ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

מה הטעם בחיים?

כל אלו היסוריים, אינם שורים, רק על קליפת הגוף שלנו הזו, שלא נבראה אלא למיתה וקבורה. שזה מלמד אותנו, שהאגו האנושי לא נברא, אלא רק למחותו ולהעבירו מהעולם, ולהפכו לרצון להשפיע, לאהוב. והיסורים שאנו סובלים, אינם אלא גילוים, לגלות האפסיות וההזק הרובצת עליו.
ובוא וראה, בעת שכל בני העולם, יסכימו פה אחד, לבטל ולבער את הרצון לקבל (האגו) שבהם, ולא יהיה להם שום רצון, אלא לדאוג לחבריהם, אז היו מתבטלים, כל הדאגות וכל המזיקים מהארץ, וכל אחד היה בטוח, בחיים בריאים ושלמים, שהרי כל אחד מאתנו, היה לו עולם גדול, שידאג בעדו וימלא את צרכיו.
(בעל הסולם. הקדמה לספר הזוהר)
לפני שעה. Jun 26, 2022, 6:16 PM

 

ביום שישי האחרון ביטל בית המשפט העליון של ארה"ב את פסק הדין ההיסטורי שהתיר הפלות, ומעתה כל מדינה תחליט לעצמה אם לאסור או להתיר הפלה בתחומה. כצפוי ההחלטה הציתה אש ופתחה מחדש את הוויכוח הישן על זכות האישה על גופה.

אני עצמי גדלתי לתוך הדילמה המוסרית הזו. כבן לרופאת נשים, שמעתי מגיל צעיר את אימא משתפת את אבא לא פעם בלבטים, והבנתי שהתשובה הרבה יותר מורכבת והרת גורל ממותר-אסור של חוק יבש.

בזמני מלחמה למשל, כמו המלחמה הנוכחית במזרח אירופה, נשים נאנסות על ידי חיילי צבא אויב. האם מותר לחייב אותן לשמור על היריון כפוי כזה? ואישה שמחליטה להפיל מאיזו סיבה שהיא, האם היא מודעת להשלכות ההפלה על גופה ועל חייה בכלל? והשאלה הגדולה היא האם סביב האישה – שהיא זאת שצריכה להחליט בסופו של דבר – יש חֶברה תומכת שתעזור לה?

החקיקה המתירה הפלות מלפני חמישים שנה נועדה לתקן עוול מסוים, אבל מכיוון שהעולם שלנו מקולקל בכל תחום ותחום, אז כשאנחנו נותנים לאישה להחליט על עצמה, על הבריאות שלה, על העתיד שלה וכן הלאה, אנחנו משאירים אותה "לבחור" מתוך אפשרויות שמלכתחילה אין בהן שוויון תנאים ותמיכה.

מדינות שמחוקקות בעד או נגד הפלות עושות זאת משיקולים שלא תמיד כוללים את טובת היילוד והאישה. בשנים שאימא שלי חיה ברוסיה היה צורך בעוד חיילים לשורות אז אסרו על נשים להפיל. ולהיפך, במדינה משופעת מהגרים אין בעיה עם הפחתת המספר היחסי של ילדים.

צריך להתקיים מכלול של תנאים: חינוך, תרבות של אכפתיות והבטחת הכנסה, המשולבים בתתי-תנאים נוספים. כל התנאים האלה יחד צריכים לספק לאישה את היכולת להחליט על הפלה או שמירת היריון בצורה חופשית, רגועה ובטוחה. ההחלטה צריכה להיות כזו שתאפשר לה לאחר מעשה להמשיך בתפקוד בריא בחיים, עם או בלי צאצאים נוספים או בן זוג.

אם אמריקה לא תשקיע בחינוך אזרחיה, המחנות השונים ימשיכו לנהל ויכוחים קשים עד אלימים, בלי להועיל לקידום מושא הוויכוח בדבר. לכן במקום לחוקק חוקים, הממשל האמריקאי צריך לעורר שאלות משמעותיות בחברה ולדון בהן בצורה רחבה עד שיתקרבו הקצוות בחברה. המחנות המתקוטטים צריכים לשוחח ולהבין זה את זה. כאשר אנשים שונים נכללים זה מדעתו של זה הם מסוגלים להתקרב, להרגיע, להחליק את הפינות וליצור חברה מגובשת.

בישראל אנחנו חייבים ליצור חברה סולידרית כזאת שתבטיח שנשים לא יחליטו לעבור הפלה בגלל מצב של חוסר תמיכה ויכולת כלכלית. אם לא מדובר במקרים יוצאי דופן המסכנים את היולדת, עלינו לדאוג שכל אישה תקבל את התנאים הכי נוחים ובטוחים לסיים את ההיריון בצורה טובה – ויהיה לנו עוד תינוק במזל טוב.

לפני 3 שעות. Jun 26, 2022, 4:55 PM

אומרים שבאותיות הא-ב יש כוח גדול מאוד. אומרים שיש אנשים שיודעים לכתוב מהן קמעות. אומרים שיש בעניין הרבה סגולות. מה מזה נכון? שאלה.
כדי להבין משהו בכל הערפול שיש סביב כוח האותיות, יש להכיר תחילה את מבנה המציאות על פי חכמת הקבלה.

עולמנו מנוהל על ידי מערכת הפעלה, שנקראת עולם עליון או עולם רוחני. בעולם הרוחני אין חומר, אין גופים, אין צורות כמו שאנחנו מכירים פה. הוא עולם של כוחות, של תכונות. בגדול, פועלים בו שני כוחות – קבלה והשפעה. כוח הקבלה רוצה למשוך לעצמו פנימה, כוח ההשפעה רוצה להשפיע מתוכו החוצה.

העולם שלנו עשוי מחומר יסודי שמוגדר כרצון ליהנות. הדומם, הצומח, החי והאדם, כולם רוצים ליהנות. באופן הכרתי או תת-הכרתי, להתקיים בטוב. בתוך חומר הרצון ליהנות פועלים אותם שני כוחות, קבלה והשפעה. הם מעצבים בו כל מיני תכונות ורגשות, וכך מקבל החומר בכל פעם צורות חדשות.

השילובים השונים שבין שני הכוחות מתוארים בסימנים שנקראים אותיות. כל אות היא כמו גרף שמתאר פעולות מסוימות. יש 22 אותיות ועוד חמש סופיות, בסך הכול 27 סימנים סטנדרטיים לתיאור הצורות שמוטבעות בחומר הרצון ליהנות וגורמות לו להשתנות.

תהליך ההטבעה הזה קורה כל הזמן, גם ברגע זה. איך זה עובד? זוכרים את מכונות הכתיבה של פעם? כל תקתוק היה מטביע את צורת האות המסוימת בדיו על הדף. באופן דומה, מערכת ההפעלה העליונה מתקתקת על הרצון ליהנות שבכל נברא ונברא אותיות שמצטרפות למילים, מטביעה בו כל מיני התרשמויות שמפתחות אותו בכיוון מסוים.

את האופן שבו מערכת ההפעלה מנהלת את עולמנו אפשר לדמות לקוד של תוכנה. מה שכתוב בקוד יוצא אחר כך לפעולה, קובע כל מה שיהיה. עם זאת, בשונה מהדומם, הצומח והחי שמופעלים במאה אחוז, עבורנו בני האדם הושארו מקומות ריקים בשורות הקוד, שבהם נוכל להכניס תגובה מצדנו. זה תלוי בכך שנתפתח מבחינה רוחנית, כלומר נפתח יכולת לזהות מה כתוב בקוד, לגלות את המקומות הריקים ולמלא אותם על ידי "כתיבת אותיות" בעצמנו. השילוב בין האותיות שנכתבו על ידי מערכת ההפעלה לבין האותיות שאנחנו נוסיף, יביא להתפתחות הכי יפה שרק יכולה להיות.

חכמת הקבלה מלמדת את השיטה לעשות זאת. האדם לומד איך להשיג את שני הכוחות שקיימים בעולם העליון, השפעה וקבלה, כיצד לשלב ביניהם נכון בתוכו כדי למלא את הקטע שחסר בטקסט של הקוד. זהו הסוד הגדול של כוח האותיות, ועל כך נאמר: "כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ" (משלי ג, ג).

ועכשיו קמעות. כתיבה פיזית של אותיות על חומר גשמי כלשהו, לא יכול להיות בה כוח רוחני. זה אומר שכל קמע שאקח ממישהו אולי יחזק אותי באופן פסיכולוגי, אבל לא יוכל לשנות את גורלי, את הקוד שכתוב עבורי. רק אני בעצמי אוכל לשנות אותו, להוסיף בו אותיות ומילים, אחרי שאתפתח לרמה הרוחנית שבה דברים כאלה בכלל אפשריים.

כל אות היא בעצם תכונה רוחנית מסוימת, כפי שמוסבר ב"מאמר האותיות" שבהקדמת ספר הזוהר. כל אות מבטאת תהליך שבו לקחתי את הרצון ליהנות שלי, שמצד הטבע פועל באופן אגואיסטי, וכיוונתי אותו לטובת האחרים. כלומר, שיפעל במטרה להשפיע כל טוב לכולם, לעזור להם, לאהוב אותם. למה זה כדאי? כי כך אני עושה את עצמי דומה לכוח הכללי שבמערכת ההפעלה, כוח טוב ומיטיב שתכונתו השפעה טובה, אהבה ונתינה. כוח הבורא. ההידמות לבורא היא שמעבירה אותי ממצב שבו אני רודף כל הזמן אחרי הטוב, והוא מתחמק, למצב של הרגשת תענוג מלא, אמיתי, בלתי פוסק.

אחרי שאדע להרכיב בתוכי את האותיות, אני אתחיל להבין גם את הקוד שמפעיל אותי. אני אראה איך הוא כביכול נכנס בי מצד אחד ויוצא מצד שני. בהדרגה אני אקלוט באיזו מציאות אני נמצא, איך מערכת ההפעלה פועלת עליי, לאן היא מקדמת אותי. אני אלמד את השפה, כלומר אקבל יכולת לקרוא את קוד ההפעלה, לעבד אותו בתוכי באופן מודע. ופתאום אני אזהה, 'הופה, הנה מקום ריק שהושאר עבורי. מה אני צריך לכתוב בו?'

כך אוסיף את הרצון העצמאי שלי, את השכל, את הרגש, את האישיות שלי, למה שנכתב במערכת ההפעלה עבורי. ובמקום הזה, שאותו השאיר הבורא במיוחד לי, אני אהפוך להיות שותף שלו. אין התפתחות גדולה יותר מזו.

לפני 6 שעות. Jun 26, 2022, 1:40 PM

חינוך מיני חובה לילדים הוא צעד נכון, אבל יש צעד מקדים לו

נושא החינוך המיני ייכנס לראשונה כנושא חובה לכלל תלמידי מערכת החינוך החל משנת הלימודים הבאה. זהו מהלך הכרחי וטוב, שלבטח יספק בסיס אחיד לתלמידים, במקום שילמדו אותו ממקורות מפוקפקים שונים.

אינני מכיר לעומק את תוכנית הלימודים של נושא החינוך המיני, אבל שמעתי בחצי אוזן שבבתי הספר היסודיים היא תעסוק בנושאים כמו גוף האדם, היגיינה וטיפוח עצמי, שמירה על פרטיות וחשיפה לתכנים לא מותאמים. מחטיבת הביניים היא תעסוק בהתפתחות מינית וכיצד היא באה לידי ביטוי אצל בנות ובנים ובתיכון התוכנית תעמיק ותעסוק באהבה וזוגיות, בהטרדות מיניות ובעובדה שפורנו זה לא אהבה.

מין הוא מהלך טבעי עבור בני האדם שהם חלק אינטגרלי מהטבע. אבל בשונה מבעלי החיים שמזדווגים בטבעיות בעונתם, בבני אדם בוער גם יצר רע, רצון לקבל הנאה לתועלת עצמי על חשבון האחרים, לספק את היצר המיני ללא תלות בזמן או במקום. או במילה אחת: אגו.

לכן טוב שיוזמים מהלך לחינוך מיני ורצוי אם יטפלו במכלול טבע האדם. מובן לי שאחד הגורמים שזירזו הטמעת חינוך מיני חובה הוא האלימות הגוברת בחברה, מהטרדות מיניות ועד למעשי אונס. גם הם מהווים חולי קטן מסך הביטויים ההרסניים של האגואיזם הגובר בדורנו.

לכן בראש ובראשונה צריך להכיר לכל תלמיד את הטבע שלו, להבין שיצר לב האדם הוא רע מנעוריו, ושאם לא נאזן נכון את היצר בעזרת לימוד מודרך, הוא יגדל להזיק לאחרים מעצם טבעו וסופו שיגרום נזק גם לעצמו. רק לאחר שלומדים את היסודות הללו כדאי לגשת ללמד חינוך מיני.

חינוך מיני תלוי בחברה ובתרבות הנהוגה. לא צריך לסגור את עצמנו במנזר או להתיר כל רסן, אלא כרגיל לאתר את שביל הזהב, את נקודת האמצע בין הניגודים. לא הייתי חושש להציף אף נושא שמטריד ומבלבל את הדור כמו ענייני מגדר וסטריאוטיפים מיניים. הייתי מלמד מתוך דוגמאות של הטבע הסובב אותנו, מראה איך בכל צורה בטבע יש זכר ונקבה, פלוס ומינוס, וכמו שיש מקום לזה כך יש מקום לאחר וצריך להביא את השניים לאיזון נכון, להרמוניה.

בשלבים מתקדמים יותר, טוב להעמיק ולהרחיב עד לשורש הרוחני של היצר המיני שלנו. לדעת שהיצר הזה שייך לחיבור בין שני קטבים בטבע, ומחיבור נכון ביניהם הוא יכול להוליד צאצאים ולהמשיך את הדור. בתנועה ההדדית בין הזכרי והנקבי שרוי השכל של הטבע. אם נרכוש את השכל הזה נבחין בתפקידים הייחודים שיש לזכר ובתפקידים הייחודיים שיש לנקבה. נשכיל לראות שהם מושרשים עמוק בביולוגיה שלנו, מתרחשים בפיזיולוגיה שלנו ומתבטאים בפסיכולוגיה שלנו.

חינוך להיות בני אדם יכול להפחית משמעותית תחלואות חברתיות כמו הטרדות, פגיעות מיניות ואונס, עם זאת חשוב ללמד אותם באופן נבון ומבוקר.

לפני 9 שעות. Jun 26, 2022, 10:53 AM

לחיות מעל הזמן

זמן הוא המשאב הכי יקר שלנו. הוא אחד מהדברים שמוכיחים לנו שאיננו בשליטה, שאנחנו נמצאים בתוך איזשהו סרט שבעל כורחנו נע קדימה. הגדרת הזמן היא בעיה מורכבת, הן במדעי הטבע והן במדעי החברה. כיצד מתייחסת למושג הזמן חכמת הקבלה? על שינוי תפיסת המציאות ועל ניהול זמן ברמה הכי גבוהה.

מהו הזמן הזה שאנחנו חיים בתוכו? האם הוא באמת קיים? האם הוא קיים רק בתוכנו? אני מסתכל על השעון ורואה את הזמן, חושב על החיים ומרגיש את הזמן. משהו עובר בתוך החושים שלי, ומייצר בי תוצאה כזו של הרגשת זמן. איך זה בדיוק קורה?

החומר היסודי שממנו אנחנו עשויים הוא רצון לקבל הנאה ותענוג, רצון ליהנות, רצון להתמלא. אפשר להגדיר אותו גם כחוש הכללי שלנו. בתוך "הרצון לקבל" אנחנו מבדילים הבחנות ואופנים שונים של מילוי וחוסר מילוי. מצבים כאלה שעוברים עלינו בזה אחר זה, נקלטים בנו כמושג הזמן.

הרצון לקבל מרגיש: אני מלא, אני לא מלא, אני מלא, אני לא מלא, וכך נבנה בו מושג הזמן. כלומר, הזמן הוא מדידת מציאות המילוי או היעדרו, בתוך הרצון לקבל.

הרצון לקבל מפתח הרגשת עתיד, מפני שהוא רוצה ליהנות. הוא פונה אל העבר כדי ללמוד איך לבנות את עצמו ולהשיג את הרצוי, מתכנן תהליכים איך להגיע למילוי. כך הזמן כבר נפרס אצלו לכל מיני צורות.

הרצון לקבל הוא גם המנוע הפנימי של הדומם, הצומח, החי. הרגשת המילוי או חוסר המילוי היא ההרגשה הבסיסית של כל חומר, מאטומים ומולקולות ועד לגופים אדירים שבמרחבי היקום.

החומר הדומם רק רוצה לשמור על קיומו, זה מה שממלא אותו. הצומח כבר רוצה לקבל יותר, נע כלפי שמש, מים וכדומה. בעלי חיים עושים המון דברים, כל הזמן מחפשים איך להתמלא. בכל יצור מוטבעת תוכנה פנימית מסוימת שמגדירה לו מה לרצות לקבל, איך יוכל להתמלא.

האדם, כידוע, הוא חלק מעולם החי. בשלב התפתחותי כלשהו יכולה להתעורר בו שאלה לא רק על 'איך אני ממלא את עצמי', 'איך אני נהנה', אלא לשם מה לי בכלל כל הסיפור הזה. מה יש לי מכל המילויים הללו שאחריהם אני רודף משך כל החיים עד שאני מתעייף, מזדקן ומת? מה הטעם בקיום כזה מלכתחילה?
שאלות כאלה יכולות להעביר את האדם לדרגת קיום גבוהה יותר, מעל מגבלות הזמן.

תהליך התפתחות שיתחיל יביא את האדם בהמשך למחשבה כזו: אם אני וכל מה שסביבי בנויים מרצון לקבל, אז כנראה שיש בטבע מנגד איזשהו מקור גבוה יותר שרוצה לתת, שרוצה למלא את הרצון לקבל.

מיהו המקור הזה? מהו? האם אני יכול להתעלות מדרגת הקיום שלי ברצון לקבל, לדרגת הקיום שלו, כלומר ברצון לתת, רצון למלא?

חכמת הקבלה מלמדת שיטה שלמה כיצד לחקור ולגלות את המקור העליון הזה. זהו הכוח הכללי שבטבע, ממנו בא ניצוץ האנרגיה שהתחיל לפתח את כל היקום. הכוח הזה נקרא גם בורא, והוא נמצא בכל מקום. מחזיק את החומר, מפתח אותו, מזיז אותו, ממלא אותו. הוא נעלם מתפיסתנו עתה, ורק את תוצאות פעולותיו אנחנו קולטים. הוא המקור לכל פרט שמתהווה במציאות שמתקבלת בחושינו עתה.

כוח הבורא נמצא מעל זמן, מקום ותנועה. הוא שלם ונצחי. אפשר לגלות אותו בתוכנו, אם מפתחים יכולת להתעלות מעל הרצון לקבל ומשיגים טבע חדש כמו של הבורא. רצון להשפיע כל טוב, רצון לאהוב ולמלא.

לפני 11 שעות. Jun 26, 2022, 8:58 AM

אומרים שבעתיד מחשבים ורובוטים יחליפו אותנו ברוב המקצועות והעיסוקים. שמדפסות תלת-ממד ידפיסו עבורנו בתים, מכוניות, מאכלים. שתפיסת העבודה, השכר ורמת החיים תשתנה מהקצה אל הקצה, ושהאתגר הגדול יהיה להוליד יחד אנושות חדשה. מוכנים לקפיצה קדימה במנהרת הזמן?

כדי לחזות את השלב האבולוציוני הבא שלנו כפרטים וכחברה, צריך לנתח את המגמות שרואים כבר עתה. מצד הטבע, המנוע שמזיז אדם לפעול הוא אגואיסטי. כל אחד בוחר לעצמו עיסוק מתוך שאיפה לרווחים אישיים מקסימליים, מכל מיני רמות וסוגים. הוא במרכז, וכל האחרים סביבו נמצאים שם בעצם כדי לסייע לו להתמלא בהנאות, הצלחות וריגושים. נעים או לא להכיר בזאת, כשבוחנים את טבע האדם מבינים שכך אנחנו בנויים.

מדור לדור התפתחנו, בנינו אינספור קשרים, והיום אנחנו מגיעים למצב שכולנו מרושתים. כל תזוזה של מישהו משפיעה על האחרים, והתלות ההדדית מתגברת בקצב מואץ. בסופו של דבר זה יביא להכרה שכולנו באותה סירה, ולכן חובה ללמוד איך להתחשב באחרים כמו במשפחה. אם לא, כולנו נטבע.

מה יסייע לנו להפוך את עצמנו ליצורים משודרגים שמרגישים מחוברים לכולם ממש בנשמה, שמסוגלים לחשוב בצורה אינטגרלית על כל דבר, כלומר מתוך ראייה כוללת ומקיפה? רק מהפכה. תרבותית. חינוכית. כלל-חברתית. מהפכה ביחסים, בינך לבין כל מי ומה שמסביבך.

מכאן נגזר גם מקצוע העתיד. התחום העיקרי שבו יידרש האדם לעבודה איכותית, ששום מחשב לא יוכל במקומו לעשותה, זהו תחום ההדרכה. הדרכה לפיתוח קשר אינטגרלי בין אדם לאדם, עד לרמה של אהבה לזולת ואהבת עולם.

ילדים, נוער, מבוגרים, זקנים, כל אדם באשר הוא אדם, כולנו נצטרך להשתכלל בזה, לסייע אחד לשני לרכוש את היכולת להתחבר בטוב לכולם. מחשבים ורובוטים בהחלט יהוו אמצעי עזר, אבל שום דבר לא יוכל להחליף את היחס ההדדי החם שצריך יהיה לפתח בין אדם לאדם. מערכות שלמות יקומו לטובת העניין, וסביב זה תהיה עיקר התעסוקה.

ככל שנתקדם בתהליך, טבע האדם ישתנה מאגואיסטי לאלטרואיסטי. בהדרגה, שאיפתו של הפרט תהיה לתרום את המקסימום שלו לחברה, ובזה דווקא הוא ימצא את ההנאה הכי גדולה. החברה מצידה תעריך אדם לפי מידת הנכונות שלו להשקעה, כמה הוא מוכן לתת את הלב שלו לכולם.

ההתקשרות האינטגרלית בין בני האדם תיצור שדה קשר חדש, שיהיה מותאם לאינטגרליות שבמערכת הטבע הגדולה. זה יהפוך את המין האנושי לחלק אינטגרלי מהטבע הסובב, ויביא לנו כוחות מדרגה עליונה.

בשורה התחתונה, החברה של מחר תהיה לגמרי שונה. בכל מקום נרגיש עטופים באווירה תומכת, שכולם רוצים להרעיף עלינו רק טוב כמו אימא שכולה אהבה, וזה יאפשר לנו לממש את הפוטנציאל שלנו במלוא מובן המילה.

לפני 13 שעות. Jun 26, 2022, 6:52 AM

הגיעו מים עד נפש: שוטרים מתפטרים ובצדק
מתחילת השנה התפטרו כ-400 שוטרים בישראל, גם בשנה שעברה עמד מספר המתפטרים על כ-600. הסיבות לעזיבה הם שחיקה בעבודה ובעיקר שכר נמוך של 6,000 ש"ח, שעות עבודה ארוכות ללא פרופורציה לשכר, שעות נוספות שאינן מתוגמלות, היעדר בונוסים על הצטיינות והשקעה, התעמרות מפקדים בפקודיהם בשל העומס הרב ומבלי שיש למי לפנות כדי לקבל סעד.

השוטרים מרימים ידיים, ולא במקרה, הם מרגישים שמזלזלים בהם, מנצלים את העובדה שהמשטרה היא חלק מכוחות הביטחון, לכן כביכול הם יקבלו הכל בהרכנת ראש. אם במדינות רבות שוטר מקבל שכר ומעמד גבוה בהרבה מאזרח ממוצע ואף מרופא, ובנוסף הטבות ובונוסים רבים, מה גם שהאוכלוסייה המקומית יודעת להעריך ולכבד את השוטר שממלא תפקיד חשוב בחברה, ועומד לא פעם במצבים מסכני חיים עבור ביטחון האזרחים, אז בישראל המצב הוא הפוך. דווקא בעלי המשרות הציבוריות שנמצאים בשירות העם, שוטרים, הרופאים, המורים, אינם זוכים להערכה, אלא סופגים יחס מעליב ואגרסיבי. זה נובע מזלזול שמושרש באופיו קשה העורף של עם ישראל.

הישראלי לא מוכן לקבל שום סמכות, מבחינתו איש לא יכול להיות מעליו, כולל הבורא בכבודו ובעצמו. זהו עם גאוותן שאין לו קדושה, הוא לא מפחד מדבר, לא מכבד שום דבר ולא אכפת לו שבהתנהגותו הוא גרוע מכל העמים, "אומה זו משולה לעפר ומשולה ככוכבים; כשהן יורדין, יורדין עד עפר. וכשהן עולין, עולין עד לרקיע". כבר דורות רבים ניסו למצוא פתרון לפורקן העול של עם ישראל, ונכשלו.

בשנתיים האחרונות חלה הידרדרות נוספת ביחס לכוחות המשטרה. אזרחים מרשים לעצמם להתחצף, לקלל ולהכות, אפילו דרישה לגיטימית של שוטר להצגת תעודת זהות נתקלת בסירוב עיקש. נראה שהישראלי יצא לגמרי משליטה, ומה הסיבה? האגו שלנו גובר, והישראלי שגם כך מתקשה לסבול מרות, נעשה עוד יותר גס רוח וגאוותן.

באופן אבסורדי אנחנו מפספסים את הפואנטה, בזלזול בכוחות הביטחון אנחנו יורים לעצמנו ברגל. מובן לכל בר דעת שזילות המשטרה אינה תורמת לביטחוננו במדינה, אלא דווקא מדרדרת אותנו על פי תהום. התפטרות השוטרים זו מנורת אזהרה שבאה להעיר אותנו להתחיל בהכשרת העם. אנחנו חייבים "להיזכר" מי אנחנו, מהו שורשו וחוסנו עם ישראל, מה תפקידו, במה טמונה הצלחתו, זאת לצד רפורמה מדינית שתעניק לעובדי הציבור יותר גיבוי, יותר סמכות ויותר שכר.

בספר דברים מוזכר תפקיד השוטר, "שֹׁפְטִ֣ים וְשֹׁטְרִ֗ים תִּֽתֶּן־לְךָ֙ בְּכָל־שְׁעָרֶ֔יךָ", האדם הוא לא יותר מיצר רע אגואיסטי, ובפרט כשמדובר בישראלי חסר הגבולות שאינו מסוגל לבלום את עצמו. לכן על כל אחד מאיתנו להיות שוטר לעצמו, ולפני כל פעולה לבדוק האם הוא מתחיל בה נכון. "בכל שער" משמע בכל מצב, בכל כניסה, בכל התחלה, בכל רגע האדם צריך לראות את עצמו כנולד מחדש, ושוב לארגן בתוכו יחס חיובי כלפי כולם.

בנוסף, עלינו גם לדאוג שבחברה יהיו שומרים ושוטרים מטעם החברה שישמרו על צעדינו. גם במציאות מתוקנת נזדקק לשוטרים, כי אנחנו אגו שגדל מיום ליום, עד שהיצר הרע יתוקן במלואו. מצד אחד האגו שלנו לא מסוגל לסבול מישהו שיגביל אותו, ומצד שני אנחנו צריכים להודות לשומר ששומר עלינו. זה קונפליקט שיכול להיפתר רק על ידי חינוך.

לפני 14 שעות. Jun 26, 2022, 5:48 AM

בדוכני שבוע הספר העברי שנערך בימים אלה יש מבחר רב של ספרי מתח, שירה, סיפורת, מדע ועוד. אנשי "עם הספר" משוטטים, מסתכלים, מעלעלים, לפעמים רוכשים; קצת מוסחים, טרודים בעניינים האקטואליים: החום, הבחירות, יוקר המחיה. מחשבות על ה"ספר" שהם נקראים על שמו "עַם" כמעט ולא חולפות במוחם.


להיות "עם הספר" הוא ליישם בפועל את "ואהבת לרעך כמוך", הכלל הגדול בתורה, החוק היחיד של כל הבריאה. המילה "תורה" גורמת לצמרמורת מיידית בחלק מהקוראים, אבל לא מדובר רק בספר מודפס. על פי חכמי הקבלה מדובר בשיטה והוראה כיצד להפוך להיות ערבים זה לזה, דרך לחיבור לבבות, רעיון רוחני ועמוק הרבה יותר מאוסף חוקים של עשה ואל-תעשה.


חשוב לאמץ את זווית מבטם של המקובלים על ספרי הקודש. התנ"ך, התלמוד, ספר הזוהר והמדרשים השונים אינם עוסקים בכללי מוסר ואינם בגדר סיפורי עמים, הם מספרים לנו על עולם רוחני עליון. בספר הזוהר כותב רבי שמעון בר-יוחאי "אוי לאותו אדם שאומר כי התורה באה לספר סיפורים בפשטות, אלא שכל דברי התורה הם דברים עליונים וסודות עליונים" (ספר הזוהר, פרשת בהעלותך).


נוסף על החכמה האדירה השופעת מהם, הספרים הללו טומנים בחובם כוח מיוחד, אוצר של ממש, שיכול למלא את כל מבוקשנו, כיחידים וכעם, לענות על כל שאלה שמתעוררת בנו ובעיקר לתת משמעות לחיינו.


אבל עם הספר לא יפתח מרצונו את ספרי המקור המוצעים לו בשפע. אופיינו עקשן מטבעו, וכל אחד בטוח בצדקת דרכו ובצדקת בחירותיו. היצר האגואיסטי הזה הגובר בלב כל ישראלי רק דוחף אותנו לריבים וסכסוכים. השנאה חוגגת ברחובות, האלימות מתפרצת בכל מקום, הפגנות על ימין ועל שמאל, וכמובן, התפריט הפוליטי הצפוי לחודשים הקרובים: קמפיינים מסיתים ומכפישים.


בקצב הזה אנחנו צפויים להידרדר במדרון החלקלק, לחצים גדולים מבית ומחוץ עלולים לפעול עלינו ולא נדע כיצד להגיב. אולי מתוך כך נתחיל לשאול, אז מי אנחנו, עם ישראל? בשביל מה אנחנו קיימים? ייתכן ואז תתעורר בנו, בכל אחד ואחת, רגישות לשאלה: בשביל מה אני חי?


כשתבוא התעוררות כזאת, והיא תבוא, היא תיגע בשכבה גדולה של העם. לראשונה מאז נפלנו לשנאת חינם בימי בית שני, רבבות של יהודים ירגישו יחדיו רוח חדשה ורעננה, חיות והתעלות רוחנית. ההתעוררות הזו פועלת כמו קפיץ במערכת הטבע, שנמתח ונמתח, עד לנקודה מכרעת שבה גלגלי השיניים מתחילים לנוע, ומפעילים פטיש קטן, שמגיב בדפיקה על אותה נקודת שאלה שבלב.


ביום ההוא, שכולנו תקווה שיגיע מהר, עם הספר יתעורר. יש מאין יתגלה בנו רצון לקחת את הספר לידיים ולחדש את הקשר עם המילים שעל הדפים. ללמוד את שיטת התיקון: איך להתחבר כאיש אחד בלב אחד, איך להתעלות מעל האגו, איך לאהוב במקום לשנוא, לכבד במקום לרמוס.


מבחוץ כלום לא ישתנה. עדיין יהיה חם מדי או קר מדי, עדיין כולם יעצבנו אותנו והמילים שבספר כמו תמיד יהיו קשות לשמיעה. אבל יהיה בנו כוח מחודש לקום נגד יצר הרע, נגד האדישות וההרגל, נגד התיעוב והדחייה.


ביום ההוא נחזור להיות עם הספר – עם ששואל מהו הטעם בחייו ועל תפקידו בבריאה, ומקבל תשובות שידריכו אותו נכון לתכלית האושר. זה כל הסיפור.

לפני 16 שעות. Jun 26, 2022, 3:28 AM

מהפכה. גדולה. אומרים שאוטוטו מגיעה. מה הסימנים לבואה? מה תהיה מהותה? איך ייראו חיינו אחריה?

לפני כל מהפכה יש משבר. היום המשבר הוא רבגוני, וזה מרמז על כך שהמהפכה הבאה תהיה יוצאת דופן, מיוחדת במינה, מהפכה שלא הייתה כדוגמתה.

בדור הצעיר ניכר היטב המשבר החינוכי. כל יום שומעים על עוד מקרה מזעזע של חרם חברתי, סמים, אלימות, אונס קבוצתי. הילדים סופגים מכלי התקשורת והרשתות החברתיות ערכים אגואיסטיים, לומדים להיות נצלנים, מניפולטיבים, לעשות כמעט הכול בשביל עוד כמה עוקבים ולייקים.

הגיל הבוגר יותר מסתכל על דור ההורים, ולא רוצה כאלה חיים. לעבוד כל כך הרבה שעות ביום, בלחץ אדיר, להגיע הביתה רצוצים. מה קרה, איפה ההנאה בחיים? אז מה אם כולם מקנאים בך על המשכורת היפה ומיני תפנוקים, אנחנו לא מתכוונים להיות כאלה עבדים!

במישור הבינאישי, יש המון בעיות בזוגיות, בעיות בתקשורת עם קולגות, עם מנהלים ועם עובדים. ברמה החברתית, השחיתות הפכה לקוד ההתנהגות המקובל. התרגלנו לזה שבכל עמדת שליטה, אנשים דואגים לאינטרסים שלהם, לא לאף אידיאל. והטרור מתפשט ברחובות, ונראה שעוד מעט יהיה מפחיד לצאת מהבית.

ברמה הבינלאומית, אף מדינה לא מרגישה עצמאות או ביטחון. נוצרה תלות הדדית בין כולם לכולם, ואם פתאום מתנתקת אספקה כלשהי, של מזון, של דלק, של רכיבים אלקטרוניים וכן הלאה, מתחילה שרשרת תקלות. ובמציאות שבה משחקי אגו מנהלים הכול, אף אחד לא יכול להיות בטוח בעתידו.

הטבע, גם הוא לוחץ על כולנו כאחד. משבר אקלים, סופות, מגפות, מה לא. מכות טבע נוחתות עלינו בצרורות, גורמות להוצאות עצומות.

כל הבעיות הללו וכן נוספות מביאות לשקיעה לדיכאון ולייאוש, להתמכרות לתרופות הרגעה ועוד. אנשים רוצים להתנתק מהכול, לא יודעים מה לעשות.
קיצורו של דבר, הגענו למצב אבסורדי. מצד אחד קדמה טכנולוגית, שפע ואפשרות לספק לכל אדם בעולם את הכול. מצד שני, אגו גדול ומאבקים בלתי פוסקים שלא מאפשרים לאף אחד לחיות רגוע וטוב.

המהפכה שבפנינו תהיה מהפכה כללית, מהפכה במהות היחסים שבין אנשים. היא תגיע אחרי שנבין שטבעו האגואיסטי של האדם מוליך אותנו למלחמות עולם גרעיניות, קריסה אקולוגית וסכנת השמדה כללית. היחסים המשודרגים שאליהם נצטרך להתקדם יתבססו על חיבור אינטגרלי והשלמה הדדית בין כולם לכולם, כמו במשפחה טובה.

מהפכת היחסים תהיה מהפכה חינוכית-תרבותית כלל-חברתית. היא תקיף את כל בני האדם, באשר הם. מילדים במוסדות החינוך, דרך מבוגרים במקומות העבודה, ועד גמלאים במסגרות הקהילה. כולנו נעבוד מדי יום על שיפור היחסים, על התעלות מהאגואיזם הצר ופיתוח אהבה לזולת.

ככל שנתחבר איש לרעהו, נתחיל להכיר את כוח הטבע הכללי. תכונתו היא השפעה טובה, אהבה ונתינה, וכשננסה לבנות יחסים כאלה בינינו נרגיש שאנחנו מקבלים כוחות עליונים. הם יעלו אותנו לדרגה האבולוציונית הבאה שלנו כמין אנושי, דרגה שבה נתפקד כמנגנון מסונכרן, כאיש אחד בלב אחד. כך תיפתח בפנינו תפיסת מציאות חדשה, שבה נהנה מהחיים ברמה שעכשיו אי אפשר בכלל לדמיין.

אל המצב המושלם הזה מקדם אותנו חוק ההתפתחות שבטבע. השאלה היחידה היא מתי נזהה שזו המגמה, ונתחיל להתאים את עצמנו אליה באופן מודע.

לפני 18 שעות. Jun 26, 2022, 1:29 AM

 

פעם התעשייה הייתה קשורה לחומרים מסיביים כמו פלדה, עץ וכדומה. מפעל שהייתה לו ארובה גדולה נחשב לרב-עוצמה. היום הכול השתנה. מחשבים, סטארטאפים, ביוטכנולוגיה. מה תהיה התחנה הבאה? מה יהיה סוד ההצלחה בעולם של מחר?

מומחים אומרים שלא רחוק היום ונוכל להדפיס כל דבר במדפסות תלת-ממד. אוכל טוב, בית, רכב, אפילו איברים חלופיים לגוף האדם. הכול. בלחיצת כפתור. תיכף ומיד. עוד צופים שהתקדמות המדע תאריך את משך חייו של האדם. נחיה יותר, והכול יהיה לנו בשפע. רובוטים יעבדו בשבילנו.

אם חושבים מחוץ לקופסה, סביר להניח שלא רחוק היום שבו נוכל להוריד לתוך מוחו של האדם תוכנות לשיפור יכולות. רוצה לצייר ברמה הכי גבוהה? לשיר? לרקוד? לבשל? קדימה, רק תוריד את התוכנה המתאימה והיא תפעיל אותך. כלומר, האדם יהיה מחובר למחשב עד כדי כך שהוא יוכל לתפקד כמו המחשבים של היום, שעליהם אנחנו מתקינים מגוון תוכנות.

לאן זה יביא אותנו? למציאות חדשה לגמרי. היכולות המיוחדות שהיו פעם נחלתם של יחידים, יהפכו לנחלת כל מי שרוצה בכך. בהדרגה, הייחודיות של אנשים תתעמעם, האישיות תלך ותיעלם, הסרגלים שלפיהם הגדרנו מצליחנים יהיו כבר לא רלוונטיים, כי כולם יוכלו להצליח בכל דבר שירצו לעשות.

איך נרגיש עם זה? קרוב לוודאי שרע מאוד. למה? כי ייעלם לנו טעם החיים, ההרגשה שיש בשביל מה לחיות, להשקיע, לעבוד.

מתוך המצוקה הזו נגלה שיש תחום אחד בלבד שבו אפשר לצמוח ולגדול ללא גבול, תחום הקשר שבין בני אדם. זה יהיה השדה החדש של ההצלחות, של גילוי עולמות. על ידי פיתוח קשר של השלמה, של תמיכה ושל הדדיות, אנחנו נבנה מעצמנו אנושות מחוברת שתתחיל להרגיש ממד גבוה יותר של קיום.

מדובר בבניית קשר אינטגרלי בין האדם לבין כל מי ומה שמחוץ לו. החיבור בינינו יכלול את הדומם, הצומח והחי, אנחנו נרגיש קשורים לכל הטבע, ונגלה שבתוך התפיסה האינטגרלית קיימת כל המציאות. שאיפתנו תהיה להרגיש כמשפחה אחת שגרה בבית אחד.

ההצלחה של מחר, אם כן, תתבסס על גילוי הקשר הנצחי שבין כל חלקי המציאות. זה יהיה העיסוק העתידי שלנו כמין אנושי, ובו נמצא את הייחודיות של כל אחד מאיתנו ואת המימוש הכי גדול. וכאן אף מחשב לא יוכל במקומנו לעבוד. זהו מעבר מניתוק לחיבור, מקבלה להשפעה, מתחרות הורסת להדדיות משלימה. כך נחדור יחד למערכת ההפעלה שטמונה בבריאה, למחשב-העל שהתוכנה שלו היא אהבה.

ודגש אחרון, ממש בנגיעה: בלי התפתחות רוחנית שכזו, כל הפוטנציאל הטכנולוגי יתהפך עלינו לרעה. במקום לבנות לעצמנו חיי גן עדן, נחריב את העולם במשחקי אגו, מלחמות עולם גרעיניות וקריסה אקולוגית קשה. בידינו הבחירה.

לפני 22 שעות. Jun 25, 2022, 9:05 PM

מה מיוחד ביוצרים מוזיקליים? מאיפה באה להם המוזה? איזו תפיסת עולם מבדילה בין יוצרים בינוניים ליוצרים מבריקים? על הכוחות שפועלים מאחורי הצלילים.

יוצרים מוזיקליים הם אנשים מזן מיוחד. יש להם שמיעה פנימית מיוחדת, את כל עולמם הפנימי הם מרגישים בצלילים.

בשונה מאדם רגיל שמרגיש, וחושב מה הוא מרגיש, שרואה, וחושב מה הוא רואה, ששומע, וחושב מה הוא שומע, יוצר מוזיקלי מרגיש את כל זה בצלילים. כך מתבטאים בו גם ריחות וטעמים. כל הזמן משהו מנגן אצלו בפנים. אהבה, הצלחה, אכזבה, פחד, הכול מורגש בו כצלילים. הוא רואה את העולם כהרמוניה או חוסר הרמוניה, וזה מה שהוא מבטא ביצירות שלו.

כדי ליצור נדרשת השראה, מוזה. משהו כמו נולד בתוכו של היוצר ומקבל צורה שאותה הוא יכול לבטא במוזיקה. מהי אותה השראה? בא איזשהו כוח עליון ומפעיל אותו. כך אנשים מרגישים דחף ליצור משהו, להעביר דרכם משהו חדש לאנושות.

לפעמים מוזיקאים מרגישים צורך להתבודד, כי הם צריכים לשמוע את עצמם. הם הולכים כל הזמן עם ציפייה שמשהו יתבהר להם מבפנים, שמשהו יקפוץ, איזה רעיון, איזו מנגינה. תמיד במצב הכן לקראת בוא המוזה. ולעתים ההשראה תגיע דווקא לא כשהם לבד, אלא באמצע מקום הומה אדם.

במבט רחב, בני האדם קשורים זה לזה, עם כל המקרים שכבר קרו, עם מה שעכשיו מתרחש ומה שעוד יקרה. גם היוצר המוזיקלי הוא תוצאה מכלל החברה, ומה שהוא מבטא ביצירה שלו כולל את הרגשות והמחשבות של הרבה מאוד אנשים.

לכן אין צורך שכולם יהיו יוצרים, היחידים שנועדו לכך מבטאים את הרצונות, החסרונות, התשוקות, האהבה, השנאה, הסלידה והמשיכה של כולם. כמו בלון שיש בו חור קטן שדרכו יוצא כל האוויר, כך היוצר המוזיקלי מבטא את מה שמתבשל בקרב הכלל.

ההבדל המהותי בין יוצר בינוני ליוצר מבריק הוא במידת העומק שבה הוא מסוגל להרגיש את הציבור, את הצער ואת התקווה של אנשים. עד כמה הוא יכול להזדהות איתם, להיכלל מהם, לספוג את הרצונות שלהם.

היוצרים הם שליחים, דרכם מתגלים בעולם כל מיני הבחנות שהאנושות צריכה לקבל. אמנם נהוג להחשיב את היוצרים הגדולים, אבל בעצם צריך להחשיב לא אותם אלא את הכוח הפנימי שבטבע שבצורה כזו מופיע לפנינו. אגב, זו גם הסיבה שלעיתים רואים אנשים נוראיים שמוסרים לעולם יצירות חשובות. זה בכלל לא הם, אלא כך מעבירים דרכם משהו שדרוש להתפתחות מסוימת של כולם.

וטיפ לסיום: כדי להיות יוצר ברמה גבוהה לא מספיק להתמקצע במוזיקה. כדאי גם להשתדל להבין את החיים לעומק, לחפש את המשמעות הגדולה, לזהות לאיזו מערכת יחסים חדשה הכוחות האבולוציוניים מכוונים אותנו כחברה. אחרי הכנה כזו מצידנו, נזכיר לעצמנו שהתוצאה לא תלויה רק בנו. אם אכן זהו המזל שלנו, תגיע המוזה, הלב ייפתח, נתחיל ליצור ואנשים ירצו לשמוע.