הגוף מלמד את הנפש

לפעמים כבר פשוט עייפה , מרתון מופרע של חיים, מרוץ השרדות נוראי,
כל הזמן הטרוף הזה במוח של מחר שאינו ודאי,
וזה נכון שזה מה שאני כניראה מחפשת , את הלא נודע, חדש, מופרע ומרגש אבל..
יש תחומים שפשוט אשמח אם יהיו יותר יציבים.
פנטזיה שיושבת במוח שלי- סטודיו גדול ופתוח, ספרים, כלי עבודה חומרים וצבעים מסביבי.
זמן שהוא שלי בלי לדאוג לאיך לסגור את החודש, ופשוט לעבוד, ליצור,
רק לחודשיים, הפסקה כזו מהמרוץ , נורא רוצה !
זה נכון.. לא מסובך,ניתן להגשמה בקלות יחסית ובכל זאת השנה .. לא הצלחתי להגשים.
שיחה עם הילד שלי , התקשר מבית הספר אתמול:" אמא, בבקשה תבואי את היום..
נורא רוצה אותך, מתגעגע נורא," שבועות מזוינים כאלו שסופ"ש הם אצלו, אמצע שבוע שבו יומיים רצוף הם שם ולא איתי.
בעיצומו של יום , באמצע קידוחים, יוצאת למרפסת , לוקחת אויר והלב שלי נקרע מבפנים.
ביקש שאבוא אפילו רק לחבק ולתת לו נשיקה , שיט!!!!!!!!!!!!
שוב המקום הזה עם לב פעור, ריקנות מוחלטת בפנים וכאב עצום שמשתלט על בית החזה .
היום אחבק, אנשק ואהיה שם איתו, אבל הוא רצה אותי אתמול... לא סיפקתי את הסחורה!

כולם במוסדות הכליאה , ילד ילד אסוף בכלוב משלו, כן.. אמא רצה לעבודה .
פוגשים את אבא בבוקר בגן של הקטן, פרצוף חמוץ ועצוב כרגיל, איך לא?
דרך מדליקה עד ל,.. עוצרים במכולת , קונים פינוקים, שרים מדברים ויש אפילו קעקועים
ואז פוגשים אותו והגדול בעיקר כאילו עננה שחורה יורדת עליו, הוא לוקח אחריות, בא ואומר לי בצד, "אמא , זה בסדר, אני אסע עם אבא,"
אני מחבקת ומנשקת ,"ניפגש בבית -ספר.. אוהבת אותך נורא"
צריכה להחזיר את הרכב לשגריר, 4000 ק"מ ועוד טיפה בשלושה שבועות עשה הרכב איתי,
בדרך שוכרת רכב אחר, צריכה באיזה שהוא שלב לעשות זמן לקנות רכב במקום זה שנגנב .
מפנה מהרכב שלושה בוסטרים, קלפי פוקימון, פוקימונים ועוד מיליון צעצועים, מקדחה , כלי עבודה , מסמכים, חשבונות, שלושה שבועות.. של חיים בדרכים.
עוד מעבר, עוד התחלה . שני אתרים עובדים, הפועלים הגיעו ויודעים את העבודה ,
טלפונים שלא מפסיקים לצלצל מהבוקר מוקדם, תשובות , החלטות, פגישות למחר,
חייבת לדאוג לעבודה לתקופת החגים, התקופה הכי מעצבנת בשנה .
מכינה לי קפה ,מדליקה סיגריה , חמש דקות הפסקה כדי לקחת אויר לפני שנכנסת חזרה למלחמה שתמשך עד הערב מאוחר, חייבת בערב התפרעות, עוד לא החלטתי מה, עוד לא החלטתי מי, אבל חייבת להתפרק מעודף מטען.

יום שלם של ביחד, הם ואני , בלי עבודה, בלי טלפונים כמעט, כל כך רציתי את הרגעים האלו השקטים. אחרי, הלכנו לפתיחת תערוכה של אבא שלהם, גם אמא שלי הגיעה כי הוא ביקש ואני הוצגתי כ -" זו גרושתי" ופגשתי עשרות אנשים שכבר שכחתי שהיו פעם חלק מהעולם שלי כשהייתי עצובה .לא ממש הבינו מה אני עושה שם בעצם ולך תסביר לעולם שאני יודעת כמה חשוב לו שהילדים יהיו שם אז פשוט בגלל זה .
כל כך זקנים וכוויים נראו לי הדמויות , ברחבה בחוץ השתוללנו הילדים ואני,כי זה מה שאני יודעת לעשות, ואמרתי יפה שלום לכל מיני שהכרתי, וחלק אפילו אהבתי אבל הם לא חברים שלי, אף פעם לא יהיו, כי חברים שלי גם כשנפרדנו ידעו לדאוג לו והאנשים שלו, לא הרימו אף פעם טלפון אפילו כדי לבדוק אם אנחנו מסתדרים ,הילדים ואני.
אחרי ,, ארוחה משפחתית מורחבת, כמה מזל יש לו לאדם שנולד למקום אוהב ונותן שכזה .
יום אחרון של חופש מחר ואני רוצה שלא יגמר לעולם ואני רוצה שיגמר ויהיה כבר אחרי החופש הזה ואני רוצה אותם עוד ורוצה גם את הלבד שלי שוב . צריכה אותם איתי וזקוקה
לזמן שלי עם עצמי .

שבוע ילדים, חופשה שלהם וטונות עבודה , אתמול בלילה מוצאת את עצמי כבר בוהה במחשב
בחוסר עיניין ובלי שום תשוקה לשטויות ,בלי חיוך של הרפתקאה חדשה , פשוט עייפה .
כשאני בתפקיד אמא איך שהוא התנועה משתנה לי בגוף,
מתנהלת ממקום אחר של עצמי, השילוב של האמהות בתוך העבודה מורכב.
הקצב משתנה לחלוטין והבת שלי שרוצה אותי זה לפני הרצף, לפני הטייח,..
סמס נוטף מיניות פשוט עובר על ידי, לא רואה כלום בעיניים, אמא של.. עבודה..
לסיים את הפרוייקטים בזמן למרות ש.. להכניס עבודה חדשה ..
שבוע הבא, בשבוע הבא... חסר לו למי שיפגוש אותי, הגוף שלי במהפכה ,בהמתנה
ל.. לילה אחד ראשון חופשי.. מעבודה ומילדים.

שבועיים גר איתי הפינצ'ר המעצבן הזה שלה, טפיפות הרגליים שלו שרצות אחרי כמו צל לכל מקום, מוציאים אותי מדעתי, היא חזרה מטיול ובבוקר ראשון, ממש מוקדם הבאתי אותו חזרה אליה .
הכלב מביט בה באהבה אין סופית מתחבק אצלה בידיים , מביט בה במבט מאוהב לחלוטין ומעריץ, רק אמא שלי יודעת לתת אפילו לכלב כזו אהבה ולהבין אותו ממעמקי הנשמה .
ואז היא מספרת לי שערב לפני ,ראתה בערוץ 8 תוכנית על הבדסמ ונורא נבהלה, חשבה שאולי הברך כואבת לי כי חטפתי מכות במסיבה .. אמרה שנורא מוזר לה שיש לה ילדה עם סטיה כזו מוזרה , וגם שהיא עדיין לא ממש מבינה את הסיפור הזה שלי, שהיא רוצה לקרוא את הספר הזה, נו.. איך קוראים לו? -"אביא לך" אמרתי ,סיפורה של "0".
אבל אמא.. אני לא ממש כמוהה אז לא להכנס ללחץ טוב ? שוב הסבר קצר על התחום, שוב שיחה כזו של,, למה את תמיד חייבת להכנס לכל תחום אפל ומוזר?
תבואי לאיזו מסיבה , מה יכול להיות? -תגובתה המופלאה :" אבל זה בימי שישי, ואת יודעת שאני לא נוסעת בשבת.."

יש דברים שפשוט קורים בגלל מבט, בגלל זה התחיל לקרוא את מה שכתבתי בגלל זה עניתי תשובה ולכן גם רציתי לראות את המבט הזה לא רק בתמונה .
רואה פנים שעיקרן עיניים, בורקות לו העיניים, אני רואה תשוקה , אני רואה שם שובבות ומבוכה אני רואה שם עצב שקורע לי את הלב , מאיפה הוא בא?
שוקעת לתןך המבט הזה שלך, יכולה להתבונן כך הרבה , נספגת פנימה לתוך עולם המחשבות שלך, אני לא חושבת בכלל ,רק לומדת, מנסה להבין,
נהנית מהריגוש שמתעורר אצלי רק מלהביט, לתוך העיניים האלו שלך.

כמה מוזר שדוקא בקהילה בדסמית יש כל כך הרבה ביקורת ושיפוטיות אחד כלפי השני.
לפעמים מקשיבה לשיחות בתחום , קוראת פוסטים וחושבת לעצמי האם יש פה מאבק סמוי או גלוי כדי להחליט
מי סוטה יותר נכון פה? האם יש איזו סטיה מכובדת יותר או שווה פחות בין הסטיות?
מגוון מופלא של אנשים יש פה , כל אחד ודרכו כל אחד וסטייתו, כל אחד והסיבות שלו ללמה הוא פה. כולן לגטימיות בעיני , יש אנשים שאני אוהבת יותר יש את אלו שלא מתחברת אליהם, כמו בכל קבוצת אנשים בחיים, והמודל הלימודי.. כל אחד בוחר לו את "הרב" שלו הרי, מישהוא שיתאים להשקפת עולמו או לסוג הסטיה שהביא איתו.
והרי אפילו אבותינו אמרו{ובטח מתהפכים עכשיו בטורנדו אוירי ששמם מוזכר בכלוב}
"עשה לך רב" כלומר, אפילו בתוך העולם הדתי הבינו שיש דרכים רבות להבין ולחיות
את אותו מושג שניקרא הדת. האם בבדסמ אנחנו יותר אדוקים מהדתיים?
האם באמת יש דרך אחת נכונה לעשות ולראות את הבדסמ?

ימים של מחזור , הגוף שלי סוער,יוצאת לעבודה בבוקר עם אטרף בגוף ותחושה של אדם היוצא לקרב , ימים שמי שלא מאוד חזק על עצמו ממש לא כדאי לו להתקרב אלי.
פחים של צבע ברכב , אני מגיעה לאתר, העובדים שלי עוד לא פה ואנשי המזגנים יושבים בצד, אני פורקת את הרכב באטרף מוחלט, עושה לי טוב לעבוד בבוקר, לא מזיז לי המשקל,
אני מסיימת ורואה שני פרצופים מביטים בי בהלם מוחלט, " טוב, רצינו להציע עזרה כי חשבנו שהפחים מלאים.." תקופה מפוצצת בעבודה , כל יום טלפונים של חדש, תופסת את העולם שלי שוב ממקום הדומית , השולטת המוחלטת , מרגישה את העוצמה שבוקעת ממני ממקום כל כך שלם וטוב, קל לי ממקום של למעלה , קל לי לנהל את העולם.
מכירה כל כך טוב את המגנטיות הזו שלי, כשאני שם במקום של הכוח איך הכל מתמגנט אלי.
חסר לי המקום הרך, הנשי, של אחרי.. למה כל כך קשה לאנשים להבין שאני יכולה להיות
גם וגם.

שבת עמוסה ומלאת ריגושים מסתיימת במיטה ב"קריאת שמע",ככה הוא נרדם הבן הבכור שלי,מצאנו שזה מרגיע אותו לפני השינה , ואני ... האפיקורסית המוחלטת מקריאה באדיקות את התפילה הכל כך מוכרת לי משנות הילדות וחייבת להודות שנרגשת, משהוא בעובדה שהידע עובר אליו שהוא לא בור מוחלט ביהדות למרות המרחק שלי משם עושה לי טוב .
אצל אחותי בשבת ואחרי בסוואנה , מפגש עם כל חבורת הילדים וההורים הבדסמים, מצתרפים גם חברים נוספים, האחד איש שהוא כבר רשום כחבר והשני חדש לי, כמובן שלתושבי הסוואנה הוא מוכר, כולנו בדסמים כולנו בכלוב, כולנו הורים .

הילדים שלי אוהבים את המקום, נוח להם שם, החיבוק הפתוח מורגש באויר, הם לא צריכים יותר מזה כדי שיהיה להם טוב , גם אני לא. מתפנקים בארוחת בשר כמובן, מרגישים אהבה וקירבה , שיחות של פנימה לנפש, אף לא אחד מאיתנו אדם של small talk.
הילדים פורשים למחשב ואנחנו בשיחה בדסמית על מהויות, אני מתחברת עם אנשים שעושים, אלו שבונים מציאות לא נותנים למציאות לנהל אותם ולא לדברים הקטנים לפרק אותם, אנשים שלוקחים אחריות על עצמם ועל הסביבה , מוזר עד כמה זן זה נדיר.
אוהבת ומעריכה את יושבי הסוואנה, מחוברת שם בחברות שרק הולכת ומתעצמת עם הזמן.
הרבה אהבה ותודות יקירי, על יום נפלא.

שבת בתל אביב אצל אחותי עם הילדים , הפינוק הכי גדול שאדם יכול להעלות על דעתו,
נתינה עם כל הלב יש אצלה, הרבה פעמים אני עומדת משתעה אל מול היכולות המופלאות שלה לחשוב על כולם, להתאמץ עבור.. לא רק עבורינו במשפחה ,חברים קרובים ומי שצריך.
לב ענקי כזה שנותן בלי סוף, הרבה פעמים קשה לי עם העובדה שאני לא מחזירה באותה הצורה ,אני תמיד מקווה שהיא יודעת שיש לה אותי שם לגמרי ובאמת מתי שהיא צריכה . הילדים מתפנקים , ים, טלויזיה הפתעות וממתקים, נטו של כיף יש לנו פה ,היא אמא מדהימה לילד שלה והילדים שלי אוהבים את שניהם אהבת נפש של חיבור משפחתי שאין עוצמתי ממנו {גם אני}.

יום שישי התברר לי שנגנבו כל הברזים היוקרתיים שקניתי לבית שאני בונה , נזק של 5000 ש"ח נוספים ובעיקר חור ענקי בנשמה בגלל מי שגנב את הסחורה.
מעסיקה פועלים שאני מעריכה ומאמינה בהם, הפרת אמון מהסוג
פוצעת לי את הלב, קורעת לי את הנשמה .

אוספת את הילדים בתחושה של קדימה... להתפרע על החיים ילדים, עוצרים וקונים ממתקים ואחרי צעצועים, הם משתעשעים מהעיניין וגם אני, איך שהוא אחרי הגניבה של הרכב , אחרי הברזים, פשוט מרגיש לי שככה בא לי, השתוללות של אין מחר.