הגוף מלמד את הנפש

עוד זריחה בדרכים, בועת הרכב שלי גומעת קילומטרים ארוכים.
שמיים צבועים בורוד וכתום בוהק, אפור חורפי מסביב מתחלף במהירות לאור בוקר בהיר.
הצבעים אצלי סגולים כהים, ורוד זרחני עם פסים אדומים ושחורים.
עוד חריטה בנשמה, עוד מקום, הריח שלך ומגע ידך על גופי.
האם יכול מגע לשקר? מרגישה אותך דרך הגוף, אתה מרגיש אותי שם.
באמת חשבת שאוכל לתת את כולי ואתה תשאר מתבונן מהצד?
קוראת אותך כמו ספר, רואה את הבדידות, הפחדים והאימה.
רואה את הגבריות שלך שמאוימת למולי, מכירה גם את המתכון לעוד יום...
הוא אמר לי ש:"גברים צריכים להכיל",שאני לא יודעת את העבודה הנשית הכל כך
פשוטה הזו, יותר משנה עברה מאז, אני לומדת על עצמי ושוב חוזרת לאותו מקום
סורר, יש בהכלה שכזו משהוא שיקרי ,ברור לי שזה משחק שמביא תוצאות,
אבל הבפנים שלי לא מצליח לשקר, הכנות המדאיגה של לאמר והכל.
כניראה שאני זו שזקוקה שיכילו אותי.. שצריכה לדעת שמקבלים ורוצים אותי כמו שאני.
עוד רגע קטן להתרפק על התשוקה, על הדופק המואץ והריגוש שבלב .
אולי אתן עוד יום לגוף שלי לחוש אהבה. אחרי.. אקרע החוצה את התחושות,
אחנוק לתוך אותו מקום אפל בנשמה גם אותך ויהיה עוד יום עם זריחה, דרכים וריגוש
אבל זה כבר לא יהיה איתך .