לפני 8 שנים. 12 בנובמבר 2016 בשעה 19:07
רדומה לרגליי, נוגעת לא נוגעת
סוף שבוע עמוס חלף
גבולות הורחבו, בטחון רגוע מגיע
גופך מצולק , נשמתך מטהרת לאיטה
הבכי, הדמעות, המבטים הבוטחים
הכאב הפנימי שמוחצן,
מלחמת חורמה בין פיזי למנטאלי
הרגיעה של לאחר מעשה
520 הצלפות שנספרו אחת לאחת
ובין לבין ידים מלטפות מחבקות
מעניקות מקום בטוח ומפלט
התעקשת לסיים הכל , את כל מה שצברת
באומץ, בשפתיים חשוקות, ובדמעות
הענקת מעצמך מעל ומעבר
את כל שהטחתי בך הדפת בקלילות
במבט שואל אם זה הכל
ואז עלו הפחדים הסיוטים והכאבים
הלב והנשמה שלך עלו באש
ורק אני איתך בתופת , מושיט יד
מדריך אותך החוצה
ועכשיו את ישנה לרגליי, רגועה, בטוחה, שקטה, אוהבת, מאמינה
