אפילו בחושך

אז החלטתי שאני הולך כמה צעדים אחורה,
אני מאמין שלפעמים צריך ללכת אחורה,
לחשוב ולנתח, ואז להמשיך קדימה-
ואולי בכיוון אחר.

יכול להיות שאני בונה חומת קרח, מסביבי בכל הקשור בך.
אבל אני מאמין שאם עכשיו הקרח ישבר-
המון זקיפי קרח ינעצו,
ולא תהיה שום אפשרות לאיחויי הפצעים.

אני יכול להבין, אבל בשום פנים ואופן לא להסכים.
אני צריך עכשיו את המרווח שלי,
וצריך לכבד את זה.
יש סרטים שאני מחליט איך לשחק בהם ואם בכלל,
ולמרות שהיה לי חלק פעיל בתסריט הזה-
הוא יצא מכלל שליטה,
כי יש פה רגשות שאני לא שותף להן.
והמשך- פירושו, יצירת אשלייה מסוכנת......
גם כך אני מרגיש לא בסדר!
אני צריך קצת להתעכב מאחור,
לחשוב
ואולי גם את.

קשר בינינו יהיה במינון אחר

משיחה לשיחה הגבול שהצבתי טושטש-
והגענו למצב שבו את כנועה,
ואני לא כל כך בשליטה.

בדרכי שלי אולי יצרתי אשליה,
למרות שהייתי בטוח שאני ברור מלכתחילה.
מנסה לעצום עיניים ולהריץ את התסריט-
בימאי אני כנראה לא.

אני חושב שאני צריך למצוא יעד לטיול,
לאי השדים, אם קיים כזה מקום.
היום כל השדים שיצרתי-
מתדפקים על דלתי.

מרגיש שערוץ חדש נפתח,
אבל פורץ אליו עם חשש,
הרי המקום הישן – חם,
המקום הישן, מוכר,
במקום הישן אני הרבה יותר בטוח.

מחליט בכל זאת להתקדם,
תחושת הבטן אומרת כן.
צועד לאט, מתבונן לאחור-
לא רוצה לסגור,
רוצה לאפשר לי נתיב מילוט.

מתלבט עכשיו לגבי המטרה,
ואולי אני צריך פעם אחת בחיים להתקדם בלי מטרה....?
מתחשק לי מאוד להרים את הטלפון ולהגיע למיקום מוכר
אבל חייב להיות נאמן... לעצמי-
לא רוצה לברוח מהמסלול הזה.

הולך בכמה נתיבים, מפסיק להתבונן בפרצופים,
לא מזמן ידעתי לפענח את הסימנים-
היום אני יודע שסימנים, לרוב מטעים.

בוחר לפסוע בכיוון שלא כל כך מובן לי לפעמים,
אבל מחליט להמשיך- הרי בדרך אני מגלה עוד כמה דברים חשובים,
דברים שנוגעים בי.

ממשיך באותו מסלול,
הפעם בוחר לפסוע עם כמה שפחות פנים,
הרי אותם פרצופים אותי כבר מבלבלים.

היום, יותר מתמיד, אני לא יודע מה מחכה מעבר לסיבוב,
אבל בטוח שזה יהיה טוב.
ורגוע- כי יש לי כמה חברים טובים, שיודעים אותי להכיל מסתבר.
כאלו שיודעים לחזק את מה שאצלי נראה כל כך חזק , והוא בעצם לא....

הרבה זמן לא הייתי פה, הייתי צריך להתנתק מכמה דברים,
וההתנהלות שלי בממלכה הפרטית, והמשפחתית הפכה לדממה....
מקשיב ומעדיף לא לענות, גם אם בפנים סערה כמעט פרצה.

הסיום בממלכה הקטנה הפרטית שלי הייתה מ ד ה י מ ה !
קיבלתי כזו מנת אהבה , שלא עיניינו אותי כל הרעשים בסביבה.
תמיד האמנתי והיום יותר מתמיד, שנתינים בכל גיל, מחפשים, במודע או שלא במודע שיגידו להם מה לעשות,
אבל לא מכיוון של "שליטה מלוכלכת", אלא מכיוון של הדרכה, גם אם היא תקיפה.

בממלכה שלי, יש לי עסק לא סגור עם מלכה, שהיום יצאה מכלל שליטה,
ואני מבסוט- כי הצבתי בפניה מראה, והיא נבהלה ממה שראתה.
מלכה אחרת שחשבתי שהיא חברה, היום התנצלה כשהיא בוכה....
לא רבתי איתה, לא התווכחתי, פשוט בשקט אופייני שידרתי קרירות עזה-
והיא הבינה מייד מה קרה 😄

אני לא מקבל מהר התנצלויות, בעיקר אם היא מכיוון של טיפשות.
אני מלמד את הנתינים שלי, שכל מילה שאנו מוציאים יש לה אנרגייה ,
ואם מוציאים דברים רעים- אז יש לך מחיר רע.
אני לא יודע אם אני הולך "לשמור טינה" , אבל בהחלט להתייחס לכך בכובד ראש.
יש דברים שאסור! להגיד, בעיקר בפורום מסויים.
אמנם ההתנצלות "התקבלה", אבל החברות בהחלט נפגעה- ולא מרגיש לי רע.....

אז דברים מתנהלים רגוע!
כנראה שהייתי חייב להחליט, שזהו די!
אנ י לא יכול להעמיס על עצמי את כל הצרות של מי שסובב אותי,
ןצריך להתרכז בדברים חשובים שקורים לי.

ואולי הוככבים זזו, ומצב הרוח השתנה 😄
לחוץ, אבל אוטוטו הלחץ הזה שתחרר ואני יוצא לחופשה ארוכה
ובטוח שהיא תהיה מהננה

טוב, אחרי לילה בלי שינה,
החלטתי שמספיק- חייב שינויי
וחייבים להשקיע בעצמי.
אז עם סיום העבודה טלפון לחברה טובה,
והופה מאוחר מאוד אנחנו על שפת הכינרת.
אוהל, שינה, , טיול
והרבה שחייה.

מסתבר שלישון בחוץ עושה לי טוב!
חג שמח

כל כך הרבה מחשבות רצות לי בראש,
דאגה בעיקר,
כך שכל הכעס הפך לרעש רקע.
אפילו הרכבת שלי שחונה קצת בצד,
מאז שהכרתי את המלאך שגרם לי להבין שאיבדתיי קצת שליטה,
מתחילה לקרוץ, מתחת למרבצי האבק.
אולי זה הזמן להתחיל ולהתנייד בתחנות נוספות?

חושב על דברים שנאמרו לי היום,
ומודה זה לא עושה לי טוב.
למה אנשים חושבים שהחיים שלי כל כך טובים,
ולכן הם יכולים לשתף אותי בחרא שלהם?
אני לא רוצה להיות "בור סוד"
אבל כנראה שאני כזה....

שומע את הסיפור, לא יכול להתחמק ממנו-
ובא לי לבכות כמו ילד קטן.
הרי אני כל כך מכיר את זה, מכיוון אחר.
פצע שאני מנסה להסתיר, ושלא מגליד.

כל הפחדים שלי צצים,
הפחדים שהובילו אותי ובנו את מי שאני,
אבל הפעם חלק מהם מתממשים,-
כסיוטים אצל הקרובים אליי ביותר.
מסתבר שאי אפשר לברוח מהעבר-
הוא תוקף אותך תמיד, וחותך בבשר.

אמנם דאגתי קצת לעצמי היום,
ושהיתי הרבה מעבר מהמתוכנן ,
אבל מודה,
עם כל העייפות-אני לא נרדם.

כל כך בא לי להיות במקום אחר,
כל כך בא לי להרגיש אחר.

אני משכנע את עצמי שהינה זה עובר,
ושוב חוזרים לחייך ולהנות.
אני מתגעגע למומי שאוהב לטייל, לצחוק ולבלות.

אני מזהה את מה שמריץ אותי לכיוון שאני בורח ממנו -
מאז שהבנתי שאני יכול לאהוב את עצמי קצת יותר,
אבל עכשיו משהו בי בוער- אבל זה בשליטה,
לא רוצה לחזור למקום שממנו ברחתי.

עכשיו אמרתי (למישהו שאני מאוד שמח שהוא בסביבה שלי)
שאני פורש לישון.
כל מי שמכיר אותי יודע- מי בכלל יכול לישון.....
אבל פשוט רווי מידי בכדי לדבר......
ומודע מידי כדי לא להדרדר.

אולי עוד מעט הכוכבים ישנו את המסלול,
ואיתו גם המצב ישתנה?

קמתי בתחושה- שזהו ! השבוע דברים חייבים להסתדר.
לא נתתי לרעשים הרגילים להטריד אותי,
חייכתי לכולם,
לא הגבתי לכלבה הראשית שרק נבחה,
וחייכתי שראיתי שנובחים עליה כהוגן.

עבדתי, ואז הגיע שיחת טלפון מבאסת לחלוטין.
דברים ממשיכים להתפרק......
ולי זה חבל אבל אני לא נוקט עמדה אלא רק מקשיב.

אני מזהה את השולט שאני כל החיים מתרחק ממנו,
את זה שמשפיל כדי להרגיש עליון,
ולא מבין שזה המתכון המהיר לתחתית.
אמנם אותו שולט לא מבין כלל ב"חוקים" שלי,
ואולי גם פה יש כאלו שממזמן לא מבינים את ה"הגדרות" שלי.
אבל אני מאחל לו להתפכח, ולהבין שגם אם אתה שולט-
בת הזוג שלך צריכה וחייבת להרגיש שאתה שם בשבילה.
לא אוהב אנשים קטנים, שמקטינים אחרים!

אני מקווה שדברים ישתנו,
מרגיש שחייב לברוח ולו רק בשביל השקט שלי.
ברגע שאהיה מפוקס, או ברגע שאמצע שותפים-
אני עם האוהל ובהשק שינה ב....

כנראה שהגעתי למקום שאני כבר לא יכול לשמור בבטן,
ואולי נמאס לי כמו שנאמר להכיל.....
הרי מתחיל להיות צפוף לי עם עצמי.

אז החלטתי שאני יכול לסוע לת"א,אבל מסתבר שאני צריך להיזהר,
כי עדיין לא מפוקס- ועובדה, עשיתי עבירה ודו"ח בתמורה 😄
האווירה הייתה נחמדה, אבל בראש רצו יותר מידי מחשבות,
שכנראה ריתקו אותי לפינה.

אני צריך זמן עם עצמי מסתבר,
ולנסות להעלים את הרחשים מסביב-
יש לי יותר מידי סערות בתוכי.