד.
אוקיי...
ועכשיו, אחרי שנרגעתי קצת,
אני אחזור לכתוב את הסמינר.
כן, הקשיים בחינוך לאזרחות במגזר הממלכתי-דתי ממש מזיזים לי את הדגדגן.
לפני 12 שנים. 14 ביוני 2012 בשעה 17:10
