כולם במוסדות הכליאה , ילד ילד אסוף בכלוב משלו, כן.. אמא רצה לעבודה .
פוגשים את אבא בבוקר בגן של הקטן, פרצוף חמוץ ועצוב כרגיל, איך לא?
דרך מדליקה עד ל,.. עוצרים במכולת , קונים פינוקים, שרים מדברים ויש אפילו קעקועים
ואז פוגשים אותו והגדול בעיקר כאילו עננה שחורה יורדת עליו, הוא לוקח אחריות, בא ואומר לי בצד, "אמא , זה בסדר, אני אסע עם אבא,"
אני מחבקת ומנשקת ,"ניפגש בבית -ספר.. אוהבת אותך נורא"
צריכה להחזיר את הרכב לשגריר, 4000 ק"מ ועוד טיפה בשלושה שבועות עשה הרכב איתי,
בדרך שוכרת רכב אחר, צריכה באיזה שהוא שלב לעשות זמן לקנות רכב במקום זה שנגנב .
מפנה מהרכב שלושה בוסטרים, קלפי פוקימון, פוקימונים ועוד מיליון צעצועים, מקדחה , כלי עבודה , מסמכים, חשבונות, שלושה שבועות.. של חיים בדרכים.
עוד מעבר, עוד התחלה . שני אתרים עובדים, הפועלים הגיעו ויודעים את העבודה ,
טלפונים שלא מפסיקים לצלצל מהבוקר מוקדם, תשובות , החלטות, פגישות למחר,
חייבת לדאוג לעבודה לתקופת החגים, התקופה הכי מעצבנת בשנה .
מכינה לי קפה ,מדליקה סיגריה , חמש דקות הפסקה כדי לקחת אויר לפני שנכנסת חזרה למלחמה שתמשך עד הערב מאוחר, חייבת בערב התפרעות, עוד לא החלטתי מה, עוד לא החלטתי מי, אבל חייבת להתפרק מעודף מטען.
לפני 17 שנים. 2 בספטמבר 2007 בשעה 7:01
