אני שוכבת במיטה קצת מקוררת קצת חולה מתחת למספר שכבות ועדיין מרגישה את הקרה.
המחשבות רצות ימינה שמאלה ושואלת את עצמי לעזאזל מה את עושה?
***
בפעם האחרונה את נתקפת גועל
זה לא שעשית משהו
אבל כשראית אותו מהצד פתאום קלטת כמה הוא הפך להיות קטן
כל העוצמה ששידר הפכה בין רגע כמו עלה נידף ברוח כמו הקצף שמתמוסס כשהים כבר רגוע
תהיי אמיתית עם עצמך האם זה באמת מה שאת רוצה?
לראות אותו כמו ילד פוחז עובר מיד ליד מישבן לישבן
לראות את העיניים שלו תרות ברעבתנות כמו כלב רחוב מיוחם
את שוכחת איזו סחרחורת נתקפת
את שוכחת איך הבטן שלך התהפכה
הרי זה לא את, לא לזה את מייחלת
לא את זה את רוצה
הוא זה הוא ולעולם לא ישתנה
וזה בסדר כי זו דרכו
זה לא שאת כועסת עליו או פגועה
את סתם כמו ילדה מתעקשת על משהו שלא באמת את רוצה
ועל שום מה?
את מחפשת גבר ולא "נער מתבגר"
את רוצה את השולט שלך חזק שיודע לשלוט בראש ובראשונה על עצביו
את צריכה אחד שידע לעמוד מולך מול החוזק שלך שישכיל להפוך אותך לשלו ושישאב את העוצמות שלך
***
המציאות סטרה לי על פרצופי היפה
מלטפת ומחזירה אותי שוב...
לאותו יום לפני שכתב לי " זנזונת את לא"
זה נכון
אני "זנזונת שלך(של האחד)"
***
הנחתי את העט בצד לעת עתה
לאחר שכתבתי את הפוסט האחרון בשבילך
כי עליך כבר לא נשאר מספיק דיו כדי לכתוב
***
מחייכת וגם קצת מקוררת:-)
