צועדת בנעלי עבודה כבדות את החיים של עצמי,משקל מיוחד לצעדים הכבדים,
המיגון של הנעל נותן לי ביטחון לדרוך גם בבורות עמוקים ובאזורים עם סיכון.
היו שנים שהגוף היה בשליטה עצומה , שרירים חזקים שפעלו לפי רצוני .
בניתי לי עולמות פיזיים ורבויי יצריות , חסמתי עולמות ריגשיים של עצמי.
הריונות ולידות לימדו אותי על עצמי מציאות פיזית חדשה ,ההורות פתחה אצלי עולם של פחדים שלא ידעתי, דאגה ובעיקר את העוצמה שיש באהבה, את העובדה שיש לי בפנים
צורך כל כך עז של נתינה והתמסרות.הגוף הפך עם השנים קליפה נוחה להתכסות בה ,
והפיזיות הופכת עם הזמן לא למהות אלה לכלי שימושי להביע תכנים פנימיים.
כיום הגוף מחבק ילדים, עושה אומנות וכותב את עצמו.
עדיין צועדת בנעלי עבודה , המשקל של הנעל מחבר אותי לקרקע המוצקה של חיי,
דואג לתת לי את החיבור למציאות, את הביטחון של להמשיך לצעוד ולהשתנות.
לפתוח בורות ואזורים עם סיכון בתוך הנפש שלי- לחיות עולמות רגשיים.
לפני 16 שנים. 3 בדצמבר 2007 בשעה 7:04