|
|
|
36 שעות אני לא כאן.
לא כותבת, לא מגיבה, לא בצ'אט
ואף אחד לא בדק מה נהייה???
ואם אני מתה?
ואם אני שוכבת בפינה אחרי שוד.
בחיי...
חברים יש רק באגד.
עכשיו אני אלך לפינה בחושך ואבכה.
או שארחם על עצמי.
סיבוב שיני אצל הגברת גב.
היא, מתפעלת מאד מההתקדמות של הגב שלי.
היא יכולה ללחוץ עלי בלי שאני אתכוץ ואפיק קולות מצוקה מדאיגים.
מהצד שלי, הרבה פחות אופטימי.
הכאב, באותה עוצמה, למרות שהאופי שלו שונה,
יותרמפושט, פחות נקודתי.
בשורה התחתונה, ישיבה ליותר ממספר דקות קצרצרות,
עדיין מלווה בכאב הסטרי.
וגם הלילות חסרי מנוחה.
אני משתדלת לא להכנע לכאב , לא לבלוע את הנרקוטיקה שקבלתי.
בדרךכלל, אני מנצחת.
לםעמים, בוחרת בין לרחם על עצמי, לבין כדור קטן,
שעוזר בקושי לשעה.
==========================================
שבועיים של חוסר עשייה.
סופ"ש של בטלה
ובכ"ז, מזמן לא הייתי מסופקת כל כך.
סטגנציה. תקיעות.
לא מצליחה להתקדם בשום נושא.
לא בטוחה שחוסר היכולת לישון, בימים האחרונים,
לא תורם תרומה משמעותית לעניין.
שיגיע כבר יום חמישי הבא.
שתגמר החופשה הארורוה.
שיחזרו הלימודים והשגרה המבורכת.
לא מצליחה להתרכז בשיט.
בוהה במסך המטופש, כאילו שמשיח יצא ממנו,
או לפחות איזו יד נעלמה, שתקליד את העבודות.
אוף
שרשראות של אסוציאציות מביאות אותי למקום של בכי.
הוא פורץ סתם ככה, בכל מיני הזדמנויות. לא קרוא.
אני מתעבת את החלק הזה בי, שלא מסוגל להתמודד עם מחשבות.
שלא מסוגל להניח למחשבות . שלא מסוגל למלא את החללים בין המחשבות השגרתיות,
בסתם רעש לבן. כזה נטראלי.
חשבתי שהשבועיים האלה, יהיו קשים יותר מחד - הזדמנות להתנתק
וקלים יותר מאידך - הזדמנות להתנתק.
בעצם, השבועיים האלה הפכו את הכל לצפוף יותר.
והצפיפות הזו הולמת את הרגשות שלי. אבל לאו דווקא את המחשבות.
מחר מתחיל עוד סיבוב של לימודים, 12 שבועות של עונג.
ובשבוע הבא, סימסטר קיץ, עוד 10 שבועות של אושר.
בסה"כ הכל כאילו טוב.
שישאר לפחות לא רע.
הייתי בגדרה.
סוג של סוף העולם בטבורה של הארץ.
שעה ורבע של סשן משיכות ומתיחות ולחיצות
שפשופים, חימום, עיסוי.
השמועה אומרת שהיא מקימה אנשים על הרגלים.
לא בטוחה ביחס לרגליים שלי,
אבל אם היא תקל על כאבי הגב.
זו נסיעה בהחלט שווה.
המינידומית. סופגניה בת 11 וחצי, ששוקלת כמו שני ילדים בגילה,
הצטרפה לפני שבועיים לקבוצה שמתאמנת לתריאטלון.
היום, היא יצאה לתחרות.
ילדה בלי פחד. בלי חשש מ"מה אומרים"
עשתה תריאטלון
וסיימה אפילו לא אחרונה.
לפעמים, להיות אמא, זו גאווה ענקית
כואב. כל כך כואב, שמרגיש כאילו כל החללים שבמוח,
אלה שבד"כ בורחים אליהם להיות בשקט,
מופצצים בכאב.
ולכאב הזה אין מילת ביטחון שתעצור אותו.
ואין ספייס ואין דום שיפסיק ויחבק.
מרגישה שאני הופכת להיות הכאב הזה.
שהמהות שלי היא הכאב.
וזה מטריד.
מחר מסתיימת לי שנת הלימודים הראשונה.
השנה שלמדתי בה יותר מכל שנות הלימודים האחרות.
בנושאי הלימוד, אבל גם על עצמי.
לא משוכנעת שאני מרוצה מכולי.
מכל מה שאני עושה, מכל ההחלטות שאני מקבלת.
אבל אני חושבת, שלעת זקנה,
אני מתחילה להיות הרבה יותר שלמה עם עצמי.
עכשיו צריך למצוא נושא לתיזה
"את מצפה מאנשים ליותר מדי", אמר לי לפני מספר ימים, מישהו,
שבאוזניו קיטרתי על העובדה, ששוב אני הולכת לחדר ניתוח, בגפי.
"אנשים לא מבינים את החשש שלך מצד אחד ואת הציפיה שלך מהם, מצד שני", הוא אמר.
אם את רוצה שמישהו יהייה איתך...תבקשי.
יתכן שרק אני חושבת שאם אני צריכה לבקש, אזי עדיף להשאר בגפי?
=========================================================
למילים שנאמרות, יש לא רק משמעות תוכנית, כטקסט.
מילים שנאמרות, מחזיקות בתוכן גם את הצלילים של הנאמר.
או כמו שאמא שלי אומרת: "לא חשוב רק מה שאומרים, חשוב גם איך"
ואני, בדרך כלל, מקשיבה קודם לצלילים.
זה מאשר לי לאתר תקלות. זה מאפשר לי להכיר אנשים, מעבר למילים.
הצלילים, גרמו לי לאחרונה, להוריד ממצבת החברים המצומצמת גם כך שלי,
שתיים. שתיים שהמילים סיווגו אותן כחברות. הצלילים החזירו אותן להיות עוד כישלון שלי.
======================================================
"את חיה רק בימי חישי ושישי" אומר לי השותף שלי בלימודים.
"את מגיעה בימי חמישי, נראית מנותקת לגמרי, אבל בשניה שהמרצה מתחיל לדבר,
את חוזרת לעצמך, להיות את"
הוא צודק, השותף האינטליגנטי שלי. מתוקף התפקיד שלו בחיים, הוא חד אבחנה.
אני, בהיותי טיפוס מתמכר, אך ביקורתי, מנסה להמיר התמכרויות.
התחליף הנוכחי, הוא הלימודים.
לפחות מזה עשולי לצאת משהו טוב.
=====================================================
אני כל כך עייפה ומותשת. פיסית. אבל גם נפשית.
כל כך עייפה, שלמרות שכבר תכננתי ויש תקציב והילדים מסודרים...
למרות הכל, אני לא מצליחה להביא את עצמי להתקשר ולהזמין את חופשת המדבר שאני כל כך רוצה.
זקוקה באופן דחוף למנת אנרגיה, לפחות כדי להצליח להתניע בחזרה.
