הגוף מלמד את הנפש

עדיין בתהליך עם עצמי, שינויים יומיים, התלבטויות , התנסויות .
מרגישה שהנה כמעט ונוגעת בתמצית של הדברים, בבפנים האמיתי שלי
ואז.. זה שוב מתרחק ממני, מחפשת את התמצית, את המקום הפשוט והאמיתי
את אותו המקום שבוא אני יודעת שאני עושה את הדברים הכי נכון שלי ,
המקום שממנו אני חיה יצירה, הורות, זיונים.
אתמול הילד שלי היה מרוגז נורא, חזר פקעת עצבים,הסתובב מחדר לחדר זועף.
השכבתי אותו על המיטה והתחלנו ללכת מכות, קרב כזה של כריות , הפלות, האבקות.
חצי שעה של להתפרק עד שנשכב סחוט,שכבנו ככה אחד על יד השני,
ליטפתי את הראש היפה, הפנים שהיו עצובות. סיפרתי לו על כמה שאני אוהבת אותו
ועוד דברים עליו וכמה הוא נפלא בעיני, אחרי זה ראינו כולנו סרט ביחד הילדים שלי ועוד חבר
וכל החבורה הלכה לישון.
בבוקר שאלתי אותו למה הוא כעס? הוא אמר לי:
"אמא, לא כעסתי עליך, היה לי כעס בפנים אבל כזה כיף לי שיכול להוציא אותו איתך"
זו תמצית , הקירבה הזו והאמיתי כל כך שמחפשת כל הזמן.