לפעמים כבר פשוט עייפה , מרתון מופרע של חיים, מרוץ השרדות נוראי,
כל הזמן הטרוף הזה במוח של מחר שאינו ודאי,
וזה נכון שזה מה שאני כניראה מחפשת , את הלא נודע, חדש, מופרע ומרגש אבל..
יש תחומים שפשוט אשמח אם יהיו יותר יציבים.
פנטזיה שיושבת במוח שלי- סטודיו גדול ופתוח, ספרים, כלי עבודה חומרים וצבעים מסביבי.
זמן שהוא שלי בלי לדאוג לאיך לסגור את החודש, ופשוט לעבוד, ליצור,
רק לחודשיים, הפסקה כזו מהמרוץ , נורא רוצה !
זה נכון.. לא מסובך,ניתן להגשמה בקלות יחסית ובכל זאת השנה .. לא הצלחתי להגשים.
שיחה עם הילד שלי , התקשר מבית הספר אתמול:" אמא, בבקשה תבואי את היום..
נורא רוצה אותך, מתגעגע נורא," שבועות מזוינים כאלו שסופ"ש הם אצלו, אמצע שבוע שבו יומיים רצוף הם שם ולא איתי.
בעיצומו של יום , באמצע קידוחים, יוצאת למרפסת , לוקחת אויר והלב שלי נקרע מבפנים.
ביקש שאבוא אפילו רק לחבק ולתת לו נשיקה , שיט!!!!!!!!!!!!
שוב המקום הזה עם לב פעור, ריקנות מוחלטת בפנים וכאב עצום שמשתלט על בית החזה .
היום אחבק, אנשק ואהיה שם איתו, אבל הוא רצה אותי אתמול... לא סיפקתי את הסחורה!
לפני 17 שנים. 6 בספטמבר 2007 בשעה 3:52
