אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

משבר הקורונה

לפני 43 דקות. 27 באוק׳ 2021, 18:08

נושא החלומות מעסיק את האנושות משחר ההיסטוריה. ואף על פי שבזמן המודרני הדבר נחקר באופן מדעי, עדיין רב הנסתר על הגלוי. מדוע אנחנו חולמים? לאיזה צורך הטבע בנה בנו מנגנון כזה? ומה הקשר בין חלומות לתיבת הילוכים ידנית ברכב?


סדר וארגון. בזמן שאנחנו ישנים וחולמים, המוח עושה סדר במה שעברנו במשך היום, מאחסן נתונים, שם דברים במקום. ההבדל העיקרי בין תמונות שרואים בחלומות לבין תמונות מציאותיות מגיע מכך שבחלום אין יסוד חומרי. לכן יכולות להיווצר כל מיני צורות, מיוחדות ומשונות. הכול פלואידי כזה, אין מגבלות.


בחלום באים לידי ביטוי בעיות שיש לנו, רצונות שאיננו מסוגלים לממש במציאות, פחדים, פנטזיות ועוד. התפעלויות והתרגשויות שנמצאות בנו, חיוביות ושליליות, גם כאלה שאנו מתכחשים להן, וגם כאלה שאיננו מודעים כלל לקיומן. בזמן החלום, כשאיננו נמצאים בשליטה וגם משוחררים מהשפעת הסביבה עלינו, כל מיני הבחנות כאלה צפות.


החלומות יכולים לספר על האדם הרבה מאוד, על מצבו הפנימי, על שאיפות, מחשבות ותוכניות, ממה הוא מפחד, מה קורה לו, מי או מה מפריע לו. האם אפשר ללמוד מהחלומות גם על מה שעומד לקרות? לפעמים נפתח בחלום משהו שאכן קשור למה שעתיד לבוא.


אגב, אנשים שניחנו ביכולת מיוחדת לחזות עתידות, והיו כאלה לאורך הדורות, הצליחו לעיתים לראות את מה שנכתב לאדם מראש. לא תמיד אהבו לשמוע את דבריהם, לפעמים אפילו הרגו אותם. איך שלא יהיה, בדרך כלל הטבע סוגר לאדם את האפשרות לראות עתיד, כדי שתהיה לחייו משמעות.


החלומות עוזרים לאדם להתפתח, מפתחים את הרגש והשכל שלנו. בשונה מהחיים האפורים והמונוטוניים, החלומות יכולים להיות מלאי צבעים ושינויים.
גם אם אדם לא מרגיש את החלומות שלו, העיקר הוא שהם עוברים דרכו. כך הטבע מכין את הכלים הפנימיים שלו לתפקוד תקין ביום הבא. דומה הדבר להעברת הילוכים ברכב עם תיבה ידנית. כל שינוי צריך לעבור דרך ניוטרל, וכזה הוא תפקידו של החלום. מכאן אפשר להבין מדוע השינה חשובה לחיי האדם, לא פחות מהזמן שהוא ער.


לו יצויר שמישהו לא היה ישן או לא חולם בכלל, הוא היה מתחיל מיד להשתגע. למה? כי מצד הטבע אין לנו אפשרות לעבור ממצב למצב, בלי זמן ביניים של שינה וחלום. זה הכרחי כדי שהאדם יוכל להיות ער, פועל, אקטיבי, מקבל ונותן, בקליטה ובמסירה של מידע שכלי ורגשי מהסביבה.


פתרון חלומות הוא לא משהו שעוסקים בו בחכמת הקבלה האותנטית. מה שהיא כן מספקת לאדם זו אפשרות לשפר את עתידו. היא מלמדת איך להתעלות לרמה הרוחנית שבה מצוי התסריט של החיים שלו, וכיצד לשנותו. מדובר בכניסה למחשב-העל שמנהל את כל המציאות, לאותו חלק שבו ניתנת לנו האפשרות להשפיע. את המצב הסופי שאליו נגיע בשיא התפתחותנו לא נוכל לשנות, אבל את כל המצבים שבדרך אליו – בהחלט כן. אנחנו יכולים ללמוד לתכנת אותם מחדש, לשפר עמדות.


איך זה עובד? ראשית צריך ללמוד מהו המצב השלם והטוב שאליו אנחנו מובלים, ולהבין לעומק מה עושה אותו כזה. אחרי שמבינים מהו היעד הסופי, אפשר לתכנן איך נגיע אליו בדרך הקלה והנעימה ביותר, כמו שמרכיבים מסלול בוייז. כל שלב ושלב בדרך הוא בעצם מימוש של משהו מאותו מצב שלם, וכך אנחנו מתפתחים. בהדרגה, המוח והלב שלנו משתדרגים, היחס לעצמנו ולאחרים, כל תפיסת המציאות והבנת משמעותם הגדולה של החיים.

לפני 3 שעות. 27 באוק׳ 2021, 14:53

ספר מיוחד התנ"ך. כל אחד שמסתכל בו, לוקח מה שמתאים. מי שלומד משפטים מוציא ממנו חוקים, מי שלומד היסטוריה רואה בו סיפורים, אבל אף אחד חוץ מהמקובלים לא מגלה את מה שטמון בפנים.

מקובלים הם אנשים שהטקסט של התנ"ך זורם בהם. הם והתנ"ך נמצאים במין איחוד, חברות, אפילו בחיבוק. התנ"ך חי בהם. הם מרגישים אותו לעומק. כשהם קוראים את הטקסט הם מבינים, יודעים, מרגישים, טועמים ממש איך בתוכם הדברים עוברים. טעמי תורה קוראים לזה בחכמת הקבלה, תענוגים נפלאים.

איך המקובלים זכו לזה, ומי הם שמוגדרים כ"מקובלים"? מדובר באנשים שהשקיעו הרבה מאוד בשינוי פנימי שלהם, עד שהצליחו להתעלות מעל הטבע הארצי, הגשמי, האגואיסטי. מתוך כך הם גילו את הסוד הגדול שנמצא בתנ"ך.
התנ"ך איננו ספר היסטוריה או גיאוגרפיה. הוא גם לא בא להטיף מוסר על יחסים בין אנשים, להגדיר חוקי התנהגות בתוך המשפחה או במסגרת העם. המנהגים שהוציאו ממנו, גם הם לא העיקר. בעיני המקובלים התנ"ך הוא ספר החיים.

במה מדובר? מקובל הוא אדם שפותח את התכונות הפנימיות שלו, שמתעלה מהרצון לקבל הנאה ותענוג לעצמו שטבוע בו אל רצון להשפיע כל טוב לאחרים. כך הוא פותח לעצמו ערוץ חדש של תפיסה, של מחשבה, של הרגשה. בערוץ האלטרואיסטי הזה הוא חי בחיבוק עם התנ"ך.

התנ"ך מסביר לו איך לזרום ברמת התפיסה החדשה שאליה הוא עלה עתה, רמה שנקראת רוחנית ונמצאת מעל היחס הרגיל של בני אדם לחיים. זה כמו נהר של שמחה ושל מילויים עליונים שהאדם מגלה. הוא מתחבר עם המים הללו, זורם איתם.

את האמת הזו שבתנ"ך האדם יכול לגלות רק אם הוא עצמו מתעלה לרמה שבה היו האנשים שכתבו אותו. כולם היו בדרגות רוחניות, כלומר רכשו טבע שני של השפעה טובה, אהבה ונתינה, במקום הטבע המקורי של רצון לקבל לעצמך. תכונות שמעל האגו. את התנ"ך, כמו גם כתבי קודש נוספים, הם כתבו בשפה מקודדת שנקראת שפת הענפים. כך מוסבר בחכמת הקבלה ומובא בכתבי הרב יהודה אשלג, מחבר פירוש "הסולם" לספר הזוהר ו"תלמוד עשר הספירות".

שפת הענפים מבוססת על חוק שורש וענף. החוק הזה אומר שהמציאות בנויה משתי קומות: בקומה הראשונה נמצא העולם שלנו, הגשמי, ובקומה השנייה, עולם עליון, רוחני. כדי להתחיל לתפוס את העולם העליון צריך לרכוש קודם טבע עליון, רצון להשפיע כל טוב לאחרים, כאמור. ככל שזה קורה, האדם מגלה שלכל פרט בעולמנו יש שורש רוחני. ההתאמה הזו מאפשרת למקובלים הגדולים לדבר על תופעות רוחניות, בעזרת מילים מהעולם הגשמי. כך יש להם אפשרות למסור את הגילויים שלהם בחקר עולם העליון למקובלים אחרים, מדור לדור. רק מי שמשיג את העולם העליון יכול לפצח את השפה המקודדת, כלומר לראות במילים שבתנ"ך, באותיות, בצורתן, בצירופים שביניהן ועוד – חכמה עמוקה מאוד. הוא מרגיש ומבין את התופעות הרוחניות שעליהן הוא קורא, ממש חי אותן. על כך נאמר: "חיים כולכם היום" (דברים ד, ד).

במבט רחב, מימיו של אברהם שלימד איך על ידי חיבור ואהבה מגלים את הכוח האחד שבטבע, כוח שכולו השפעה טובה, העם שלנו היה בהשגה רוחנית מסוימת, לעיתים יותר לעיתים פחות. לאחר ששנאת חינם השתלטה והביאה לחורבן, רק יחידים המשיכו לעסוק בפיתוח הרצון להשפיע והשיגו את פנימיות התורה. כיום אנחנו אולי עוד מכונים עם הספר, אבל בפועל מנותקים מספר הספרים.

אם נלמד את אותה שיטה של אברהם לרכישת הרצון להשפיע ואהבת הזולת, שיטה שמפורטת בחכמת הקבלה, או אז נוכל להתעלות למצב של אהבת עולם, לגלות את המטרה הגדולה של קיומנו עלי אדמות ולהבין מדוע בעיני המקובלים התנ"ך הוא יסוד החיים.

בהצלחה!

 

לפני 9 שעות. 27 באוק׳ 2021, 9:02

 

באיסלנד ערכו ניסוי של קיצור שבוע העבודה לארבעה ימים. התוצאות: פריון העבודה נותר כפי שהיה, וכך גם שכר העובדים. מה שהשתנה לטובה ועוד עלה היא איכות החיים של העובדים. מצד אחד זה מהלך מעורר קנאה, מצד שני ברור שאצלנו בישראל זה לא ילך ואין טעם להשוות.

באיסלנד אתם יורדים מהמטוס ויוצאים ישר אל הרחוב, כמו שכאן יורדים מאוטובוס. אין מחסומים, אין שוטרים, אין בידוק – הכול פתוח. אלו אנשים שונים, בעלי יחס אחר לחיים. מדינה מודרנית לגמרי, אבל אופי העם נשמר: איטי, מיושב, כמו כל עמי הצפון. לנו לא מתאים לקחת מהם דוגמה.

פה אנחנו עובדים כמו חמורים, אבל אם היו נותנים לנו שלושה ימי חופש בשבוע, מה היינו עושים בזמן החופשי? אין לנו תרבות פנאי של ממש, אין לנו הרגל לשבת כל היום על הדשא, לשחק, לדבר. אנחנו? לדבר בנחת זה עם זה? אם היינו מסוגלים לכך כבר היינו חיים באיסלנד.

לא לשווא אנחנו עם שלא יודע מנוח. נועדנו לעבוד קשה. התאספנו מכל קצוות תבל כדי לעשות עבודה פנימית ורגשית. מיסודנו אנחנו אוסף של אנשים בעלי אגו מפותח במיוחד, עם קשה עורף, לא סלחן, לא ותרן, לא פשרן – אנשים שהבטיחו זה לזה למרגלות הר סיני לעבוד על עצמם: לבנות גשרים יציבים, קשרים הדוקים של יחסים יפים מאין כמותם, מעל ים האגו הסוער.

לכן אני לא מקנא באיסלנדים. אצלם שקט ושלווה, כאן עבודת פרך שלא הייתי מחליף בעד שום רוגע פסטורלי שבעולם. זה לא תפור על הטבע שלי, לא תפור למידות היהודי – מידות גדולות של אגו הדורשות תיקון גדול.

מה כן הייתי מבקש? שנתחיל לעבוד ברצינות על היחסים בינינו. אם היינו עוסקים בזה אז היינו זוכים ליום עבודה אחד בשבוע ולשישה ימי חופש – חופש לעבודה רוחנית, למילוי הדדי ולהנאה מקשר לבבי שניצור בינינו.

לפני 22 שעות. 26 באוק׳ 2021, 20:46

 

קראתם את "הרפתקאותיו של טום סויר"? יש בספר תיאור יפה שבו טום, הפרחח הפרוע שאף אחד לא מצליח להשתלט עליו, גורם ללכידת ג'ו, האינדיאני שמפיל פחד מוות על כל העיירה, וכולם אז משבחים ואומרים שטום יהיה אדם גדול, אפילו נשיא – אם לא יתלו אותו קודם לכן.

למה אחד מהשניים, מועמד לנשיאות או מועמד לתלייה? כי מי שמגיע לדרגים גבוהים הם אנשים שאין להם כלום בראש מלבד המטרה שהציבו לעצמם. שום הפרעה לא תבלום אותם בדרכם לפסגה. בדרך, אם צריך, הם יאלצו לדרוך על כולם בלי חמלה, העיקר להשיג את מטרתם.

אין מה להאשים אותם. בעולם האגואיסטי שלנו כך מתנהלים העניינים. אדם שרוצה להצליח מציב לו יעד ברור ומבצע כל מה שנדרש כדי שהוא יתממש. לכן פוליטיקאים מפתחים עור של פיל ומתגלים כאנשים קשים ונחושים, אחרת לא ישיגו דבר. גם הציבור הרחב פיתח רגישות לתופעה, ואנשים כבר מבינים את הכוונות מאחורי המילים היפות ולכן נוטים לא להאמין להם.

יחס דומה מתגלה כלפי כלי התקשורת. מי עדיין מאמין לכל מילה שכתובה בעיתון? הכול מסובב ותלוי אינטרס של בעל ההון-שלטון-עיתון, עד שאין לנו מושג לגבי מינון אחוזי האמת והשקר. בגלל שהכול עמום וחסר ודאות, אנחנו תופסים בזנב של סיפור, חושבים שזה חתול שמן ושעיר, ואם האור יידלק פתאום, אולי נגלה ששגינו ובכלל תפסנו כרית.

אבל האור לא יידלק. גם מי שמבטיחים לנו שהם מדליקים לנו את האור ומאירים על האמת, מתגלים בסוף כעובדים בחברת תאורה מפוברקת. כדי לעקוף את ערוצי המידע הרגילים ולקבל תמונה קרובה יותר למה שמתרחש בשטח התפתח העיסוק בריגול. אבל גם הוא לא מספק תמונה מלאה.

את האמת נוכל לדעת בבירור בתנאי שכולנו נתייאש ונתרעם. לא נרצה להמשיך לתת לחדשות הכזב להתל בנו ונפסיק להשתמש בכלי התקשורת במתכונתם הנוכחית. כשנרגיש על הבשר שבמקום לשמש אותנו, כלי התקשורת משתמשים בנו – מפרמטים את הרגש והשכל שלנו – אז נזרוק אותם מחיינו.

לא נחזור לחיות במערות חשוכות. אנחנו בכל זאת צריכים לשמוע ולהתעדכן במה שקורה בעולם. אבל לשם כך נצטרך להקים מערכת בלתי תלויה לגמרי. אמצעי תקשורת שיזרים מידע שלא יעבור דרך בעל אינטרס שרוצה לסדר אותנו בכיוון הרצוי לדעתו ולזווית ראייתו.

נכון שבכל דרך שבה נעביר מידע, חדשות ומסרים זה לזה תמיד יהיה שמץ מדעתנו, לכן מראש כולנו חשודים ומשוחדים, והשינוי הנדרש עוד קודם להקמת מערכת כזו, היא בראש ובראשונה חינוך האדם לתפיסת המציאות הנכונה. מצד אחד עלינו להבין את הטבע האנוכי שלנו, שכולנו בעלי אינטרס מיסודנו, אגואיסטים המוטים לתועלת עצמנו, ומצד שני להבין את טבעו של העולם, שאין בו טיפה של פנייה עצמית אלא הכול מכוון לטובת מערכת הטבע המתנהלת על ידי הכוח העליון.

בין שניהם – הטבע האגואיסטי המוחלט שלנו והטבע האלטרואיסטי המושלם של העולם – עלינו להעמיד את עצמנו במצב בלתי תלוי. סוד האיזון הוא ביחס שלנו לזולת. אם ניקח את האגו שלנו, את הרצון ליהנות על חשבון הזולת, שמכוון לקבל לתוכו וכתוצאה מכך מחשיך את עולמו, ונכוון אותו כמו הטבע, מחוץ לנו, לטובת הזולת, אז נדליק את האור ותתגלה האמת: לא חתול ולא כרית, אלא רשת קשר אחת יש בעולם, אנושות המחוברת עם כוח הטבע האחד.

לפני יום. 26 באוק׳ 2021, 17:24

בשנים הבאות ההתפתחות הטכנולוגית תפטור אותנו מהרבה עבודות שעשינו עד כה בידיים. בתים למשל, יודפסו במדפסות תלת-ממד ענקיות, כך גם בגדים, מכוניות, אפילו מוצרי מזון ותבשילים. ומה אנחנו נעשה, זה הזמן לשאול, כשמחשבים ורובוטים יעשו בשבילנו הכול?


אנחנו נתמקד ביצירת קשרים איכותיים יותר בין בני אדם, נשקיע בחינוך ובתרבות, בפיתוח תכנים מסוגים שונים שיקדמו את החיבור, ההשלמה והאהבה בעולם. בתוך החיבורים הטובים הללו נגלה את המשמעות הגבוהה של הקיום האנושי, ונחוש תופעות חדשות שירוממו עוד ועוד את רוח האדם.


זוהי התמונה האבולוציונית בגדול, והכלים הטכנולוגיים צריכים לשרת אותה.


אחד הדברים היפים שהביאה מהפכת האינטרנט הוא שידע רב זמין לכול. אם בעבר היית צריך לקנות ספרים או לקחת בהשאלה מספרייה, לצפות בתוכניות ששודרו בטלוויזיה או לחכות למבזק חדשות רדיופוני בשעה עגולה – היום אתה קובע איזה תוכן תצרוך, מתי ואיך בדיוק.


עלינו לשכלל את הדברים לרמה כזו שרשת האינטרנט תהפוך להיות מין מוח כללי, מאגר מידע בכל השפות, שמכיל בתוכו את כל סוגי המדיה, השימוש בו חינמי, נוח, פשוט ומדויק, והוא מסייע לכל אדם בעולם להתפתח כמה שרק ירצה בכל תחומי העניין.


נכון, היום האינטרנט והרשתות החברתיות מלאות בזבל, ודורשות ניקוי מן היסוד, אבל אין מקום לטענה כלפי הכלי שרק משקף את מצבנו העגום כאנושות. הבעיה שלנו היא חברתית-תרבותית-חינוכית, לא טכנולוגית.


כדי לקדם את עצמנו ואת ילדינו למקום יותר טוב, צריך לפני הכול להחליט יחד שאנחנו רוצים שינוי. שכל הפרסום האגרסיבי והשיווק בדחיפה, כל השקר, הפוליטיקה הקטנה, האלימות והשנאה, כל תרבות הלעג לאחר כדי להאדיר את עצמך, ודאי שגם ההטפה לטרור והעידוד של מחשבות אובדניות – לא מקובלים עלינו כחברה.


אם יתגבש כזה רצון משותף אפשר בהחלט לנקות את הרשת מכל רעה חולה, כמו שקרה למשל עם עישון סיגריות שפעם נחשב לנורמטיבי והיום מוגדר כפעולה מזיקה.


בשורה התחתונה, מהפכת יחסים איננה עניין של בחירה, בסוף היא תקרה כי לשם מכוונת האבולוציה. בעולם שנעשה מקושר כל כך עם תלות הדדית מתגברת, לא נוכל לשרוד את המאה ה-21 בלי התחשבות, שיתוף פעולה והדדיות בין כולם לכולם. כל השאלה היא כמה צרות נצטרך עוד לעבור עד שנגיע להכרה בכך, ונחליט שזהו, מוכרחים לשדרג את תוכנת ההפעלה האגואיסטית של האדם ושל החברה.

לפני יום. 26 באוק׳ 2021, 16:47

התרבות מהווה שדה שבו מתרחשת מלחמת דעות. יצירות רבות נוצרו מתוך שנאה. כך קורה בכל העולם, ובעיקר בארצנו הקטנטונת. במקום שנהיה שותפים, אנחנו אויבים ובמקום שהתרבות תחבר בינינו, היא מרחיקה. יותר ויותר אירועי תרבות מעוררים שנאה, זלזול וגזענות, במקום אחווה, שלום וקרבה - שזה תכל'ס מה שכולנו מחפשים ורוצים. אז מה נשאיר לדור הבא?


מתוך הבנה שסביבה זו הבחירה החופשית היחידה שיש לאדם, כי היא באמת זו שמשפיעה עליו יותר מכל, תתארו את עולמנו כשנדאג לטפח וליצור הווי תרבותי כזה שבו נחשיב יחסים טובים בין בני אדם כדבר החשוב ביותר ונבנה אותם ללא ביקורת, אלא מתוך השלמה.


ובהמשך לזה, מה נרגיש כשנצפה, נחווה או ניצור בעצמנו תכנים, מוזיקה, ספרים, סרטים ברוח הזו? כי במה התרבות המודרנית של היום באמת מזינה אותנו? יש לה תפקיד חזק ואינטגרלי, והשפעה עמוקה על חיינו, תוצר של החינוך שקיבלנו. אך האם היא מצליחה להטביע בנו חותם שיהפוך אותנו לאנשים טובים, מאושרים ושלמים יותר, כאלו שיודעים ליצור ולהעניק?


הרי התרבות הישראלית המקורית היא ״ואהבת לרעך כמוך״, מזה התחיל עם ישראל. ולכן כל כך חשוב להכניס אהבה גם לתרבות. לכן דרוש תהליך חינוכי שיעזור לנו לפעול מעל הטבע שלנו, לטובת אחרים ובתמיכה הדדית, כי אדם שכל הזמן מכוון לעשיית טוב, תוך שימוש מושכל באומנות ויצירה, הוא אמן אמיתי. והאמת היא, שהמדידה היחידה היא על פי לבו של אדם, יחסו לזולת ומידת האהבה שמתגלה בתוכו, לכולם.


כאשר נתחיל להכיר את הטבע שלנו, בהכרח נרצה לשנות אותו ולהתייחס זה לזה באהבה ונועם, מתוך הבנת החיים והרצון לעשות טוב. האהבה הזו היא כמו רוח רעננה שתמלא ותכסה את כולנו בהשפעה טובה, היא מתפשטת בכל מקום, אין לה גבולות, וכל מה שנכניס אליו את הכוונה הנכונה והלב שלנו יתרחב, גם יצליח. נשקיע בדוגמאות טובות, בחינוך נכון, באיזון ביחסים, ונראה שהמציאות משתנה לטובה.


אז בואו ניצור ונקדם תיאטרון, סרטים וסדרות ונכתוב ספרים ומחזות שימחישו לנו את מצבנו הנוכחי, לאן הוא עלול לדרדר אותנו ומהו הפתרון לזה, כך שנתחיל לממש, לראות ולהתקדם לעבר העתיד הטוב שמצפה לנו. החיבור בינינו יתפשט בגלים לכל מעגלי חיינו והאהבה מעל הכול, וזו תהיה יצירת המופת המשותפת שלנו.

לפני יום. 26 באוק׳ 2021, 12:57

תיקון הנשמה זה ביטוי ששומעים פה ושם, אבל לא ברור על מה הוא מדבר. מה זו בכלל נשמה, למה צריך לתקן אותה, איך עושים זאת בדיוק? כדי לעשות סדר בבלבול הרב ניעזר בהגדרותיה של חכמת הקבלה.

אגו. כדי להבין מה זו נשמה ומהו תיקון הנשמה, צריך להתחיל מהכרת הטבע האנושי. האדם בנוי מחומר בסיסי של רצון לקבל הנאה ותענוג, שמלכתחילה עובד בצורה אגואיסטית. לכן האדם נהנה לעשות טוב לעצמו, או למי שהוא מזהה כשייך לו. הילדים שלו, המשפחה שלו, החברים שלו, לעיתים העם שלו או אפילו האנושות כולה. אם רואים שאדם מיטיב למישהו, זה רק בגלל שהאגו שלו מרגיש מכך סיפוק והנאה, באופן מודע או בלתי מודע. אחרת, הוא לא היה מסוגל לעשות אפילו תנועה קלה, כמו רכב שאין לו דלק.

נשמה זה משהו שאנחנו צריכים לבנות על פני הרצון לקבל האגואיסטי. רצון חדש, שיעבוד בכיוון הפוך, רצון להשפיע כל טוב מעצמנו לזולת. מדובר בהיפוך תוכנת ההפעלה שלנו, מצורת מחשבה אגואיסטית לצורת מחשבה על טובת האחרים. בלבד. בלי שום חזרה עצמית, בלי אף נגיעה אישית.

למה זה נדרש? כי זו המדרגה הבאה באבולוציה של מין האדם. על ידי שדרוג כזה האנושות תגיע למצב הרמוני, תתאים לאינטגרליות שבכל מערכת הטבע, ואז תגלה את הכוח האחד ששורה בה. כוח של השפעה טובה, אהבה ונתינה טהורה. אפשר לקרוא לו הטבע, כוח עליון, אלוהים, בורא, השם לא כל כך משנה. אדם שמשתווה לו בתכונותיו מגלה חיים שלמים ונצחיים, בממד עליון.

האם מישהו יכול להפוך את עצמו מיצור אגואיסט ליצור שמכוון לטובת האחר? לא. או ביתר דיוק, לא בכוחותיו עצמו. אבל, וזהו החידוש הגדול, על ידי שיטה מיוחדת שמפורטת בחכמת הקבלה אפשר לעורר עלינו השפעה מיוחדת מאותו כוח אהבה ונתינה, השפעה שתהפוך את היוצרות שבנו מהקצה אל הקצה. זה נקרא לבנות את הנשמה, או לתקן אותה.

חכמת הקבלה מלמדת שמלכתחילה היינו כולנו מערכת אחת מחוברת, שנקראה נשמת האדם הראשון. בתהליך הבריאה קיבלנו אגואיזם צר שהפריד אותנו זה מזה, מה שנקרא חטא. מהות התפתחותנו היא להגיע להכרה עצמאית בכך שזהו כוח רע, ולבקש את תיקונו. כשאנחנו מקבלים כוח טוב, כוח אהבה מחבר, אנחנו שוב מתקבצים למנגנון אחד הרמוני. בכך תיקנו את שבירת הנשמה הכללית, ולכן אנחנו זוכים לרמת הקיום הרוחנית שנקראת חיי גן עדן. כאן ועכשיו.

השיטה המעשית לביצוע תיקון הנשמה מוסברת בהרחבה בכתביהם של "בעל הסולם", הרב יהודה אשלג, ובנו הרב"ש. בגדול, היא מבוססת על לימוד מבנה המציאות: טבע האדם, טבע העולם ודרך התפתחותם. הלימוד נערך במסגרת קבוצתית, ובה גם מתרגלים התקשרויות מיוחדות בין הלומדים, שמעוררות את כוח האהבה והנתינה לפעולה.

בהדרגה, כל פרט בקבוצה מרגיש איך האגו שלו מתהפך לכיוון של אהבה לזולת. במקום להיות מכוון לתוך עצמו, הוא פתאום מרגיש נטייה החוצה, רצון לפתוח את ליבו ולתת אותו לכולם. אם מדייקים בביצוע תרגילי הקשר פעם אחר פעם, מתחילים להרגיש שברשת הקשר בינינו שורה כוח אהבה ונתינה משותף. כל אחד מגלה חיים חדשים, לא בתוך עצמו, אלא במרכז הקשר הקבוצתי. במקום התחושה הטבעית של אני ואתה, נוצר מאיתנו כלי חישה משותף, שמתמלא באור עליון. זוהי הנשמה שלנו, אחת לכולם.

בתהליך התיקון הזה אנחנו נעשים כאלוהים, יודעי טוב ורע, כפי שנאמר במקרא. היה לנו טבע רע, אגואיסטי, עכשיו רכשנו טבע טוב, אלטרואיסטי, על ידו הפכנו דומים לכוח הטבע הכללי, ולכן אנחנו זוכים לקיום בדרגה שלו.

חשוב לציין כי אין בזה קשר לדתות או אמונות כאלה ואחרות, זוהי חכמת הקבלה המקורית שקיימת כבר אלפי שנים. כבר בתקופת בבל העתיקה, לפני כ-3800 שנה, אברהם הבבלי ניסה ללמד אותה ברבים, כדי להציל את האנושות דאז ממלחמה גדולה שפרצה שם. כיום, כשהאגו שוב קופץ עד השמים כמו בסיפור מגדל בבל, כשאיש לא מבין את רעהו והבלאגן חוגג, אנחנו זקוקים לאותה שיטה לחיבור בין שונים. בלעדיה, אי אפשר יהיה לשרוד בעולם שנעשה מקושר כל כך, עם תלות הדדית לוחצת. האיומים הרבים שמרחפים מעל עתידו של הכפר הגלובלי, כמו גם הבדידות והניכור הקשים, הם כוחות אבולוציוניים שמכריחים אותנו להתקדם לטבע משודרג של אהבה ונתינה. לגלות את חיי הנשמה.

 

לפני יום. 26 באוק׳ 2021, 11:41

פלטפורמת הסטרימינג הבינלאומית השיקה בסוף השבוע שעבר מדור חדש בשם "סיפורים פלסטינים". במדור מוצגים 32 סרטי דוקו ועלילה, המשותף לכולם: הצגת הקונפליקט הפלסטיני-ישראלי מנקודת מבט חד-צדדית, במטרה להציג את מדינת ישראל כמדינת אפרטהייד ולהשחיר את שמו של צה"ל. הנזק התדמיתי העצום למדינת ישראל הוא לא תוצר לוואי, הוא עוד צעד דרמטי מחושב היטב מצד ארגון החרם BDS, במטרה לבסס דה-לגיטימציה להמשך קיום מדינת ישראל.


נראה שההפצה האנטישמית, המתכסה בלבוש "אנטי-ישראלי" עולה מדרגה. השימוש בדרמה יוצר הזדהות אוטומטית בקרב הצופה וחוצה באין מפריע את כל הטיעונים "הרציונלים". נטפליקס שמגיעה כמעט לכל אדם בעולם עד הכורסה בסלון, בחרה להשתמש בכוחה המופרז כדי להציג שימוש מניפולטיבי באימהות וילדים פצועים, ללא שום ייצוג או תזכורת קלושה לתוקפנות הפלסטינית כלפי ישראל ולקורבנות הרבים מספור של הטרור הפלסטיני.


כתגובה מיידית מן הראוי שישראלים יניפו את דגל החרם מול נטפליקס, ולא יתנו יד לרצח האופי המבוצע כעת בישראל. אבל לצד נקיטת הצעדים הפרקטיים, ישנה רמת פעולה פנימית יותר שבה נקבע מערך הכוחות בעולם. היחסים בינינו, בתוך עם ישראל, הם כוח חזק יותר מכל המחשבות והמעשים של אומות העולם נגדנו. למעשה, רק על ידי יחס נכון זה לזה, נוכל באמת להשפיע לטובה על היחס העוין שנשלח לעברנו מבחוץ.


אם בעין אובייקטיבית אנחנו מזהים עוינות גוברת כלפינו מצד העולם, עלינו להוסיף לכך תובנה אחת: אנחנו מחליטים איך העולם יביט בנו. כאשר אנחנו שונאים זה את זה, העולם שונא אותנו, כאשר אנחנו עובדים על יחסים חיוביים בינינו, העולם מתחיל להביט בנו בעין יפה. איך זה יתכן? אלה הם חוקי הטבע, והם חזקים מאיתנו.


למעשה איש לא סיבב את נטפליקס לרעתנו, מלבדנו. איך? העולם מושפע קריטית ממערך הכוחות הפנימי בתוך עם ישראל. על ידי השנאה בינינו, אנחנו מטים את מאזן הכוחות לטובת מבקשי רעתנו. אבל בידינו נמצא גם הכוח לגרום לשינוי לטובה לאנושות כולה. לכן ישב כל יהודי על ספת הסלון שלו, ויצפה בנזק שהוא עצמו גורם לעם ישראל.


שלא נתבלבל, לא מדובר רק באותם יהודים שמחזיקים בעמדות מפתח בארגונים אנטישמיים הפועלים לחיסול מדינת ישראל. אומנם מאז ומתמיד היו אלה יהודים השונאים המובהקים ביותר של עם ומדינת ישראל, והם פעלו מתוך ניסיון נואש לשייך את עצמם לצד האנטישמי, "הצודק, החזק, הנאור", ומתוך תקווה להגן על עצמם מתוקפנות אנטישמית. אלא מדובר בכל אחד ואחת מאיתנו שאינו פועל למען תיקון היחסים בעם ישראל.

דווקא אנחנו, שחשוב לנו שלום העם וביטחון המדינה, ועם זאת מזלזלים בחינוך הנחוץ לנו ולעתיד ילדינו בכלל, דווקא אנחנו שבידינו הכוח לשנות ולא עושים זאת, אנחנו שנותנים כוח ולגיטימציה לפעילות אנטי-ישראלית.


אם נתחיל לחנך את העם על ערכי החיבור מעל האגואיזם, גם גדולי האנטישמים יהפכו פתאום לבעלי בריתנו. לכן זו צריכה להיות הדאגה העיקרית של יהודי ארץ ישראל. החל מרגע זה, כל אחד מאיתנו יכול להטות את הכף לטובה.

לפני יום. 25 באוק׳ 2021, 20:50

תארו לעצמכם תמונה: הגענו לאיזו מדינה מוזרה בחו"ל, שיש בה חוקים מיוחדים משלה לכל דבר ועניין. בגלל שאנחנו לא מכירים את חוקיה, אנו נתקלים בכל מיני מצבים לא נעימים, משלמים קנסות, לא רוצים לשרת אותנו במסעדות, לא נותנים לנו לעבור ברחובות. אנחנו לא יכולים להסתדר במדינה הזאת, וזה משגע, עולה לנו בהמון עצבים, זמן, כספים וכוחות. והכי גרוע, מסתבר שאנחנו תקועים כאן, בלי יכולת לצאת מהגבולות. נשמע כמו תחילתו של סרט אימה? אז זהו שלא, בתמונה הזו טמון רמז להבנת השורש לקשיים השונים שאנחנו חווים מדי יום.

סקופ ראשון: אנחנו מתקיימים בתוך רשת כוחות, הטבע, בלי הבנה של חוקי הרשת הכלליים. אף אחד לא לימד אותנו שיש חוקים כאלה בכלל, ולכן דור אחר דור אנחנו מפרים אותם וכתוצאה מכך נתקלים בכל מיני בעיות.

ופתאום, אחרי אלפי שנות התפתחות שמביאות להרגשה פנימית של מין מבוי סתום, נופל לידינו איזה ספר שמסביר את החוקיות הנסתרת שבהתפתחות המציאות. הוא מלמד אותנו כיצד לתפקד בהתאם לה, ולזכות לכך שחיים יאירו לנו פנים. לגמרי, בהכול, בהכי גדול. הספר הזה הוא ספר הזוהר, הספר העיקרי בחכמת הקבלה.

החכמה הזו מלמדת שלפי הטבע שלנו היינו רוצים עולם אחר, עולם שיתאים יותר לרצונות שלנו, לתכונות שלנו, לנטיות שלנו. מה היה רע אם היינו ממשיכים להרגיש משך כל החיים כמו עובר ברחם אימו? הכול טוב לו, הכול בעדו, הכול מוכן בשבילו. הוא מתפתח על ידי השפעות חיוביות בלבד, מתאים בצורה מושלמת למציאות שסובבת אותו. אבל החיים בנויים בצורה כזו שכבר מהילדות מתפתחים בנו רצונות אגואיסטיים, ואז העולם הסובב נעשה מנוגד לנו. ככל שאנחנו מתבגרים אנחנו נדרשים לעשות דברים שלא בא לנו, וגובר חוסר ההתאמה בין הרצון הפנימי שלנו לדרישות העולם מאיתנו.

אז מה? אולי בכלל נולדנו לעולם הלא נכון בשבילנו? אולי נכנסנו בטעות בדלת אחרת? ובכן, אומנם נולדנו לעולם שלא מתאים לנו, אבל דווקא הוא העולם הנכון עבור התפתחותנו. אם נלמד להתאים את עצמנו לעולם, נראה איך הוא מתחיל להיות מותאם אלינו.

באופן טבעי יש לנו רצון אגואיסטי להתמלא בכל טוב, לקבל מה שרק אפשר מכולם להנאתנו. אבל בפועל אנחנו בקושי מקבלים משהו, שורדים איכשהו, בין מגוון המכות והאכזבות שנוחתות עלינו מכל עבר. כדי לפצח את סוד הקיום מומלץ להפסיק לדרוש מהעולם בלי סוף, אלא לקבל רק את מה שאני צריך כדי להתקיים ואת כל המרץ שלי להפנות לטובת כולם. להתחבר עם העולם מתוך מטרה להיטיב לו. כמובן, צריך ללמוד את השיטה המדויקת לעשות זאת כדי לא לשגות בדמיונות, והיא מפורטת בכתביהם של "בעל הסולם", הרב יהודה אשלג, ובנו הרב"ש.

על רגל אחת, התפתחות נכונה מתחילה בלימוד שההסתכלות של האדם היא שמציירת לו תמונת עולם. במבט אגואיסטי רואים עולם מקולקל, וכשמתקנים את עצמנו לאהבת הזולת רואים עולם מתוקן. אין לאדם מה לתקן, אלא את עצמו בלבד. המציאות האמיתית מתקיימת לפי תוכנה של השפעה טובה, כלומר אהבה ונתינה, ולכן אם נפתח טבע חדש של רצון להשפיע כל טוב לאחרים, נקבל מהעולם הכול.

בשינוי הכיוון הזה, מפנימה החוצה, אני אתחיל לראות עולם אחר. אני אגלה שעד כה המציאות נראתה לי עכורה ונוראה, כי לא הבנתי את החוקיות שלפיה היא מתקיימת. וכשיש לי עתה רצונות חדשים, להתחבר עם כולם בטוב, לתת ולאהוב, פתאום אני רואה שהעולם הוא פשוט מקסים. עולם טוב, חם, רק ונעים, הרבה יותר ממה שהיה לי ברחם.

ככל שמתקדמים בהתפתחות הזו שמוגדרת כהתפתחות רוחנית, מגלים שאדם בתוך עצמו הוא חי. אנחנו אלה שמציירים לעצמנו את המציאות, היא מתרחשת בתוכנו בלבד. אומנם מלכתחילה נראה לנו שאנחנו מוקפים בדומם, צומח חי ובני אדם, אבל זוהי רק תמונה שמצטיירת על ידי האגו שלנו. הוא הכוח הפנימי שמצייר לנו מציאות של 'אני' מול 'העולם', שנמצא מחוץ לי, רחוק ממני, מנוגד לי. אם אני לומד לנטרל את המבט האגואיסטי שכמו מוציא ממני את כולם, אם אני מפתח אהבה ומתייחס אליהם כיקרים לי לפחות כמו עצמי, או אז הם מתחילים לחזור לתוכי כביכול, למודעות שלי, לתפיסה שלי. בהדרגה אני מרגיש שהם כולם שלי, שהם האני האמיתי שלי. כך, צעד אחר צעד כל העולם הופך להיות אני, וכולו מתגלה לי כטוב. שלם ונצחי.

 

לפני יום. 25 באוק׳ 2021, 19:40

 

"אנחנו גרים בעולם שכבר לא מתאים לנו", אומר פרופ' זאב הוכברג מהפקולטה לרפואה בטכניון בריאיון לעיתון "הארץ". "נוצרנו באפריקה, איפה שהיום והלילה היו שווים באורכם, ועכשיו יש חשמל ואנחנו חיים באור 18 שעות ביממה. נוצרנו לחיות חיים פשוטים ואנחנו חיים בעולם מלא מתח. אין לזה שום השלכות חיוביות. האדם היום נמצא בתהליך של הידרדרות".

בעבר התפתחנו בהתאם לסיבובי כדור הארץ והשינויים שעבר, התאמנו את עצמנו לתמורות שחלו בטבע, אבל החיים שלנו הפכו מלאכותיים יותר ויותר, עד אשר נפלטנו אל מחוץ למעגל ההתפתחות הטבעית.

היום אנחנו מתקיימים באווירה מלאכותית: המזון שלנו מלאכותי, הזמן שלנו מלאכותי. אין דבר שאנחנו משתמשים בו וחיים על פיו שבא בצורה ישרה ובריאה מהטבע, ואנחנו מוסיפים להתרחק ממנו. עד כמה נתרחק? עד כמה שכדור הארץ יצליח להכיל אותנו. הפכנו לעצם זר בתוכו ולכן באופן טבעי הוא מגיב במאמץ לפלוט אותנו מתוכו באמצעות שלל אסונות טבע ומשברים מגוונים, כמו גוף שפולט קוץ.

לא רק אורח החיים שלנו הפך מלאכותי, אלא אנחנו עצמנו נעשינו מלאכותיים. האדם המודרני כמעט ולא מרגיש את עצמו כיצור שהוא חלק מהטבע האחד. גם היחסים בינינו הפכו מלאכותיים והפוכים ליחסים שבטבע. ואילו יחסים ישנם בטבע? יחסים של הדדיות, של תחושת הפרט כחלק אינטגרלי מהשלם – רשת קשרים שיש לה דופק יחיד ונשימה אחת. כך מתקיימים באופן אינסטינקטיבי הדומם, הצומח והחי, כך גם אנחנו התקיימנו בתקופות קדומות. אבל אנחנו כבר לא מתאימים יותר לעולם.

היום אנחנו לומדים על מערכות יחסים דרך הרשתות החברתיות שמאלפות אותנו להתבודד. הן ממציאות לנו משחקי תחרות אכזריים, מפתחות עבורנו תוכנות חדשות לחיזוק הניכור, ומלוות הכול בפרסומים מרהיבים שמושכים אותנו פנימה לתוך העולם הקר והמלאכותי הזה. ולשם מה? רק בשביל לסחוט מאיתנו כסף.

אנחנו צריכים להבין שההתפתחות הנורמלית והבריאה שלנו תלויה בהתנגדות לפירוד שנוצר בינינו והורס אותנו. החיים שלנו תלויים במרקם החברתי החם שנצליח לייצר בינינו, מרקם שיהיה דומה למרקם הקשרים של הטבע. במידת הקירוב בינינו, נתקרב מחדש לטבע וכך נשקם את היחסים בינינו לבינו. כך נחזור להיות חלק מותאם לעולם האחד.

אנחנו לא צריכים לחפש דרך לחזור למי שהיינו פעם, כשם שאין טעם לנסות לחזור לילדות. אנחנו כבר לא שם. גדלנו. ומי שגדל צריך חינוך ליעד מתקדם יותר. לכן אנחנו צריכים להתחנך ליחסים חדשים עד שנרגיש כמו הטבע האחד, עד שנוכל להרגיש כל אדם וכל ברייה בעולם כחלק בלתי נפרד מאיתנו.

המדידה שלנו מתחילה ונגמרת בשאלה האם טוב לכולם? ודאי שזו מטרה רחוקה, אבל היא צריכה להיות לנגד עינינו בדרך לדלג מעל כל משוכה. כי לא יכול להיות טוב לאיש אם יש עוד אנשים סביבו שלא טוב להם. לכן עלינו להמציא משחקים חווייתיים ולפתח תוכנות שמסבירות וממחישות את העיקרון הזה, הן לילדי הגן והן לסטודנטים באוניברסיטאות. להטמיע את המסר בכל תחומי החיים שלנו עד שבהדרגה בצורה מלאכותית ומבוקרת נכניס את עצמנו ליחסים חדשים שיבנו אותנו כחברה יפה וטבעית, חופשייה ומאושרת – בדיוק כמו הטבע העגול והמקושר שנגלה לנו בדורנו.