לפני 17 שנים. 19 בנובמבר 2007 בשעה 12:02
יום של חלל בנשמה , הבטן מתהפכת, פסל חדש מתהווה מתוך המהומה הפנימית,
הפצעים שבלב נפתחים, מתקלפים, עם הוולדות היצירה החוץ גופית הזו.
היד מדממת את עצמה על חוטי הברזל שבונים צורה חדשה, תנועה.
הגוף נותן את כולו , הנשמה פעורה
יורקת את עצמה החוצה אל תוך מאמץ הלידה החדש.
טיפות של דם מחתך שנוצר מבלי שיודעת מתי, מאמץ עצום ומרוכז להוציא את
תוכנו של הכאב ולתת לו צורה , יכולה כבר להביט בו מבחוץ אל תוכו.
מרוקנת.. מתרחקת מהגולם שמביט בי כעט מבחוץ אל תוכי.
סביבי עבודות שנוצרו בשנתיים האחרונות , תיעוד של חיפוש, מצוקה ,
כאב, אהבה ותשוקה עצומה.מסתובבת חשופה בין הדוממים שהם נשמתי,
רגעים בתוך חיים שהם שלי שקפאו לתוך יצירה - עוד אין לי תשובות לעצמי,
רק תשוקה עצומה ללחיות , לאהוב וליצור. כניראה שזה המכלול - זו האני של היום.
