באותו הערב קבעתי לצאת עם חבר לעבודה י', שבנוסף ליחסי העבודה היה ביננו קשר חברי מיוחד. הוא בחור צעיר ונחמד שהבטיח לקחת אותי לבר תל אביב חשוך שניתן לאכול בו אוכל טוב ולשתות בו משקאות שווים.
בערב לפני שיצאתי מהמשרד צילצל אדוני: "החלטתי מה עליך לעשות: ברגע שאת מגיעה הביתה עליך לחכות לשעה עגולה, להפעיל את הרוקט פוקט, להצמיד אותו לדגדגנך עד שאת עומד לגמור. רגע לפני שאת גומרת עליך לכבות את הרוקט פוקט ולשימו בצד. אסור לך בשום אופן לגעת בעצמך, לאונן או לגמור עד לקבלת רשות ממני.
עליך לחזור על הפעולה בכל שעה עגולה עד שאת הולכת לישון. תהני עם הבחור. שיהיה לך ערב טוב ונדבר מחר." אמר וסגר את השיחה.
כשיצאתי מהמשרד הייתי כל כך מרוגשת מינית וחמה, שלא ידעתי איך אוכל להתרכז בשיחה עם הבחור ותכננתי איך לעמוד במטלה שהוטלה עלי.
בשעה 20:00 בערב היתה הפעם הראשונה. תוך שתי דקות הרגשתי שאני עומדת לגמור, ובראשי עמדה המחשבה: אולי בכלזאת, הרי הוא לא באמת ידע אם אגיד שעשיתי כדבריו...
אבל אז נזכרתי איך הוא תמיד יודע לפי צליל קולי. הוא מכיר אותי היטב. ידעתי שאינני מסוגלת להסתכל לו בעיניים ולשקר. ידעתי שהוא תמיד מגלה אותי, מנחש, קורא אותי ושאם אתפס בשקר הוא לא ירצה אותי יותר כשפחתו. רק מהחשבה על כך נרעדתי. ומיד עצרתי ועשיתי בדיוק כדברי אדוני.
י' היה אמור להגיע אלי בשעה 21:15, כדי שיהיה לי די זמן לסיים את "חובת השעה 21:00". הייתי חמה מאד, ושוב מהר מאד עמדתי לגמור ועצרתי מתוסכלת.
בשעה 21:20 צילצל הבחור והודיע לי שהוא מתעכב ויגיע רק ברבע ל- 10. אני נלחצתי: מה אעשה בשעה 22:00 אם בדיוק אז נהיה בדרך, או אם נהיה עדיין אצלי בבית איך אוכל להפעיל את הרוקט פוקט מבלי שהוא ישמע?
הוא הגיע קצת קודם ואני דחפתי את הרוקט פוקט לתיקי ויצאנו לבר.
הבר היה בדיוק כפי שי' תאר: אפלולי, קטן ועם אוכל ושתיה מצויינים.
עוד לא הספקתי להתיישב, ואני בקשתי מחברי שיסלח לי (שהרי כבר השעה היתה 22:15) ונכנסתי לשרותים. כמו הבר גם השרותים היו צפופים וקטנים, תא אחד משותף לגברים ולנשים.
הפשלתי את מכנסי והצמדתי את הרוקט פוקט לדגדגני וחיכיתי שאהיה קרובה לגמור. אבל הפעם הנס לא קרה כל כך מהר.
לכל מי שהשתמשה ברוקט פוקט ידוע החיסרון הגדול שלו: ככל שמרבים להשתמש בו הרגישות יורדת והמגע איתו פחות ופחות משפיע. לכן כדאי לחכות פרק זמן כלשהו עד שמשתמשים בו שוב.
וזה בדיוק מה שקרה איתי ובנוסף לעובדה שהיה לחוצה מכך שנעלמתי לי' ולפחד שמישהו ירצה להשתמש בשרותים האורגזמה היתה ממני והלאה.
"מה אני עושה עכשיו?", נלחצתי. התחלתי לחשוב על ארועי הבוקר, על הבדיקה שעשה לי אדוני ועל ההצלפה שהוסיף לאחר הבדיקה עם ידו הפתוחה בישבני החשוף. ולאט לאט התגרתי.
כשיצאתי מהשרותים בדקתי בשעון שהייתי שם כמעט 10 דקות. י' רק הסתכל בי מתיישבת סמוקה ונבוכה ולא העיר דבר.
הצצתי בשעוני, עוד 25 דקות.... אלוהים, מה אני אומרת לבחור, מה הוא יחשוב?
בשעה 23:00 היה קשה יותר. לרוקט פוקט לא היה כל אפקט עלי, בחור אחד היה צריך להכנס ודפק על הדלת ואני בפנים לחוצה, מתביישת. אולי הבחור שומע את קול הויברטור המופעל? איך אגרה את עצמי תחת הנסיבות המלחיצות?
החלטתי לעזור לנס שיקרה... הרמתי רגל על האסלה והחדרתי פנימה את אצבעי. בידי השניה החזקתי את הרוקט פוקט על דגדגני והזזתי אותו ימינה ושמאלה במונוטוניות. אלוהים, תעשה שזה כבר יקרה... אבל מהר מאד הבנתי שמחשבות על אלוהים הרבה פחות יעילות ועדיף שאפנטז על אדוני האהוב שגורם לי לעשות מעשים בחדר השרותים של בר אפל.
הפעם התעכבתי כמעט רבע שעה... לפעם של השעה 12 כבר לא העזתי לקום.
ידעתי שבקרוב ניסע הביתה והעדפתי למלא את חובתי בביתי.
יצאנו מאוחר וכשהגעתי הביתה כבר היתה השעה קרובה ל- 1. הצצתי בשעון וקפאתי... החמצתי פעם אחת... אני עכשיו בצרות...
אדוני צלצל על הבוקר. הוא לא כעס, הוא הבין. אך היה חייב להעניש אותי על כך שלא צייתתי להוראותיו במלואן:
הוא אסר עלי ללבוש תחתונים במשך מס' ימים, מה שהיה קשה מאד עבור שיפחה מגורה וחמה הנמצאת במשרד ובחברת אנשים רוב היום ומגירה נוזלים בשפע.
הוא דרש ממני ללבוש מכנסיים מבד גס כמו ג'ינס כדי שחיכוך הבד הגס על זיפי השערות שהתחילו לצמוח יהיה מורגש לאורך כל היום ויזכיר לי את מקומי כשפחתו של אדוני האהוב.
לפני 16 שנים. 17 בפברואר 2008 בשעה 7:54