על רגשות ואשליות

הטלפון ממך בבוקר
היה שונה
וברור לשנינו במה שונה...

אנחנו מותחים את הקצוות האחד לשני באופן קיצוני ומופרז
לא באה לקבוע אם זה שלילי או חיצוני
מה שחשוב שאנחנו יחד
האיך פחות חשוב
ובכל זאת ....זה כל פעם מחדש להתרומם ...וטראח....ליפול בחבטה איומה על הארץ
וחוזר חלילה..

כשניתקנו את השיחה
הרגשתי שהדלקת בי את גפרור התשוקה לכתוב
את התשוקה לחשוב
את התשוקה לנבור
הצתת את הפתיל והותרת אותי להמשיך מה שהתחלת
וזה עבד בלי מודעות מכוונת
לא שלך
ולא שלי
האש בתוכי התפשטה
שלחה להבות חמות ומעוררות
הוצאת את המילים
את ההשראה שכבר ימים חנוקה בתוכי

המילים היו על הקצה
התחושות הגיעו למקום גבוה מאוד
הקירבה הזו בינינו שהולכת ומתעצמת
ושניצבת מולה חסרת נשימה

הקשר הזה
אדיר
נופל
קם
נרגע
גובר
ואנחנו שם שנינו שוחים
וים רחב לפנינו
ים שאין לו סוף
למרות הסכנות
למרות המרחק האינסופי
תמיד נמצא את היד מושטת
שלי או שלך
תמיד נמצא את הדרך לחיבוק שמרחיק כל קושי ומכשול


אולם באותה נשימה בה הצתת את האש
באותה נשימה כיבית אותה
ושוב נחנקת מהעשן שנשאר חנוק בכל זאת
בתוכי.