|
|
|
לפעמים אני לא מבין מלכות בממלכה שלי,
במיוחד אחת,
שנלחמת בי , על חשבון נתינים צעירים,
וחושבת שהיא שהיא יכולה להתנשא,
ולחפות כך על נחיתות רגשית שלה......
במלחמה- נלחמים!
אגב- אין בה מנצחים, אבל היא נשארה פצועה וחבולה מכל הכיוונים.
מסתבר שהרבה אנשים לקחו פסק זמן,
אתמול יצא לי לפגוש כמה,
שמחתי מאוד לראות ואפילו קצת הופתעתי.
יש פה קבוצה של אנשים שהנוכחות שלהם עושה לי טוב,
אפילו לזו שאמרה שאני "קצת ....."
חושב קצת על מהו פסק זמן, כי הרי ברור לי שאצלי זה נראה יותר מפסק זמן....
אולי אני ארדד לקנות את הסדרה החדשה של פסק זמן, בייחוד עם הגליליות!
אולי אני בורח מהמקום שהוא הכי טוב עבורי?
מקווה שלא!
אני מאמין שאני במקום "טוב" בחיים שלי,
אבל היום מחלחלת לתוכי תחושה מעיקה,
או שאולי אני צריך להפסיק לנסות ולהבין את האנשים שמסביבי,
הרי אני עדיין מנסה להבין את עצמי...?
הלחץ השתחרר לבינתיים, אבל השאיר חותם-
בעיקר בהתייחסות לכמה אנשים שאיתם אני נאלץ לעבוד.
מתבונן על אנשים וחושב- יכול להיות שאתם תקועים?
נלחמים בילדים?
אני ממש לא מתכוון למלחמה אמיתית,
אלא מלחמות אגו של שולטות בממלכה הפרטית שלי....
יש לי בעיית "מיגון" קלה בממלכה שלי-
ולא פעם עוברת בי המחשבה שאם על כל "שולטת" מטומטמת בממלכה שלי,
הייתי מקבל מטר בטון מזויין-
היה לי מקלט הולם ......
עבר עליי שבוע עמוס מאוד,
יש לי תפקיד בממלכה שדורש ריכוז,
שליטה, ובעיקר הרבה סבלנות.
בתוך הלחץ הזה יש הרבה,
בעיות ממקורות אחרים-
ודברים מתחילים להלחיץ!
אתמול נפגשתי עם שתי מלכות שנכנסו לי לחיים,
ויחד עשינו מסיבת כיתה- אוליי נפתח בליין חדש?
שתינו המון, טמסתבר שהלכתי לישון- הייתי חייב את הפורקן.
קם לבוקר עם הודעה מאחי : " קיללת אותי תמיד לך לעזה- אני שם"
ממש לא צוחק, ומתחיל להיות מודאג.... הרי עוד אח בדרך לעזה מסתבר.
רק בראיות לכולנו ולכל מי ששומר עלינו!
האם אני צריך ורוצה אותך כל יום מחיי?
בחוץ מזג האוויר סוער.
גם בפנים לא שקט.
אינני יודע ולי זה בוער-
עד מתי המצב הזה ימשך?
כולם אומרים שעליי להתגבר,
להתעלות על עצמי ולהתבגר.
אל לי להחצין הסערה שבפנים,
אל לי להתאים מצבי לאקלים.
וזה נכון, אני בטוח
זו האמת האמת כולה.
עכשיו, יותר מכל הזמנים האחרים,
זו השעה למבחנים עצמיים.
גם אני כמו כולם-
אבחן את עצמי ואעמוד במבחן ( או שלא)
גם אני כמו כולם-
אעמוד על רגליי ואהיה תמיד מוכן.
בחוץ מזג האוויר סוער,
גם בפנים לא שקט,
אינני יודע ולי זה בוער,
מתי המצב הזה יגמר?
חג שמייח לכולם!
אתמול, עברה בי התרגשות קלה,
כל כך רציתי להגיע לבית-
כן אני, משום מה, עדיין קורה למקום הזה בית.....
למרות שהרבה דברים, אצלי השתנו,
בעיקר בתפיסה.
אתמול, בכניסה, הרגשתי שמחה,
כל כך התגעגעתי, לכמה דמויות-
שתופסות מקום נכבד אצלי בהוויה.
אחרי נשיקות וחיבוקים ( עם ציצי חזק, כמובן),
מצטרף לרחבה.
אתמול, במסיבה, העיניים שלי קולטות אותה...
רוקדת לידי כשוטרת מדהימה, אבל רומזת לי היטב...
"אני פה בשליטה", מסר הוחזר, דרכנו נפרדו,
לידי שכב לו עבד למרגלות שלוש מלכות-
נו בסדר, אחרי כמה דקות זה אותי התחיל לשעמם.
היא אמרה לי בפינה, שפעם האווירה הייתה הרבה יותר חמה,
הנהנתי, בהסכמה-
אבל האם זה נכון?
האם פעם האווירה הייתה חמה או שפעם הרגשתי כחלק מהחבורה?
האם פעם האווירה הייתה חמה, בזכות העובדה שהיינו קבוצה מדהימה?
אנחנו יוצרים את האווירה, ואת התפאורה-
ואולי מקומי כבר לא באותה הפינה?
לא חושב לוותר על הפינה, יש שם כמה וכמה,
שהנוכחות שלהם ליד, אותי משמחת!
