לפני 17 שנים. 10 באוקטובר 2007 בשעה 8:30
עמודי אינטרנט מלאי התכתבויות ומפגשים, רובם מסתיימים בוירטואלי, לא מספיק מעניין בכדי לממש אפילו מפגש אמיתי. יש את אלו שנכנסים לחיי, מי בנפש בשיחה ויש את אלו שבמגע. נשמות רבות מתנהלות בתוך העולם שלי , נפש מחפשת תאומה , השלמה.
מנסה להבין את החיפוש של עצמי , ריגושים? חוויות? אהבה ? הברקות חדשות?
משהוא בנשמה אצלי חלול ואולי מדי מלא מכדי לאפשר כניסה למרחב הזה שלי הפנימי.
הפער הזה בין הלהיות כל כך לגמרי שם בביחד לבין הדקה של אחרי שבה כאילו הכל נמחק .
האם זה בסך הכל המוח שלי שצריך כל פעם להחיות מחדש את רגע הפרידה הראשוני
והעוצמתי ביותר של חיי? באותם דקות מוזרות שעברתי כילדה שדקה אחת היה לי אבא
ודקה אחרי, סתם ככה הוא פתאום מת , נמחק ולא היה יותר. יתכן..
האם לא מספיק 31 שנה לאדם כדי ללמוד להתגבר על דפוס התנהגות כל כך ברור?
כניראה שלא..
