שבועיים גר איתי הפינצ'ר המעצבן הזה שלה, טפיפות הרגליים שלו שרצות אחרי כמו צל לכל מקום, מוציאים אותי מדעתי, היא חזרה מטיול ובבוקר ראשון, ממש מוקדם הבאתי אותו חזרה אליה .
הכלב מביט בה באהבה אין סופית מתחבק אצלה בידיים , מביט בה במבט מאוהב לחלוטין ומעריץ, רק אמא שלי יודעת לתת אפילו לכלב כזו אהבה ולהבין אותו ממעמקי הנשמה .
ואז היא מספרת לי שערב לפני ,ראתה בערוץ 8 תוכנית על הבדסמ ונורא נבהלה, חשבה שאולי הברך כואבת לי כי חטפתי מכות במסיבה .. אמרה שנורא מוזר לה שיש לה ילדה עם סטיה כזו מוזרה , וגם שהיא עדיין לא ממש מבינה את הסיפור הזה שלי, שהיא רוצה לקרוא את הספר הזה, נו.. איך קוראים לו? -"אביא לך" אמרתי ,סיפורה של "0".
אבל אמא.. אני לא ממש כמוהה אז לא להכנס ללחץ טוב ? שוב הסבר קצר על התחום, שוב שיחה כזו של,, למה את תמיד חייבת להכנס לכל תחום אפל ומוזר?
תבואי לאיזו מסיבה , מה יכול להיות? -תגובתה המופלאה :" אבל זה בימי שישי, ואת יודעת שאני לא נוסעת בשבת.."
לפני 17 שנים. 26 באוגוסט 2007 בשעה 21:14
