הגוף מלמד את הנפש

כיף לי פה בבית, הילדים מאושרים,יוצרים, משחקים עם הארנבות והאוגר.
התרפקויות חיבוקים ונישוקים של בוקר אחרי לילה של שינה משותפת .
קונצרט ילדים {בזכות אמא שלי שקנתה לנו מנוי שנתי], תפוחים מצופים בסוכר אדום אחרי וקינוח של לילה במסעדה עם חומוס וצ'יפס. כן.. דרך חיים שכזו, להנות כמה שיותר מהחיים.
מה שאפשר לאמר כן תמיד עדיף בעיני מ-לא. מה שלא יכולה לאפשר לכרגע,
משתדלת לתת פתרון עתידי, תוחמת בזמן ובאפשרויות, לא רוצה שיוותרו על חלומות .
שיחות בעבודה על הגשמה, איש בן 60, מסודר מאורגן, כבר לפני 15 שנה
בפעם הראשונה כשעבדנו ביחד הביט בי כמו בפלא מהלך. 15 שנה עברו, שאל אם טוב לי?
אם אני מאושרת? אמר שזה מוזר שלא השתניתי לו בכלל, שעדיין מחייכת.
סיפרתי לו חלק מתוך,סיפר לי שהיה תמיד אחוז קינאה סודית בחופש שלי, תמיד הרגיש כבול ומחוייב כל כך, עדיין כך. סיפרתי לו על אהבה, על תגלית מאוחרת, על חלומות חדשים שרוחשים לי בפנים, על כאב עמוק שלומדת לתת לעצמי לחוות.
אני יודעת כמה שהוא רוצה להיות על ידי, גם אז הוא רצה, עברו 15 שנה, כלום לא השתנה
בבסיס הדברים. אותם אנשים, אותו מפגש שמסעיר את אותם החושים.
ואני... עדיין שקועה שם בפנים בגעגוע עמוק, בתשוקה ורצון להיות עם ה"הוא".