לפני 17 שנים. 9 באפריל 2007 בשעה 13:41
ידיד שלי תמיד טען שאני חסרת לב, אני מוצאת את עצמי תוהה אם בגלל זה אני עדיין חסרת בית.
אומנם יש לי גג מעל הראש אבל הוא לא שלי-הוא לא שייך לי,לשבור לבנות לשפץ להרוס רק כדי לעצב.
מצד אחד אני עצמאית עובדת המון מפרנסת לבד ומרוויחה את לחמה מלהגיד לאנשים אחרים פי שניים ויותר מהגיל שלי מה לעשות,
ומאידך אני מוצאת את עצמי כמהה לשייכות- למקום שלי עצמי שהוא אני!
"בזעת אפך תאכל לחם"- אין לי בעיה להזיע במיוחד בתנאים מסויימים אבל אני לא מסוג האנשים שיתפשרו על לחם
כשאני אכנס לחנות לקנות אני ארצה הכי טוב והכי מוצלח הבעיה היא שנכון להיום זה לא כל כך בתקציב...
אז הגיע זמן לשנס מותניים לנשום עמוק למצוא את המקום לחסוך ולא לבזבז להרבה הרבה זמן
כי כשאני רוצה משהוא לא קיים כח ביקום שיכול למנוע זאת ממני.