הגוף מלמד את הנפש

קפה שחור וסיגריה של בוקר, עוד מעט כבר צהרים בכלל,
הראש דופק לי מהערק של המסיבה .
יש משהוא בהתכנסויות הבדסמיות האלו שפשוט עושות לי טוב ,
החופש שלי לחיות ולהתנהל לפי דרכי המוזרה בעולם נכנסת לפרופורציות
של עוד יצור עם עוד סטיה , הכל בסדר.
חבורת אנשים שאני אוהבת, מפגש עם דמויות חדשות שקיבלו פנים
ותחושה של מגע. חיבוק נעים שהמתין כבר שנה, געגוע לנשיקה מ..
שיחות קטנות כי לא צריך להסביר הרבה , הרי כתוב בבלוג.
הכרות ואינטימיות מיוחדת נורא יש שם בין לבין בזכות הכתיבה .
צי'טה והגננת בריחוף מקסים של עצמם, מביטה בהם מאושרת מהטוב שיש
שם ביניהם, איזו מלאות של אנשים שמצאו, שהגיעו למקום של טוב כל אחד מהם עם
האני שלו ושניהם עם ביחד שעושה טוב להם ולסביבה .
אז היה לי מגניב וטוב לי שהעולם שלי בנוי ממש מכם , אנשים סוטים ומקסימים.
תודה לצופי ולנוף הנפלא שבסוונה שהצליח לשרוד עוד מסיבה .

איזה יצור זו ביתי, מתה לטרוף אותה מרוב אהבה , חולה עליה כשהיא באטרף יצירה.
היא ואני מהבוקר מוקדם מערבבות חומרים, נצנצים,דבקים שונים.
כל הבית מנצנץ , הבאתי שיברי זכוכית ,שאריות מאיזה קיר שציפיתי,
יו...
איזו התלהבות מקסימה, הראש מתחיל לחשוב מה לעשות עם.. למה זה מתאים?
הבנים מידי פעם מוסיפים ועושים אבל היא... מרותקת, מוקסמת,עושה,
העינים בוערות לה , שני כוכבים נוצצים,ילדה יצרית, עוצמתית ,
חושבת כל כך עצמאי,"בכלל לא איכפט לי מה הם אומרים!"
רק בת 6 הילדה הזו ופשוט אישיות מדהימה .

איזה כיף שחמישי,היום יום ילדים עד מחר בצהרים,
בלפני, צריכה לסיים צביעת חדרי ילדים בעבודה , קומת מגורים כמעט מוכנה.
אתמול בלילה כשיצאתי עשיתי סיבוב, פותחת ארבע דלתות בכל חדר יש
סיפור ופנטזיה שהותאמה לילד שיגור בחדר, וחדר הורים שיצא מ...גניב!
קיר אדום מבריק בגב המיטה , מראה ענקית על הקיר ממול וקירות מנצנצים מסביב.
מן חדר שעושה לך חשק ל.. זנותי במידה הראויה .
אתמול הבעל חזר מחו"ל וראה לראשונה , בבוקר עם חיוך מוזר שאל אותי:
"תגידי .. מה זה?" {בית דתי} אמרתי לו שהיתרון הגדול הוא שהוא לא צריך לקחת אחריות
על ההחלטות ומי שאי פעם ישאל אותו, הוא יכול להגיד שזה הכל החלטות שלי..
אמר תודה לאלוהים ולי ויצא למפעל ההייטק שלו.
לפני שיצא סיפר לי על חניון המזדה הזהה אצלו בבניין בעבודה,
אמר לי תודה שלפחות בבית שלו יש לו פתאום חיים מסוג אחר של גוון.
מתה על העבודה שלי!,

עלים של פרחים ואריזות מתנה יצוקים בפוליאסטר שהגיע סוף סוף,
הזרים שקיבלתי ממך,כשהיה "בכאילו" מותר הכל.
מכופפת ברזלים, מבריגה, יוצקת, חושבת עליך.
המון המון של תשוקה,
מביטה בעבודה ,
מה שהיה, נשתמר וישאר
האם גיליתי את כוחה של האומנות עבורי ?

"מה שהכי נחמד אצלך זה שאת כוסית אבל לא עושה מזה עיניין.."

ועוד שולט אחד עבר תחת ידה , נתנה לו לשלוט , נתנה לו לחוש עוצמתי, גברי ונועז.
העניקה להם שליטה, לימדה אותם להיות חזקים, לוקחים אבל היא...
נישארה ריקה , עיפה מחיפושים. האם לא יהיה גבר אחד שבאמת יהיה מספיק גבר עבורה?
שיהיה באמת שולט בנשמתו? שידע לקחת אותה , את נשמתה , שלא יכנע לתשוקות שלה אלה ילך עם עצמו. האם באמת מה שחיפשה כל כך מיוחד?
ממש לא, לא הבינה למה הם לא מצליחים לעבור אותה , למה הם לא מבינים מה שבאמת היא רצתה מהם כשולטים.
עוד מסיבה אחת,סשן עם שולט שנחשב.. היא מחייכת כי זקוקה לכאב , היא עצובה כי הוא לא מספיק חזק, לא הכאב, כי אם התחושה שהיא נילקחה, התחושה שהוא עשה בה מה שהוא רצה , ולא עשה כי היא זו שרצתה את הדברים כך.
ממש לפני הגמירה , היא כבר חמה, מיוחמת, רוצה לגמור{כן... היא תספור} וב10 היא תגמור.היא מביטה לאחור להבין למה הוא לא ממשיך, ממש מאחוריה עומדת דמות אישה ,השוט בידה והיא מחייכת, חיוך שלא ניתן לפרש בשני מובנים, אני לוקחת אותך מתוקה ,רוצה לאמר דבר מה וחוטפת הצלפה כואבת ,מרוחקת, משהוא באישה הזו קר כקרח, מנותק , היא מנסה לחשוב אם היא בכלל במשחק אבל הגבירה לא נותנת לה אפילו שהות או תחושה שיש לה את זכות הבחירה.הצלפה נוספת, חזקה נורא, היא צורחת.
הגבירה אוחזת בשערה ומסובבת אותה , דוחפת אותה והיא נשכבת על השולחן הנמוך בעל כורחה הגבירה עומדת מעליה , השוט ביד, הגבירה בין רגליה המפוסקות לא נוגעת רק מביטה עליה עם חיוך מתנשא מעל.הגברת מעבירה את כת השוט בין רגליה הפסוקות ,
לאט נורא, היא מרוגשת, מנסה חיוך מפתה וחוטפת סטירה , "איתי אל תשחקי ילדה"
שוב עוברת כת השוט בין רגליה , והיא חודרת אליה כך בעוצמה . לא נוגעת בה , מביטה על כל תנועה ותזוזה שלה . מתרחקת ולוקחת קיין ליד,הבהלה ניכרת בפני השיפחה .
הקיין משרטט לו פסים אדומים וצורבים סביב שדיה , מעגלים של שריטות עד לפטמה .
הכאב חד, מפלח, אבל הבהלה מהלא נודע אצל האישה הזו יוצר ריגוש חדש, המרחק והניתוק ובו בעת הריכוז המוחלט בה מהפנט אותה אליה .מרוגשת היא עוצמת עיניים, לא חושבת, נותנת את עצמה ,לא מתוך החלטה כי אם ממקום של חוסר שליטה .
גלגל כאב חותך את גופה, עובר במהירות מהפטמה ועד לפנים הירך
אמרתי לך לעצום עיניים? היא נשאלת תוך כדי יבבה איומה שניפלטת מגרונה .
לא גבירתי היא אומרת ,מבלי שבכלל תיכננה שתהיה לה גבירה .,

שבוע של עבודה מטורף, מזמן לא עבדתי בשטח בכזו אינטנסיביות,
בדרך כלל עוברת מאתר לאתר עושה פה ושם, בפרויקט הזה אני צמודה ובונה
ועושה עם מעט מאוד פועלים. כל השרירים בגוף חוגגים פעילות, זה טוב לי, אני אוהבת שהגוף עובד.יום חמישי, 18 שעות רצופות בפעילות מטורפת, הבטחתי שני חדרים גמורים לשבת ונגמר. חצות וחצי הגעתי הביתה , קבעתי עם מישהוא פגישה במדבר,
עם כל הטרוף והעייפות שבגוף אם יש משהוא שלא יכולה לעמוד בפניו זה לפגוש את המדבר
ונסעתי.. מחליקה בירידות לכיוון ים המלח עוברת על פני היסטוריה של שנים שלי משם,
אין שום מקום שמרגישה בו כל כך שייכת וממוקמת נכון מבפנים כמו במדבר.
הוא שוכב במיטה , זר לי לגמרי, בית שאני לא מכירה,אני מביטה בו מלמעלה,
נשכבת לצידו, מחליקה את ידי על גופו, מפגש גופני טהור.
הוא מחבק אותי אליו, נעים לי המגע שלו. אני מרגישה את הבילבול שלו וגם את הריגוש,
מפגש מסוג חדש. כשהשמש כבר עולה אני נוסעת חזרה, לילה ויום ועוד יום לפני ללא שינה. חוזרים לי החיים שלי, העולם שאני אוהבת אצלי, ימים עמוסים ומלאי עשיה
לפי דרכי, המיצוי עד תום של כל דקה קיומית, ריגוש אין סופי.

אני פשוט יצור מפגר, לא מצליחה להבין מאיפה אני מתנהלת.
סוף סוף אחרי יום מטורף אכלתי משהוא,
מזל שאתמול היו איתי הילדים אז היום היו שאריות במקרר.
מנסה לעבוד כמו יצור נורמלי ותמיד מצליחה לסבך את עצמי.
לפני יומיים הכנסתי לעבוד איתי אסיר משוחרר,
אמרו לי שהוא נורא צריך עבודה, כמובן שלא יכולתי לסרב.
לדעתי מגיע לו עוד שנה לפחות רק על זה שהוא לא מפסיק לדבר...
איזה יאוש!! אני צובעת והוא מספר לי על החיים.
כאילו שזה לא הספיק לי, איזה פועל שעבד איתי, אין לו איפה לגור
וגם אין לו עבודה ,כמובן שנסעתי עד לעיר העתיקה כדי להביא לו כסף
וכמובן שטונות טלפונים בדרך לסדר לו עבודה ,
ואני בסך הכל מה רציתי? להגיע כבר הביתה לצייר ,כי סוף סוף הגיע הפוליאסטר,
אבל אני כל כך עיפה עכשיו .. ומרגישה מטומטמת, מה אני??.. מריה? ישו?
למה אני עושה את זה לעצמי?

נוהגת הביתה, לא מצליחה להפטר מהשטרות בידי , מניחה אותם על המושב בין הרגליים,
חושבת לי עד כמה זה סימלי. השעון אומר שהשעה 7 אני סופרת דקות, שניות עד ל...
את חייבת להרגע, אני אומרת לעצמי, לא קרה כלום בעצם, מה הסיפור?
את לא הולכת לשחיטה ,כניראה.. נכנסת הביתה ונועלת את הדלת אחרי, איך הוא יודע איפה אני גרה ? יותר מדי שאלות עולות לי סביב המפגש הזה , אני מבולבלת נורא,
מתקשרת ל א. בבהילות מטורפת, האדם היחידי, החבר הכי קרוב שלו תמיד יכולה לספר הכל, אפילו את זה. אני מספרת, מתארת , נרגשת שואלת , הקול שלו שליו,
השטרות הראשונים כאבו נורא? כן, אני עונה בגרון חנוק מדמעות.
את מרשה לי לעזור טיפה לכאב שיפוג?
עכשיו כבר לא מבינה כלום, ולא ברור לי אם רוצה לפוגג את הכאב, את ההתרגשות .
אני מבינה שפיספסתי משהוא ופיתאום חוזרת אלי השליטה לגוף.
דבר איתי! אני מרגישה מהטון בקולו שיש לו מה לאמר.
את זוכרת שהחלטנו שלימי הולדת מממשים פנטזיות אחד לשני?
כן... ו... התמונה מתחילה להתבהר אצלי בראש.
העיסקה היא אמיתית, האיש אמיתי, בדקתי המון לפני שהגעתי אליו, ה-1000 שח
שאצלך ביד, זה ממני, אבל בזה זה נגמר, מפה והלאה זה שלך,
אני אשמח אם תגידי לי לבטל, יש לך שעה וחצי להחליט סופית .
טעמת את הטעם עכשיו, זה באמת מה שאת רוצה? אם כן זה שלך, אבל מפה אני כבר לא בתמונה .את שם?? דברי איתי, אני אשמח אם תגידי לא, אני פחות אדאג .
אני בוכה, לא יודעת על מה בדיוק, מצד אחד הקלה , גם אכזבה חשש, פחד, עירבוב של הכל.


אני רוצה! הולכת על זה , אחרי...ניראה כבר מה יהיה .

ואת? האם את בכלל מספיק אישה בכדי להיות זונה? באמת בטוחה בעצמך?
מה דעתך על משחק נחמד? סך הכל ל....שנה .
היד שלו מונחת על משענת המושב שלי, גופו מוטה כלפי,הוא גבר נאה מאוד, מטופח.
ידיים גדולות, שפתיים בשרניות ועיניים.. חודרות ובורקות(מבינה בהחלט למה היה נחשק).
האם אומר לו שבא לי אותו? ברור לי איך שהוא שזה לא מה שמעניין לו, עוד זיון, עוד אישה.
מה המשחק? הגוף שלי מכביד עלי עכשיו, אני מתחילה להרגיש לכודה , הרכב, הקירבה של גופו ,העוצמה שמוקרנת ממנו, מרגישה קטנה מדי בשביל עצמי, לא בשליטה...
זה פשוט, את שלי לשנה , רכושי, זונה שלי אם אחפוץ, את תעשי כל מה שאומר.
אני מתישרת במושב, פתאום הבנתי ששקעתי פנימה, נמכתי,לא מצב טוב למשא ומתן.
מנסה בתנועות גוף לבסס לי שוב את המרחב שלי, הוא מחייך,אבל לא זז.
ולמה את לא קובעת את המחיר של עצמך?כמה את שווה לשנה ?הרי שנינו יודעים שלכל אחד יש מחיר.מנסה באמת להבין, מה אני שווה לשנה?מחשבת לרגע הכנסות מפרוייקטים ,
עלויות שכר דירה? , קיום חודשי? העיניים האלו שלו, לעזזל איתו, נעוצות לי פנימה ,
מנסה לחפש אצלו סימנים של אובדן סבלנות, אולי זה יציל אותי מלתת תשובה ...
אם אומר שההתנסות עצמה היא התמורה , בריחה מעניינת, תמורת כלום הרי קל לפרוש, לברוח ,ללכת.שוקעת פנימה לתוך עצמי , מה באמת הייתי רוצה? למה כל כך קשה לי לאמר "אני רוצה!". אוספת אויר ומחייכת, סטודיו בגודל 200 מטר, מיכשור לעבודות, תקציב חודשי למחיה ושאוכל ליצור, גם, הזמן שלי עם הילדים הוא שלי(איך בכלל הוא אמור לדעת שיש לי ילדים?),חוץ מזה,, אני שלך.
צחוק מתגלגל ונעים, כל הכבוד לך, זונה יוקרתית שלי, אקרא לך הזונה היוצרת, ניראה כמה יצירתית תהיי באמת? קיבלת את הג'וב מתוקה! כלל אחד חשוב בובה, כל פעם כשאת רואה אותי או נפרדת ממני לשלום את מנשקת לי את היד ואומרת תודה , זה ברור?
קשה לי בכלל להבין מה והאם באמת התרחשה פה עיסקה, אני מבולבלת, נרגשת ולא באמת
מבינה אם אנחנו משחקים או שחתמתי על חוזה אמיתי.
משוחררת מותק, לכי לדרכך,9 בערב תהיי מוכנה, יבואו לאסוף אותך לעבודה החדשה.
אני פותחת את הדלת של הרכב , רוצה כמעט להמלט משם, מבט כעוס בעיניו, שכחת משהוא לא? הכל ניראה הזוי כל כך,מחוץ לרכב נושמת לרגע,אני צריך להזכיר לך איך נפרדים? אני מתישרת, מנסה לחזור לעצמי,"עוד לא שילמת ידידי", אני לא עובדת חינם.
פרץ צחוק ואז רצינות על פניו, צודקת, כמה את לוקחת על פרידה הולמת?
1000 שקל, בא לי בקלות האמירה ועם חיוך מנצח של סוף המשחק ,הוא מוציא 5 שטרות אדומים מכיסו מבקש את היד שלי, אני מושיטה והוא שם לי אותם בתוכה.
נמחק לי החיוך באחת, הלב הולם לי,אני מתכופפת פנימה לרכב ומנסה לקחת את ידו,
הוא אומר:" היד שלי על הרגל כי ככה נוח לי בובה ", קול חזק בפנים אומר לי לעצור,תזרקי את הכסף ולכי, סוף משחק! משהוא חזק יותר בפנים רוצה, מתכופפת אל ידו ונושקת אותה,
אומרת תודה . מביט בי מאוכזב|,"ככה תיפרדי מדודה שלך, תמורת 1000 שח יכול לצפות ליותר".את לא באמת שווה את הכסף ששולם לך,תהיי מוכנה ב-9-.ונסע.
אני שתולה על מקומי, יד שמאל עם השטרות מרוחקת מגופי, בוערת, רוצה לזרוק את הכסף וללכת , חייבת להתקלח, מה עשיתי ?