הגוף מלמד את הנפש

היה לי איש אחד בתוך מערה , עיניים כחולות ושקועות עם מבט של ילד אבוד.
פנים יפות , חיוך של מלאך וגוף של אפולו. איש כזה שהלך לאיבוד בתוך גוף,
נשמה שמסרבת לאהוב את עצמה, אדם שלא יודע איך לקבל.
(פעם גם אני הייתי באיזה איבוד שכזה, אולי עדיין שרידים קיימים.)
ליטפתי פנים שרצו ולא רצו קירבה וגוף שפחד לקבל הנאה ורציתי אותו על ידי
כי.. כי הוא בא למרות הסיכון, כי הוא הולך עם כתפיים זקופות,כי הוא מיצר את המציאות של עצמו,
כי בתוך הגוף הזה היתה עוצמה אמיתית של אדם שרוצה לחיות.
כי אני אוהבת אנשים שחיים בתוך תהליכים של התפתחות ,
כי הוא גורם לי לריגוש פיזי ומנטאלי עמוק, כי אני לומדת ממנו עוד..