הגוף מלמד את הנפש

מקשיבה .. לשיחה עם אדון, הוא שם, אני בעולם שלי.
לא חשבתי על האפשרות של חיבור בדסמי לאחרונה, הייתי ספוגה בעולם שלי
של התאהבות ותחושה. חלוקה פנימית, הנאמנות שלי לתחושות שעוד לא חלפו,
לא יודעת מה זה בגידה, מבינה בטוטאליות של המצאות.
שיחה .. מקשיבה דרכו לאותם מקומות אצלי שכל כך חלשים, המקומות הפגועים.
אני שומעת את היכולת שלו לחדור לתוכי, לקלף, שייך לזן נדיר של אלו שרואים וחשים לעומק.
הוא רוצה ערום מוחלט ואני חשבתי שזה החיפוש שלי.
תוך כדי שיחה , ממש לא בטוחה שיכולה לאפשר באמת חדירה לחלש שלי, לכאב.
תוך כדי שיחה שוב יודעת שזה משהוא שמאוד צריכה לעצמי .
לא יכולה לשוחח ממקום של מרחק, הצד טכני שבשיחה סוגר אותי,
עדיין עטופה באגו,צריכה להביט בעיניים שרוצות אותי כדי לפתוח פנימה, כדי לאפשר חדירה
למרחב הפנימי שלי, עוד חיה כניראה בעולם של חוסר בטחון עצמי.
בוקר, עוד רגע שוב בדרכים, נוסעת להביא את הילדים ולפתוח איתם יום עבודה מאוחר.
יש לי יומיים לחבק, לנשק ולהיות, קצר לי איתם, הרגעים יקרים.