לפני 17 שנים. 28 ביולי 2007 בשעה 16:25
להפוך את הברזל לרך והבד לקשה לערבב את שניהם ולקבל עולם חדש.
צבעים נשפכים, החומרים מדברים איתי, אני כולי מרוחה בדבקים וצבעים
לא רואה את אלוהים ולא שום דבר אחר, בבפנים אצלי יש מן תזמורת,
חלום של משהוא, דמיון או חזיון שמתהווה תוך כדי עבודה , משתנה , מקבל חיים וצורה .
עוד פסל נוצר, בשביל מה? מסביב מהפכה מטורפת, הגוף שלי עייף, הקיא מעצמו עוד מוצר.
על הריצפה שלוליות של דבק , צבעים , אין סוף חומרים.
ריק לי בפנים, ריק, צריך להתמלא מחדש.
בסוף כל עבודה מן פחד נוראי ומוזר , האם יהיו לי מחר עוד רעיונות?
האם יהיה לי שוב הטרוף הזה בגוף של הצורך ליצור?
