הגוף מלמד את הנפש

אין סדר בתוך העולם שלי, בלגן פנימי וחוסר בהירות בדרך, עייפות.
הקליפה ניראית ברורה, מגובשת ומלאת ביטחון ועוצמה, הבפנים אצלי..
הלואי וידעתי מה הכיוון, לו ידעתי לפחות מה אני רוצה.
דברים ספורים בלבד ברורים לי באמת, המקום שלי האמיתי זה המדבר,
התשוקה החזקה זו היצירה והאהבה הטהורה שממלאת אותי בפנים זה הילדים.
ההנאות אצלי באות מריגושים עוצמתיים, מלמידה של חדש, מהתמודדות עם
דברים שניראים בילתי מושגים, מניתוץ גבולות של עצמי.
43 שנות חיים שהיו בהם המון ועוד לא הצלחתי לחבר את המרכיבים הפנימיים של עצמי
למערך מסודר שיניב תוצאות, יש בי עייפות שלא היתה בי מעולם, מחפשת פינה שקטה לעיתים, פינה ללא עשיה.
מנסה להבין על אילו מלחמות של קיום יכולה לוותר ועל מה להאבק כדי להגיע פשוט לחיות
לפי הדברים שיודעת שאני באמת רוצה מבפנים. המאבק כניראה שהוא עצמו איזה צורך קיומי אצלי .
לפעמים.. רוצה פשוט לוותר, להפסיק להלחם,לעצור במקום, אבל יודעת שזה לא בשבילי .

קניות לשבת. זה ועוד זה וגם עוגה עם קצפת.
המוכרת שאלה את הילדים למי יש יום הולדת? הם הביטו משתעים.
היא שאלה אם זו סתם עוגה לשבת אז הבכור שלי אמר:
"מה סתם? זה בשבילינו, לא סתם בכלל!"- אוהבת אותו!
הילדה שלי בזמן שקניתי פירות עמדה מתחת למרזב ורחצה את כולה,
הבטתי עם שתי שקיות ביד בילדה שהפכה לשלולית תוך דקות,
לא יכולתי שלא לצחוק ממראה הפרצוף המרוצה שלה מהשטות.
הגשם אמר לי שאלו שמטיילים בשבת באופן קבוע אולי עצובים, אולי מודאגים
ממה יעשו מחר.
מוזר איך העולם הוירטואלי חודר לי לעולם המציאות ,דמות ממוחשבת
ממלאת לי את המחשבות והתשוקות.

הם יודעים שכשהם לא איתי אני עובדת,
הם יודעים שכשהם לא איתי אני חוגגת.
בטוחה שהם יודעים שאני אוהבת כל הזמן שהם אצלי בתוך הלב
ושהם הדבר הכי חשוב לי בעולם.
כשהתחלנו אחיותי ואני לעזוב את הבית, נסיעות לחו"ל,דירות שטויות וטיולים
היה מן הסכם כזה שיום שישי בערב שאמא שלי לא תשאר לבד.
והיא מצידה , הסבירה לנו הכי פשוט בעולם, כשאתן רוצות וטוב לכן פה תהיו.
אף אחת לא צריכה לבוא, אני תמיד רוצה אתכן פה אבל רק כשזה
מה שנעים לכן גם, לא חייבות לי דבר, רוצה שתעשו מה שעושה לכן טוב.
זה גם החופש שלי כשאני יודעת שאתן פה מתוך בחירה, אין לי שום בעיה
עם הלבד שלי, אוהבת אותו .
גדלתי בבית שנתן לי אהבה בלי גבולות, עם אמא שנתנה מתוך אהבה ורצון לתת.
אף פעם בימי חיי לא שמעתי ממנה- ואחרי כל מה שנתתי לך.. ככה את..
משפט ששמעתי בכל כך הרבה בתים. היא נתנה כי היא רצתה, עד היום היא נותנת.
לא פעם אמרו לה שהיא מגדלת אותנו בלי גבולות, שהיא לא מחנכת אותנו להיות..
שלושתינו נשים ואמהות,כולנו עברנו את ה-40, כל בוקר כל אחת מאיתנו מדברת איתה, לא.. זו לא חובה ,הקול שלה שמלטף אותי בבוקר,האיכפטיות וגם הביקורת כשצריך.
לשלושתינו היא עוגן יציב בחיים סוערים, עוגן של אהבה מוחלטת בלי תנאים.
חינוך.. מילה מוזרה, בכלל לא רוצה לחנך אף אחד, בטח לא את הילדים שלי,
רק רוצה שיוכלו לאהוב את עצמם ואת החיים. שני גבולות יש פה בבית שהצבתי,
לא פוגעים בעצמך ולא באחר . חוץ מזה.. הלואי שלא יהיו להם גבולות.

עוד יום חיים, אחד עבר אחד נפתח, מחפשת.. לא יודעת מה בדיוק.
התכנים פתוחים, יש משהוא בחיפוש שמתיש את הנשמה,
לא יודעת לעמוד במקום, פשוט להרגע, לוותר טיפה.
צ'ק עם חיוך עשה לי טוב, משקיעה את הנשמה בעבודה .
סתם זיון שמשאיר אותי חלולה, פלקט של גוף, מגע בלי אהבה .

כותבת אימהות, כותבת עבודה , לבטים, מחשבות ואהבה.
שיט.. מה נהיה ממני? דודה מיבבת בגיל העמידה ..
איפה תשוקה סוערת בגוף, סתם זיון של טרוף, ריגוש של דקה ,
שטויות של חדש, הרפתקאה ללא נודע.
ישנתי בעמידה תקופה, זהוא.. יש חיים של סערה
הגוף שוב מתחיל לבעור , החיים הפראיים קוראים לי לחזור.
יוצאת שוב לדרכים עם אש בגוף, התגעגעתי לתחושה ..

-את יודעת אמא שאהבה נותנת כוח עצום..
-מאיפה את יודעת גורה קטנה שלי?
-אני מרגישה בלב שלי, כשאני אוהבת אותך ואת אוהבת אותי אני יכולה לעשות ,המ ו ן !!
נו.. אמא,
אל תגידי לי שאת לא יודעת את זה.

הלב מתהפך לי בפנים מרוב אהבה, כן... אני יודעת את זה .
יודעת גם כמה שאהבה יכולה לכאוב.
[כל יום לומדת מהם, שלושה ילדים עשיתי,מלמדים אותי כל יום
את הדברים החשובים של החיים]

- הארנבות התחמקו מהמרפסת ונכנסו הביתה .
אני חוזרת בלילה אחרי יום עבודה ורואה זוג אוזניים מציץ מאחת הפינות.
שעה של מרדף, אחרי 3 ארנבות, כאילו שלא היה לי משהוא אחר לעשות..
- מסירה אחריות מעצמי, לא מטפלת בלקנות רכב , א. יטפל
למה הוא?? כי הוא היחידי בעולם שיכולה לבקש ממנו דבר כזה בכלל.
זה לא שיש לו זמן לזה , אבל נהנית מהפינוק , רק איתו יכולה .
- התקשרתי ל"הוא", רציתי להקשיב לקול שלו, הייתי צריכה להבין את הסוף כדי להשתחרר, כדי להמשיך הלאה. הבנתי.. שאני יצור שמשדר עוצמה רבה מדי,
שהכנות והישירות שלי קשה להתמודד איתם.
יכולה להמשיך הלאה, עם הרבה כאב על אובדן של פנטזיה שלא תגיע למימוש.
אבל הבנתי שזו רק היתה פנטזיה של עוצמה שיכולה היתה להיות עבורי שם,
חיפוש אחר שלו ושלי, הוא כבר מזמן במקום אחר,שקוע בגוף אישה חדשה,
בריגוש חדש של עוד התחלה, רוצה גם ריגוש חדש,[האמת שרוצה את הישן..]
קשה לי עכשיו להתפשר על סתם זיון חסר לי חיבוק ,חסרה לי האינטימיות,
מניחה שנישאר חברים, הוא איש מיוחד, אוהבת אותו על מה שהוא.
מוזר הדבר הזה אצלי, כשאני אוהבת אדם אני אוהבת לכל החיים.

צהריים-טלפון מהגננת ,הקטנצ'יק התנפץ על הפנים בגן, לא צריך תפרים, רק ניראה לא
ממש.. נפרדת מהפועלים לפני החג[עיד אל אדחה-למי שלא בעינייני ההאיסלאם]
יוצאת להביא את הגור הפצוע, סמסים עם אבא שלו.
-כן, יצאתי, אעדכן כשאראה .
ילד צהוב שער עם עיניים כחולות גדולות וחצי פנים לגמרי שרוטות, חתוכות.
מחבקת, צוחקים על כמה שהוא נראה מענין ככה, מקבל אות גבורה כי כמעט לא בכה
מהגננת, מספר לי כמה הוא היה חזק והגננת אומרת שהוא ממש יהיה חייל גיבור.
אני מתחלחלת מדפוסי המחשבה. אוספת אלי בחיבוק ונישוקים, תבכה ילד שלי כשכואב,
בכי זה לא רע, אפשר לבכות כשכואב.קניות בסופר ועוד שני גורים לאסוף, אין ספור טלפונים
של עבודה. בערב האבא אומר שיעבור לראות אותו, אני אומרת שבשמחה ושמוזמן.
מגיע לארוחת ערב, כמובן שמצרפת לשולחן, מגישה לו אוכל, הילדים היו במתח לפני בואו..
אמא, אולי נוריד את הר הממתקים מהשולחן.. אולי צריך.. אולי יכעס.
מלטפת ראשים, אבא אוהב אתכם, הוא בא כי הוא דואג .
שיחה נעימה , הילדים נרגשים, אוכל.. כמה מוזר, יודעת שממש חסר לו ארוחות הערב
האלו עם אוכל מגוון. רואה על הפנים שלו את הגעגוע לפינוק הערב הזה שתמיד היה
ההתכנסות המשפחתית והפינוק היומי.
הלב שלי עוד חי בגעגוע נורא,יודעת שלא יהיה, וויתרתי כבר ,
אבל משהוא בפנים מסרב להתנתק מלאהוב את ההוא, כאב שחי איתי כבר יותר מדי זמן.
כואב ממש.

לא אוהבת לישון שלא בבית שלי, ככה זה אצלי, עם ההוא שאהבתי ישנתי בלילות
לפעמים, נשארתי אצלו, אבל זה לא היה הבית שלי, לא הייתי שייכת לשם.
בסוואנה מתעוררת לתוך חיבוק של מקום שהוא שלי, איזה לב רחב ומקבל צריך להיות
לאלו שיהיה לי כל כך קל ונוח פשוט להיות איתם שם בתחושה הכי פשוטה שבעולם
שזה שלי, שאני בבית . שאלתי אם אפשר להביא עוד מישהוא איתי,
-"איזו שאלה נשמה? מה שיעשה לך טוב תעשי"
ידעתי שזו תהיה התשובה, וואללה חברי החתול הטורף, צ'יטה יקר, בדיוק על התשובות האלו כל כך אוהבת אותך. ומתה עליך כשאתה מסביר על מעגלי חשמל וסינוסים יורדים.
עם הגננת יש לי את העולם הנשי הנקיא, מבינה במבט, גם היא, גם אני.
יש חיבוק ענק של אהבה ומגע פתוח של נתינה.
אדון וחבר הצתרף לקבוצה, שמחה להוסיף אנשים טובים ונקיי נפש לעולם החברים.
קהילה קטנה , יש את אלו שהם הדובדבן שבקצפת האנושית, a_don_olan...
הוא בהחלט כזה מן דובדבןן אנושי . שבת של בית, חברים שעושים לי טוב בנשמה .

לא זה לא מהלילה, טלפון מהעבודה, היום אני לא מתוכננת ללכת לעבוד, יום ילדים.
כמה רגעים וכולנו נהיה מולבשים בבגדים ונלך לעבוד הילדים ואני.
פרויקט ניהולי שלקחתי, מתכננת ,מפקחת על הביצוע, קיבלו הוראות ברורות להיום.
משהוא באין נוכחות שלי פתאום בשטח מכניס אותם לחוסר שקט, אלך לבדוק.
סופ"ש נטול ילדים עבורי, מתכננת את אחה"צ בסוואנה החדשה , אולי בלילה אלך למסיבה,
יש גם פגישת עבודה בין לבין, משהוא חדש ומגניב ,נראה לי שיגיע למימוש,
שילוב עיסקי שיכול להיות מנצח, שלה ושלי.
קצב מוזר קיבלו החיים שלי לאחרונה , יש פעילות מקצועית והרבה אבל משהוא באטרף בפנים שקט מדי, נטול ריגושים, ממש לא בשבילי...