על רגשות ואשליות

השעות שלנו יחד חלפו
כעת הנחיתה על הקרקע כואבת נורא

ונותרו הזכרונות והציפיה לפעם הבאה..

הקדמתי להגיע למקום המפגש
טיילתי לי ושאבתי כוחות לקראתך
כשצילצלת לומר לי להיכן להגיע הזהרת אותי שאחצה את הכביש בזהירות משום שאין בו מעבר חציה
כמו שמזהירים ילדה קטנה מפני סכנות וכלכך נגעת בי
לפעמים המילים צרות מלהכיל תחושות
כל ישותי אומרת התפוצצות וגודש - ומילים איין

נכנסת לרכב בשקט
שום מילה לא מוחלפת בינינו
אתה פונה לפרדס בצידי הדרך
נעצר
ומגיע לשבת במושב שלידי
עוטף אותי אליך בחיבוק גדול
ולוחש את המשפט שכלכך כלכך אוהבת לשמוע
שמאוד התגעגעת
שוב המילים שנעולות בתוכי
רק החיבוק החונק שלי מדבר את מה שלא נאמר
לוקח לי זמן להפתח לקראתך בגלל הקשיים שיודע הקשר הכמעט בלתי אפשרי הזה
אבל האהבה שלי אליך עצומה שחיבוק אחד נשיקה אחת מטשטשים הכל
אט אט אתה עושה את הסוויץ' מחיבוק לקשירה
ואני נאבקת
כמה נאבקת!!
עפה כולי מחשש והתנגדות
אתה מתחיל בסבלנות ( ואט אט מאבד אותה..) אך לא מוותר עד שקשורה לשביעות רצונך
אני בהסטריה מהעתיד לבוא
וההסבר שלך מבהיר לי שככל שאצרח חזק יותר - כך פחות אכאב
כן כן
זו לא טעות
אמורה לצרוח חזק כדי לא לכאוב- לצרוח שאוהבת אותך ושאהיה שלך לעד

למרות ההסטריה והחששות התרגשתי מעצם הבקשה

וצרחתי אך לא מספיק לטעמך ועל כך חטפתי סטירות מצלצלות

שוב לקחתי נשימה עמוקה ניסיתי לצרוח חזק אבל הפחד מנע צרחה בעוצמה כמו שהייתי אמורה

שלפת את השדיים שלי מתוך החזיה ותוך כדי מאבק צבטת את הפיטמה צביטה חזקה ששיחררה ממני את הצרחה שמלחתחילה כיוונתה לעוצמתה

וגם הבכי הגיע מעוצמת הכאב - ולבכי הזה ייחלת - הורדת אותי למצוץ והמשימה היתה לא פשוטה בכי ומציצה במקביל..

כשנעצרתי מלמצוץ גערת בי ונאלצתי להמשיך ולהרגע בלית ברירה והתמסרתי לכך דיי מהר ..או אז החלטת שמספיק לי ואני רק הרמתי את מבטי בשתיקה שביטאה את אכזבתי על שלא איפשרת לי להמשיך..

יצאת מהרכב וכשחזרת הגשת לי 2 אטבים והורת לי לשים על פיטמותיי כשאתה בודק שהנחתי אותם כמו שצריך..

נסענו משם לצימר כשכף ידי מונחת בכף ידך.