כבר אחרי 3 שעות בדרכים, הבוקר ניראה כבר רחוק מעכשיו, אירגון עבודה מהדרך,
רכב וסלולרי אלו דברים שלא יכולה לוותר עליהם מהם אני מתקיימת.
דקה הפסקה לקפה, להפשיר מהקור, לאסוף ניירות .
שיחת דרך עם הילדים על משמעות המילה חברות, אחריות של קבוצה ואחריות אישית.
מספרת את דעתי,מקשיבה להם, מעניין איזה אנשים הם יהיו כשיגדלו.
שני אנשים שהיו לי בחיים מאז הגרושים שקוטלגו עבורם כחברים ויום אחד כבר לא היו חלק מהחיים שלהם, טעות שלי שאשתדל שלא תחזור, את שניהם הם עדיין מזכירים בגעגוע,
אני מאוד מבינה. ביום שישי איישר להם קו , הסבר והתנצלות על טעות שלי בהגדרות .
האמת שלא הנחתי בשל עומק הקשר שהיה שאלו קשרים שלא יהיו יותר אחרי שיגמר..
יש משהוא אצלי שכשאני אוהבת אדם זה לא מתאדה, לא נעלם הוא נשאר אצלי תמיד חרוט בפנים, מן התחייבות כזו של עולמי עד. ככה הגוף שלי מבין את המושג לאהוב,
ככה אני מבינה חברות.
לפני 16 שנים. 22 בינואר 2008 בשעה 7:55
