שבת עמוסה ומלאת ריגושים מסתיימת במיטה ב"קריאת שמע",ככה הוא נרדם הבן הבכור שלי,מצאנו שזה מרגיע אותו לפני השינה , ואני ... האפיקורסית המוחלטת מקריאה באדיקות את התפילה הכל כך מוכרת לי משנות הילדות וחייבת להודות שנרגשת, משהוא בעובדה שהידע עובר אליו שהוא לא בור מוחלט ביהדות למרות המרחק שלי משם עושה לי טוב .
אצל אחותי בשבת ואחרי בסוואנה , מפגש עם כל חבורת הילדים וההורים הבדסמים, מצתרפים גם חברים נוספים, האחד איש שהוא כבר רשום כחבר והשני חדש לי, כמובן שלתושבי הסוואנה הוא מוכר, כולנו בדסמים כולנו בכלוב, כולנו הורים .
הילדים שלי אוהבים את המקום, נוח להם שם, החיבוק הפתוח מורגש באויר, הם לא צריכים יותר מזה כדי שיהיה להם טוב , גם אני לא. מתפנקים בארוחת בשר כמובן, מרגישים אהבה וקירבה , שיחות של פנימה לנפש, אף לא אחד מאיתנו אדם של small talk.
הילדים פורשים למחשב ואנחנו בשיחה בדסמית על מהויות, אני מתחברת עם אנשים שעושים, אלו שבונים מציאות לא נותנים למציאות לנהל אותם ולא לדברים הקטנים לפרק אותם, אנשים שלוקחים אחריות על עצמם ועל הסביבה , מוזר עד כמה זן זה נדיר.
אוהבת ומעריכה את יושבי הסוואנה, מחוברת שם בחברות שרק הולכת ומתעצמת עם הזמן.
הרבה אהבה ותודות יקירי, על יום נפלא.
לפני 17 שנים. 18 באוגוסט 2007 בשעה 19:36
