הגוף מלמד את הנפש

כבר יומיים חופשה עם הילדים, מוזר כל כך להיות פנויה רק עבורם.
בלי טלפונים בלי עבודה פשוט להיות .
לא בניתי כלום כבר יומיים, לא יצרתי , לא פיסלתי, לא עבדתי,
זו הרגשה מוזרה לעבור יום בלי לראות מוצר חי, בלי יכולת לספור עשיה .
מדגדג לי בידיים, יש לי מיליון רעיונות בראש שזקוקים למימוש,
חסרים לי חומרים לביצוע , לא קורה לי בדרך כלל שנתקעת בלי..
הרבה פעילות פה, ים , טיולים, השתוללות ומשחקים אבל אני אמא כזו
שכניראה כל זה לא מספיק עבורי רק להיות אמא, אפילו לכמה ימים,
חייבת עוד מקורות של עשיה , של מילוי פנימי , של הטירופים של עצמי.
מידי פעם חותכת למחשב , פיקציה טיפשית , ביזבוז זמן מרגיז אבל..
לוקח אותי למקומות של עצמי, כמה דקות של חיבור לעולמות נוספים שלי.
שישי בצהריים מעבירה את הילדים לעולם השני שלהם ואני אעבור לשלי.
מוטרפת מהתחושה שיש עולם שלם שלהם שמתרחש שאני לא חיה בו איתם .
לומדת לבנות קשר פתוח ונעים עם האבא שלהם, זה מאפשר לי להתחבר אליהם נכון גם
כשהם לא איתי. מתנקה מכעסים, לומדת לקבל אותו, שוב .. פשוט כמו שהוא.
מוזר אולי, אבל באמת רוצה שיהיה לו טוב, יודעת לגמרי, תמיד ידעתי שגם הוא במידה מסויימת הוא אחריות שלי ,כמו הילדים, לכל החיים.
יודעת שמה שלא יהיה תמיד אם יזדקק למשהוא אהיה שם עבורו,
לא.. זה לא בגלל הילדים זה בגלל שפעם אהבתי אותו, פעם הוא היה כל כך חלק מחיי
עד שעשיתי איתו ילדים.