לפני 17 שנים. 17 בנובמבר 2007 בשעה 23:18
הרי שאצלך האישיות אף מזהירה יותר מהמראה הכה מרגש
חיה לי בעולם משלי-זה בסדר מכירים אותי שם
To the sky to live or die""Because it will make me or brake me
לפני 17 שנים. 17 בנובמבר 2007 בשעה 23:04
היום אני יודעת- ברחתי
בפעם הראשונה בחיי- פחדתי
עדיין שואלת את עצמי למה
היום קראתי את הבלוג שלך לאחר כל כך הרבה זמן שסירבתי להכיר בעובדה שאתה באמת קיים
לא יודעת למה אחרי כל כך הרבה זמן זה כאב כל כך
אני יודעת שמה שעשיתי היה בשבילך
היה לטובתך...
אבל הכאב בלדעת שהיום אתה עם מישהי אחרת לא נמוג
אני מאחלת לך גבר יקר המון הצלחה...
מי יתן ודרכה תוכל למצוא את האושר שאני כה חששתי שלא אוכל להעניק לך
אוהבת...
אני.
לפני 17 שנים. 28 באוגוסט 2007 בשעה 19:48
עד עכשיו צורמת לי הסטירה שנתת לי אתמול בלילה.
תפסת אותי כל כך לא מוכנה לה, כל כך רגועה בין
זרועותיך העוטפות אותי ומלטפות את פני ברכות.
עד עכשיו שורף לי בפנים ההשפלה-אתה הורדת לי סטירה מצלצלת.
אתה שסמכתי עליך בעיניים עצומות, אתה שהאמנתי שבין זרועותיך אני בטוחה.
אתה שנראית כל כך תמים. לעולם לא אעצום את עיניי בנוכחותך שוב!
אם ככה תסביר לי למה המחשבה על הסשן הבא שלנו גורמת לי להרטיב?
אוף...שונאת את הצורך שלי במגע שלך.
לפני 17 שנים. 23 באוגוסט 2007 בשעה 17:54
היה לי קשה להיות שם שרועה על המיטה כשלעיניי כיסוח עיניים אדום
ידיי קשורות לשני צידי המיטה ורגליי כל אחת בצד אחר.
שמעתי את צעדייך- אי שם בחדר וחששתי, מה תעשה לי?
אם כל פסיעה שלך ליבי החסיר פעימה.
רציתי שתלטף אותי, שתרגיע אותי ותתן לי להרגיש שבידייך אני בטוחה
אבל במקום הרגשתי את הסטירה בין רגליי ביני לבין עצמי התחננתי
לכח לא לצווח מהכאב- התחושה הפולשנית הזאת שמכווצת את כל חושיי.
תחושה שלא ידעתי לעולם לפניך לא אתן לך את הסיפוק הזה!
שוב אתה פוסע ואני מרגישה חסרת אונים איבדתי כל שליטה עליך ועל עצמי, על גופי
אני לא בטוחה מה חשתי יותר- מגורה מהתחושה או שנאה עצמית על שאני
שתמיד התהוללתי שלא תדע לעולם לנגן על גופי נכשלתי.
מצאתי את עצמי נאחזת במעט שנשאר, לפחות שלא תדע יקירי...
לפתע חשתי את פיך שואב לתוכו את הפיטמה שלי ולא יכולתי שלא לגנוח,
לא ידעתי לעולם שאני יכולה להרטיב ככה.
לפני שיכולתי להיכנע לעונג שבשפתיך חשתי את ידייך צובטות את הפיטמה השניה...
לא מרפות..חזק...הפעם לא יכולתי לשלוט בעצמי וזעקת כאב כאילו יצאה מתוכי
אי שם בפנים מחלק שלא הכרתי עד שנגעת בי..
ניסיתי להוריד את כיסוי העיניים, חששתי ממך, מלא לשלוט במצב לראשונה בחיי
ואז הרגשתי את ידך נוחתת על הלחי שלי ניסית להיות עדין חששת מהכח שלך
או מלהשפיל אותי עד עכשיו אנני יודעת.
שוב צליל צעדיך המקולל וגופי מתכווץ למולך
"את רוצה את הזין שלי בפה שלך" שאלת אותי.
"לא" עניתי.
"למה לא" שאלת בקולך היה צליל מופתע על התעוזה שלי
"כי אני רוצה שיהיה עליו את הטעם שלי" עניתי בלי לחשוב פעמיים.
ואתה- ריצית אותי, הרגשתי את הזין שלך חודר אלי, בבת אחת, ללא התרעה
לעולם לא הרגשתי כאילו פלשו אלי ככה. הגניחה שיצא ממני גרמה לך להבין כמה היית חסר לי
המשכת- פנימה החוצה פנימה החוצה וגנבת ממני את היכולת לנשום...
כשיצאת ממני, עומד כולך כל כך קשה יצאה ממני אנחת צער לפתע חשתי את ידך סוטרת לי בחזה
ואני ניסיתי להתרחק, להתכווץ שוב אותו כאב...ושוב סטירה ושוב כאב...
לפצע חשתי צריבה של כאב בירך הפנימית...
ואז את לשוהך, רכה, רטובה, לחה. ליקקת לי את השפה החיצונית של הכוס ואני ניסית לזוז לכוון אותך לדגדגן
אבל לא נתת לי..
התעללת בי כך עד שגופי התחננן ללשון שלך ואז היא הגיע, רחבה, טובענית..
אם אמשיך לספר יקח לי לנצח כי בעלת (רק אתה יודע כמה אני שונאת את המילה הזאת)אותי 5 שעות אתמול בלילה
עשית אותי אישה.. נתת לי לראשונה בחיי להתרכז רק בעצמי ועל כך לנצח אודה לך
אתה המאהב המושלם שלי ועל כך תמיד אודה לך.
תודה שאתה אתה..
לפני 17 שנים. 13 באוגוסט 2007 בשעה 20:36
אני באמת לא יודעת אם להיעלב או לחייך מרוב אושר אחרי לילה איתך.
הייתי קצת שיכורה כשקשרת אותי למיטה- לא יודעת אם זה היה היין או אתה
היינו יחד לילה שלם, אכן היית הראשון שעייף אותי אחרי 4 שעות של סקס.
אני מכירות את העצם מעל הכוס? חזרתי הביתה ולא יכולתי לישון על הבטן מרוב שהיא כאבה,
יומיים היה לי סימן אדום שלא רצה להיעלם!
עד עכשיו אני עדיין תוהה האם לצעוק לההוא למעלה 100 פעם תודה
או להיעלב שלא גמרת אותו לילה?
הנחמה היחידה שלי היא שגם בך הלילה נתן את אותותיו-חזרת צולע
:)
לפני 17 שנים. 21 ביולי 2007 בשעה 9:46
שתי אצבעותיך סביב פרק ידי התריסו בי חזרה את מבטי הארוך בהם
כמו עדים אילמים לפעם הראשונה בה נגעת בי...
היה לי קשה לחצות את הקו ולמרות שאנחנו מכירים שנים לתת לך להיות האדון לגופי.
אבל בכל זאת למרות שסירבתי להאמין היה זאת הפעם הראשונה בה הרחתי אותך
כל כך קרוב(אכן יש לי פשיט עצבני לריחות) בה הרגשתי את משקל עוטף אותי ומשאיר
אותי חסרת אונים למולך, הפעם הראשונה בה ראיתי בך גבר ולא אדם.
ביני לבין עצמי אני חייבת להודות-כמעט שברת אותי למרות שהבטחתי לך שאותי
לא תנצח אני נאלצת להודות----אלוהים כמה רציתי אותך!
לפני 17 שנים. 5 במאי 2007 בשעה 15:10
בזמן האחרון אני כל הזמן עבודה בית לישון עבודה בית לישון
אז החלטתי להוסיף קצת פלפל לחיים שלי...
אין לי הרבה זמן להקדיש כרגע או הרבה אנרגיה אבל אם האוכל בא התאבון!
לפני 17 שנים. 2 במאי 2007 בשעה 16:07
זזזזזזזזזזזההההההההוווווווווווווווווו!!!!!!!!!!!!!!
ארזתי את כל הכח שנותר בי וסירבתי ליפול ללא מלחמה
כבר שנים שיש המון דברים פתוחים וחובות מצטברים שברחתי מהן
שינסתי מותניים וניצחתי אותם בעצמי-לבד-ללא עזרה של אף אחד
אחח הטעם של החופש..לדעת שניצחת את העולם.
חתכתי את החוטים שרפתי את הגשרים...
זה לקח ממני המון אומץ-כמו בנג'י בלי לדעת כמה החוטים חזקים
אבל כמו בבנג'י כשהרגליים שלך נוגעות בקרקע המוצקה,היציבה
אתה מרגיש כאילו נולדת מחדש!!!!!!!!!!
לפני 17 שנים. 17 באפריל 2007 בשעה 19:39
לא רוצה קשרים עכשיו יצאתי מאחד
ולעומת זאת לא רוצה להיות המזרון היומי
רוצה לתת למים לזרום ולראות אם הזרם מתאים לשנינו
המלצות יתקבלו בברכה כאן בבלוג
אודה שהמלצות מנשים יתקבלו יותר בברכה
כי כמו שאומרים: "אין הגמל רואה את דבשתו הוא"
לפני 17 שנים. 15 באפריל 2007 בשעה 10:26
דודה בבקשה תעזרי אמא מוזרה
שוב ושוב צלצל המשפט באוזני כמו סרט אימה
אז בלעתי את הגועל שהצטבר בפנים
והלכתי לחפשך בין המתים המהלכים
מצאתי אותך כל כך קטנה
פעם מכווצת כולך בפינה
ופעם משתוללת כמו רח סערה
אספתי את כל הכוחות הפנימיים
הרגשתי שמשהו נסגר בפנים
אין מה לעשות לזה גורלי קרא חיים
למה לך הזכות להישבר?
האם לך המציאות קשה הרבה יותר
אין לי את הזמן להאשמות
כמו תמיד אוספת את השברים וחוזרת לבנות
בשבילכם ולמענכם ילדים תמימים
לכם שמגיע חיים יותר טובים
אז אחות קטנה-גדולה שלי
חזרי ושנני כמו תפילה עימי
"רק להיום..."