|
|
|
אני לא מרשה לעצמי להתלונן ליד ההורים לאחרונה,
בלגנים משפחתיים, סוחפים אותנו למקומות לא נעימים.
אתמול הייתה הפוגה והלכתי עם אימא למופע-
נענתי בטרוף......., אבל לפעמים צריכים פשוט להיות עם.
אז פה אני מרשה לעצי קצת להתלונן!
אז מתלונן!
טוב, היום היה עמוס בעבודה,
אני מכין את עצמי ואת הנתינים שלי לקראת ארוע מסויים בשלבים.
הם היום "תיקתקו" את המשימה!
וכדי לדייק מדובר על כ 1000 נתינים במכה.
אני הרגשתי קצת הקלה,
שחרור מתח,
אבל מייד ארוע שהחזיר אותי לשגרה
והיא "התעלמות מכוונת, משתי כלבות בממלכה".
זכיתי אתמול לחיבוק מחברה טובה,
שבכל ישיבה איתה- נגלית לה עוד תובנה.
וכנראה אסור באמת בארועים מסויימים לנקות עמדה,
כי " רק כפית יודעת מה היא בחשה"
אוהב אותך מאוד!
llala
מסקנות:
א. לא יודע מה התעלמות מכוונת עושה לכלבות- אבל הגישה שלהן משתנה.... ( או שמצאו עצמן במשתנה)
ב. אני אוהב את הנתינים שלי! יש להם איתי מערכת כללים ברורה, והרבה כבוד והערכה.
ג. יש לי כמה חברים טובים, מאוד!
זה נראה שמישהו מנסה לבדוק את גבול הסיבולת שלי,
נראה לי שאני מחסל בעיות בחזית אחת, והופה-
נפתחות כמה חזיתות ( כמעט כתבתי חזיות... הלוואי).
משלים עם העובדה שנהיגה היום לא באה בחשבון,
למרות שהכיוון מאוד מפתה, אבל אני בהשפעת יותר מיני מבלבלים.
מנסה לישון כדי לאגור כוחות למשפחה,
אבל אז טלפון שטורף את כל הקלפים-
והפעם מהכיוון של המשפחה.
שוב פעם מישהו עושה שטויות,
וצריכים להרגיע מסביב את הדמויות.
מחצין את ההרגשה-
לא רוצה להביע דעה,
מנסיוני עדיף לא לעשות זאת בחיק ,זאת המשפחה.
נמאס לי להרגיש רע, ולשדר שאני כל כך חזק.
נשבר לי מהתפקיד שלי בסביבה- של זה שיודע או מנסה לפתור את זו הבעיה.
מגעיל אותי להתמודד עם אנשים ששכחו שהם בני אדם.
מרגיש שכל מה שחסר לי עכשיו זה חיבוק חם-
ולצלול לשינה ארוכה.
יותר מידי תהליכים, נרקמים סביבי,
לחץ אדיר בעבודה הראשית, המשנית-
לחץ מכיון המשפחה, ולחץ שלי אישי.
אבל איך אבא אומר: " תמיד בלחץ ידעת להתארגן והסתדר".
בעבודה, החלטתי להשתמש בכישורים, שבהם אני משחק עם אנשים,
לא מתאים לי לעשות מניפולציות לטווח ארוך- אבל המטרה מקדשת את האמצעים.
ועם כלבה שחושבת שהיא מלכה- זו אפילו ממש מצווה.
אתמול חברה טובה באה לי לעזור,
חברה שלא פעם כתבתי עליה פה.
חייב להודות זו הייתה הפתעה נעימה.
סופ"ש קסום.
מסתבר שאני נאבק, או שהוא נאבק בי,
ואין לי מושג מי הולך לנצח.
מה שבטוח זה שהוא לא עושה לי טוב לאחרונה,
ואף שלח אותי למיון בשישי האחרון,
במקום לבלות עם אנשים שאני אוהב המון.
מאבק הכוחות יסתיים בעוד 6 שבועות אני חושב שאז נדע מי הוא היה בכלל אם בכלל,
כי לא מזהים אותו, אבל יודעים שאיזה מניאק קטן ומפונק מתחבא ומציק לי מעבר לפינה.
ולחשוב שהוא מלווה אותי כבר שנים...........
ממש מניאק!
כשהייתי ילד קטן, וכשאני חושב על זה- וואלה זה היה מזמן,
הייתי אוהב להגיע לבת ים.
צריך להבין את זה- חייתי בעיירה דרומית ושכוחה-
וטיול לדודים בבת ים היה שיא.
בן דוד שלי גדול ממני בעשר שנים,
וכל פעם שבאתי היה לוקח אותי לים,דרך בית הקברות המוסלמי.
כשבן דוד שלי התגייס הוא היה מגיע אלינו הרבה, בעיקר כי החברה שלו שרתה שתי דקות מהבית שלנו.
לי היה ממש כיף איתם,
ואפילו בתחונה שלהם נהנתי לרקוד איתם את "ריקוד הציפורים" ( הייתי בכיתה ו').
עברנו לראשון, וכנראה שככל שמתקרבים-פחות מתראים,
או שזה הגיל- פשוט קשרים משתנים.
מידי פעם בן דוד שלי ה"פקח" היה רואה אותי במסיבות , אז ב"חוף המערבי",
ומלשין להורים, או דואג לבוא ולהציג את עמו בפני החבורה, בעיקר החברות,
הרי הוא היה בודי בילדר חתיך ושרירים עשו להן את זה.
ואז היה הסכם שאני לא מלשין לאישתו.
מידי פעם היינו נפגשים בעיקר בארועים משפחתיים,
ולאט לאט אני הפסקתי ללכת- כי כמה אפשר לשמוע " נו מה איתך? מתי חתונה?"
ובפעם האחרונה שראינו דיברנו קצת על החיים.
ולא היה שום סימן למה שקורה בפנים.
לפני פסח, בבדיקה פולשנית,
גילו לו שהוא אכול מבנים כבר 10 שנים.
בן דוד שלי איש חסון מאוד,ספורטאי מפותח שרירים.
בן דוד שלי בכלל לא מעשן,
בן דוד שלי גווע עכשיו-ולא רואים עליו כלום!
אימא אומרת ש"צריך" להיפרד,
אני לא כל כך יודע איך.
יש אנשים שאיך שאני רואה אותם-
חיוך גדול נפרש ,
הרגליים מתחילות לנוע מעצמן,
ומשהו שליו משתלט עליי,
ההפך המוחלט מהמקום האחר,
שבו הייתי ,כנראה, די תקוע.
אמנם היו כמה וכמה שאני לא מכיר,
ובמהלך הערב את חלקם זכיתי להכיר.
אבל דמויות שלא ראיתי הרבה יותר משנה –
התחילו לקפוץ מכל פינה –
ואליהם מסתבר התגעגעתי נורא.
( שתי דמויות היו לי חסרות כדי להשלים תמונה מסויימת..... )
לי היה ערב מ ק ס י ם !
מנסה להסתיר תחושות,
את הרגשות אני כולא בפנים.
יוצק, בתוכי יציקה קשה-
בונה חומה מסביבי,
פוחד לשחרר.
רואה דלת פתוחה, שלא הייתה קודם.
כל כך הרבה חומות בניתי,
כדי לחסוך מעצמי את הכאב.
אבל מאותו רגע שחציתי את הדלת,
התחלתי להתאהב בחיוך-
בחיוך שנגלה מולי.
מנסה לשחרר, ולקלף
ומגלה את החבוי,
את החיוך ,
את השמח יותר.
את זה שלא כל כך צריך כבר לשלוט.....
חג שמח לכל מי שפה,
שנזכה לחרות רוחנית!
ולהרבה שמחה והנאה.
לפני שבוע קיוויתי שיקראו לאחים שלי אור
משאלה שהתגשמה 😄
