הגוף מלמד את הנפש

בית לקראת סיום, פרויקט חדש נפתח, קורעת את התחת בעבודה כל היום, בלילות פגישות ותוכניות. ילדים, אוכל, כביסה לפעמים,{ רק ממש כשאין לי ברירה }ובאחרי.. בלילות.. בלגן..
חוזרת למרתון ה-48 שעות כבר שוב יש לי כוחות, המיטה מתגעגעת אלי הרבה ,
לפעמים גם אני אליה אבל לא מצליחה לעצור, מתלוננת המיטה שלי שנגמרה לנו האינטימיות
לאחרונה , זה או שלושה ילדים איתנו או איזה גבר שהיא לא מכירה .
נראה לי שאשלח אותה לפסיכולוג, את המיטה שלי , שתצא לי מהוריד.

חייבת את היום שלי רטוב , מרגש, חושני, משם מרגישה את החיים מפעמים.
הכל פועל בסערת חושים, אוהבת את זה ככה ,
רואה חבורת פועלים מרוגשים בבוקר, צחוקים מגניבים עם הקפה .
אנרגיות מדליקות של לפתוח יום בכיף, גופות מיוזעים ושריריים של פועלי בניין וריח חזק
של זיעה גברית, טוסטסטרון ממלא את האויר, דואגת שכך יהיה .
מגיעה לאתר עם קונגו 10 ק"ג על הידיים, אליו מחובר מקדח בעובי 4 ס"מ ואורך 50.
חיוך מרוח לי על הפנים, כן... הם מבינים בהחלט, מחייכים.
ואני שואלת:" נו.. מי קודח היום?" קידוח בקירות בטון עם כלי שמרטיט את כל הגוף,
בדרך כלל לא מבצע שרצים להתנדב אליו, שלושה שולחים ידיים לכלי,
בודאי.. איך לא? כלי עוצמתי, חודר את הבטון צליל של סמס מהמכשיר שלי, כולם מחייכים, הם מכירים אותי, יודעים שהצליל מביא הודעה חושנית ,איזה תזמון...
ואני אומרת:" טוב שהוא לא רואה עם מה אנחנו קודחים פה.. היה הופך לאימפוטנט.."

יום ו עוברת עם הילדים בחנות חומרי הבניין, חייבת לשקם את מלאי הצבעים לציור שנגנבו,
חייבת שיהיו איתי צבעים לשבת, בדרך כלל נכנסת בסערה , אין לי זמן וגם לא סבלנות,
עם הילדים עוברת לאט, צינורות.. חול ים.. מדברים על ממה עשוי כל דבר, למה משמש
בבניין, הם כבר יודעים המון הקטנים האלו בבניה, נרגשים מהגודל של צינורות הביוב
מלגזות וערמות ענקיות של חומרים, פנים מביטים בי בהפתעה, לא מסתדר להם שזה אותו האדם מהיום יום, מושיבה את הגורים על הדלפק, "אלו שלך? ואללה.. את אמא ??"
איברהים מחייך, את משהוא את .. לא מובן, כאילו אחרת לגמרי היום..

נפרדת מהגורים לשבת, מתחיל הבלגן של עולם מס 3, רמת החושניות אצלי בגוף עולה כבר בדרך להר, רטיבות של לפני הסערה , רוצה לרקוד, מסיבה בלילה בנו לימיט,
אוהבת את המפגש הזה , חופש של .. הכל, רוקדת , אוהבת את המפגש הזה עם חברים שלי מהעולם הזה , מפגשים עם תכנים ועוצמה מפגש של גוף וגם מה שנמצא שם בפנים,
ורוקדים.. רוקדים.. ליטוף נעים ומגע עם... כשהגוף כבר נרגע מתזזית התנועה, מהאטרף של גוף שהיה זקוק לתנועה של שיחרור, למוסיקה שתיזרום לי ישר לנשמה .
התחילה השבת..

מן שבוע כזה שהיה, איש מגעיל במיוחד בישוב בשטחים שהייתי צריכה ללקק לו את התחת כדי שיכניס את הפועלים שלי לעבוד, בחילה נוראית כל השבוע רק מלהצתרך לראות את הטיפוס, שונאת את יצורי השוחד הדוחים האלו .

אחר צהרים ילדים, "אמא,, נורא בא לנו הפתעה" עוצרים בקניון ,לכל אחד תפקיד זיכרון,
הרכב בשורה הכתומה מספר 9, חוזרים לשורה ושלושה ילדים מביטים בי בפרצוף שואל..
"אמא.. טעינו?" דקה לוקח לי להתאושש, מביטה מסביב.. " לא חבורה נפלאה שלי, אתם זוכרים מעולה, פשוט גנבו לנו את הרכב לכן הוא לא במקום, אבל זכרתם מעולה ."
טלפון ראשון ל-א החבר הכי הכי שיכול להיות לאדם בעולם," דקה אני אצלך",
כמה טלפונים לחברים בשטחים, משטרה ולאמא שלי, כן, אנחנו טיפה מתעקבים.
התיק שלי עם כל התוכניות עבודה , הצעות מחיר, מדידות של בתים, שעות של עבודה .
הצבעים שאני הכי אוהבת , אוסף מדהים של אקריליים נצנצים ומה לא..
תוכנן עבור מחר להמשך מבצע הציור על הרכב שהתחלנו ואוסף של עשרות דיסקים שקיבלתי מתנה ,כולל כמובן את הרדיו דיסק החדש. שיט!!!!

יש גם מתנות שם כמובן, א שתמיד איתי, קיבלתי איתו עוד מבצע הצלה וממנו את הטוב שלו כרגיל,
סידר , אירגן, נסע עם אמא שלי למשטרה { הרכב על שמה }הביא, החזיר,
אין מצב בעולם שהוא לא יהיה שם בשבילי, חברות של לסמוך ב- 100% מתנה של חיי החבר הזה שלי, איש שנולד שולט, אדם שמפעיל ובונה טונות של טוב וחיוכים סביבו.
הילדים.. לומדים איך להפרד מרכוש, עוד חוויה ,

ואני .. האמת שפשוט נורא רוצה עכשיו חיבוק

הגיע איש גדול, נראה האמת ממש איש, אפילו מבוגר.
דיברנו לפני, אסרטיבי, נשמע מעניין.
אז הוא הגיע עם ג'יפ מפואר עם כל הפוזה של תל אביב
והוא היה עצוב , כי הגרושים.. הילדים.. נראה סחוט.
דיברנו על שליטה , על בדסמ ועל מה שהמפגש הזה נתן לי בחיים.
על העוצמה שנירכשת חזרה עם הזמן, על לקיחת שליטה על החיים.
כי הבדסמ בשבילי זה הרבה מעבר לסקס, זה בכלל לימודים על החיים
מתנה של מפגש שהעניקה לי סדר ויכולת לשים במקום חיבורים וניתוקים שהיו לי.
שפה פשוטה של הבנה של מה שהיה ביני לבינו ובעיקר ביני לביני.
קניתי ספר מתנה לאבא של הילדים כי היום יום ההולדת שלו,
טוב לי עם זה שאני יכולה לחיות איך שאני מבינה .
ציירנו הילדים ואני על הרכב ציורים עם לורדים מיוחדים והדבקנו נצנצים,
"יש לנו את הרכב הכי מגניב בעולם"-ככה הם אמרו אחרי שהביטו מאושרים בתוצאה .
אחרי , הלכנו למסעדה חבורה עליזה ומקסימה יש לי איתי,
טוב לי איתם, הכי כיף שבעולם.

להפוך את הברזל לרך והבד לקשה לערבב את שניהם ולקבל עולם חדש.
צבעים נשפכים, החומרים מדברים איתי, אני כולי מרוחה בדבקים וצבעים
לא רואה את אלוהים ולא שום דבר אחר, בבפנים אצלי יש מן תזמורת,
חלום של משהוא, דמיון או חזיון שמתהווה תוך כדי עבודה , משתנה , מקבל חיים וצורה .
עוד פסל נוצר, בשביל מה? מסביב מהפכה מטורפת, הגוף שלי עייף, הקיא מעצמו עוד מוצר.
על הריצפה שלוליות של דבק , צבעים , אין סוף חומרים.
ריק לי בפנים, ריק, צריך להתמלא מחדש.
בסוף כל עבודה מן פחד נוראי ומוזר , האם יהיו לי מחר עוד רעיונות?
האם יהיה לי שוב הטרוף הזה בגוף של הצורך ליצור?

הוא חזר מיומו הראשון בקורס צניחה
ואני כל כך רציתי להיות שם גם,
לא הסתדר לי,
אבל נורא רוצה...

את הדקה הזו באויר,
את האדרנלין שמציף אותך שם.
את השניה לפני הקפיצה כשהראש מסוחרר,
את הדקה ועוד אחת ועוד אחת של אחרי,
כשאתה מפנים איך דקה אחת בודדה

מסוגלת להיות עם כל כך הרבה עוצמה .

רק דרך הגוף הנפש באמת מבינה .

77,80,85,89 אמא שלי ושלוש אחיותיה יושבות ומדברות על הילדות,
330 שנות חיים, מילחמות , הישרדות ,בית חסידי , המון שנות חיים
ועדיין מה שהיה שם בילדות כל כך כואב, חי להן כל אחת בדרכה בנשמה .
את אמא שלי העיפו מבית ספר בגיל 12, כי אמרה למורה על איזו אמירה דתית
שלדעתה זה מנוגד לחיים ושהיא רוצה לחיות .
שם בדיוק היא קנתה את עולמה , המעבר לבית ספר פתוח יותר העניק לה את היכולת לחיות, ללמוד, ולהפוך לאדם המדהים שהיא כיום.
הגב כואב לה , חברים מתים כל יום, המון כאלה שהיא עזרה ותמכה בהם שנים מתים פתאום. אני רואה איך היא מתנהלת לה לקראת פרידה מהעולם, לא ברע לא בכעס
במן החלטה כזו פנימית שלה .
אני יודעת שהיא תמות כשהיא תחליט שהספיק לה ,תמיד ניהלה את החיים לפי דרכה ,
שומרת על החיים בשבלינו בשביל הנכדים, כשהיא תאבד את העצמאות שלה היא תעצור, אני יודעת את זה ,כל כך ברור לי .
לפני שאנחנו הולכים אני אומרת לה שאני אוהבת אותה , ממש אוהבת אותה נורא בגלל מה שהיא, בגלל כל מה שקיבלתי ממנה ,לא יודעת מתי אוכל לאמר לה את זה שוב .
נוסעת עם הילדים, מה ישאר להם מהילדות לחבורה הזו שלי?
הלואי ואוכל להעניק שם את הכוחות ואת השמחה של לחיות שקיבלתי ממנה .
קיבלתי אהבה אין סופית ,פירגון מכל הלב ואת התחושה שתמיד תמיד היא תהיה שם בשבילי,
כל כך רוצה להעניק להם, לילדים שלי, בדיוק את זה .

חוזר היצר לפעום לי בגוף, כל יום יותר.. כל רגע עוד..
נזכרת מחדש באני שלי, נותנת לו לחיות , עם יותר עוצמה ויותר שלמות
מאי פעם בעבר. מתחברים לי החיים כל כך טוב שוב למקומות שבהם אני אוהבת את עצמי,
חיה עם עצמי הכי טוב , כשהיצר מוביל את החיים ,
משם אני חיה באמת , משם אני אמא ומכוחו של היצר אני אישה
מתוך שם יוצאת היצירה אצלי,משם אני יודעת לאהוב .
מביטה בעבודות של לפני שנה, רואה היום את ההשתוללות על הבד,את החופש שקניתי
לעצמי בחזרה , החופש לחיות לפי דרכי .

כל כך ספוגה בעבודה תוך כדי יצירה ,
ואחרי... מנותקת, כבר לא שייכת לי.
דפוס שחוזר אצלי בכל מיני מישורים בחיים .
כשאני נמצאת אני טוטאלית לגמרי, רק שם, עם כולי, הנשמה והלב.
ואחרי... מנותקת, מרוחקת.
אני מבינה למה קשה איתי , הפער בין הלהיות כל כך שם והדקה של אחרי
כשאני כבר ספוגה טוטאלית במשהוא אחר כניראה לא נורמטיבי כל כך, קשה לעיקול.
משהוא בטוטאליות הזו תוך כדי שהייה יוצר דברים עוצמתיים נורא,
גם ביצירה , גם במפגש אנושי, אבל הפיוז שלי קצר, הצורך בריגושים חדשים
הוא עצום, צורך אדיר למגע עם חומר, עם גוף.
כמו שמוסיקה גורמת לי לרקוד.
ההתערבבות הגופנית הזו עם העשיה, עם הלהיות , בא מאותו מקום של תשוקה ורעב .
רעב למה?
הגוף חי את העולם עם הנשמה שלי
והנשמה שלי נודדת,נשמה של צועני.

קמה בבוקר עם תחושת בהילות נוראית,יש עוד יום חיים לטרוף.
ישנתי , הלך לי זמן . מיליון דברים שרוצה עוד שהיום הזו יכיל.
משהוא בחיים עצמם לא עובד לי בקצב שאני זקוקה לו בפנים.
לאט מדי.. הכל עובד מדי לאט,איך שהוא לא מספיק עוצמתי.
מתעוררת בבעירה של עשיה , כשהשעות נוקפות, בפקק, קצב העבודה,
חייבת להקשיב ל.. מכניס אותי
שלא לפי הצורך הפנימי שלי לקצב החיים של הסביבה .
ניו יורק בשעת הלחץ, פרויקט לחוץ בזמן, הזדמנויות שאם לא כרגע ממש ימומשו, לא יחזרו לעולם.דברים שאני לא מכירה , ידע חדש,
מקומות חדשים, התחלות ללא סיכוי, כדור שטס מחוץ למגרש ואני מחליטה שאצליח להשיג אותו בכל זאת לפני שיצא מהקו, עכשיו, כרגע !
טרוף חושים
זיון פראי ללא שם
יצירה בהתהוות
מוסיקת טרנס
צניחה
קפיצה מגובה רב
200 קמ"ש על האופנוע, השכבה של 12 מעלות בסיבוב.
ללכת לבד במדבר.
השתוללות ללא גבול עם הילדים
דברים שאני צריכה מבפנים..