והיד רושמת

בואו נדבר ברבות.
עולמי הפנימי מתחלק לאין ספור.
אין ספור מטרות, אין ספור אפשרויות, אין ספור הגדרות.
עולמי הפנימי מתפתח,
נוצר, יוצר, הורס, מתחיל, מסיים, לומד, מרגיש, מתבונן, בעצמי, בכן, בכם.
עולמי הפנימי שלם וחצוי, ישנו ואיננו.
בליל. עיסה דביקה. ססגונית. מסריחה.
מלאה בדמויות
שמתבוננות החוצה
ומתפוצצות מצחוק.
דמות שמנה ודמות רזה, דמות קטנה ודמות גדולה, דמות גברית ודמות נשית, דמות חזקה ודמות חלשה, דמות בוטחת ודמות קנאית, דמות לוחמנית ודמות ותרנית, דמות מדויקת ודמות מטושטשת, דמות צבעונית ודמות אפורה, דמות מוארת ודמות אפלה, השמיים והשאול, העגולה והמרובעת, הברורה וחסרת הצורה.
ואני לא מבינה,
מה כל כך מצחיק?
זה עניין שצריך לברר.

אל תכתוב לי שירים.
קטוף לי פרח, צלם לי תמונה.

אבל אל תכתוב לי שירים.

לא רוצה לשמוע על הסערות המתחוללות בנפשך.
לא רוצה להיות בוקר, או שמש, או... פריחה אביבית.

רוצה שנרגיש ביחד את רגבי האדמה.
שנצעד עירומים ובטוחים על פני החול הלוהט.
שנצלול יחד למעמקי הים התיכון או האוקיינוס השקט

ונשכח את כל השירים.

פגישה עם ידיד ותיק ומסתורי...

אני שוכבת עירומה על המיטה, מריחה את הסדינים הנקיים. החלון פתוח. רוח קרירה נושבת פנימה לחדרי. מצמררת... ידי בצידי הגוף
ואני מרגישה. מרגישה את הראש שנח על הכרית. מתבוננת בצללים שחולפים על פני קירות חדרי.
הנשימה שלי... לא ברור... קשה לקחת נשימה עמוקה. נשימות קצרות ומעייפות. כפות רגלי קרות. כפות ידי לוהטות. הטוסיק מתכווץ ומשתחרר לסירוגין בזמנים לא קצובים. הפה שלי מתמלא ברוק, אני מלקקת את השפתיים שלי וגם הן מתרטבות...
אני לא נוגעת בחזה שלי, אבל אני מרגישה את הרגישות שלי. הפטמות קשות וחשות כל משב קטן של רוח. אני לא נוגעת בכוס שלי, אבל אני מרגישה את הרטיבות ואני מרגישה את הנפיחות בין רגלי. ואני מרגישה את החום... שהופך לגיצי חשמל שזורמים בגופי וגורמים לי לצמרמורות של עונג משכר...

אוי, כמה שאני....
חרמנית!!!!

מחקתי את עצמי מכל אתרי ההיכרויות הוניליים.
ממילא כל גבר שאני פוגשת מעורר בי חשד מסמא.
קודם רציתי הפסקה מהעולם הזה. עכשיו אני רוצה הפסקה מהעולם ההוא.

הכי בעולם- אני רוצה להרגיש מיוחדת. לא מיוחדת כמו שכל אחד מיוחד. מיוחדת באמת. ממש מיוחדת.

הכי הכי בעולם- אני רוצה לדעת שאני מיוחדת. לא מיוחדת כמו שכל אחד מיוחד. מיוחדת באמת. ממש מיוחדת.

אני חושבת שעולם השליטה אולי יכול בדרך זו או אחרת לספק לי, ולו באופן הזמני ביותר, את התחושה.
אבל הוא לא יכול להעניק לי את הידיעה ואת ההכרה.

וזה כמובן מוביל אותי לשאלה הבאה...

אני רואה אותך. אני מסתכלת עליך ברגעים אלו ממש. צילמתי אותך. לא ידעת. צילמתי אותך עירום. אני מתבוננת בך. בגוף המוצק, נוטף עגלי זיעה קטנים ונוצצים. מסתכל עלי בעיניים עייפות ונוגות. ילד. ילד שלי. אם היית לידי הייתי מחבקת אותך, הייתי נותנת לך לבכות בחיקי, מלטפת את תלתלי התשחורת שלך, מנשקת בנשיקות קטנות את העורף החלק שלך ילד, מלטפת את קימורי גבך בעוד ידיך החסונות עוטפות את מתני. אני מדמיינת אותך. אני מדמיינת אותך ברגעים אלו ממש. אתה לא יודע שאני חושבת עליך ברגעים אלו ממש. על החיוך האוהב שלך ועל מבטך המתמסר, שהפכו להפקר ואינם שלי עוד.

להתרגש שוב, בלי לפחד כל כך.
להתמסר בלי לחשוד, ולחשוש, ולהפגע.
להיות פיזית לחלוטין, אישה, מלכה, זונה, סקסית, נוטפת.
בלי רחמים עצמיים, בלי רחמים עליך.

הלוואי ויכולתי להיות מים.
לזרום בלי סוף, להסחף, לסחוף...
להחליק על חלוקי הנחל בשלווה
ליפול ברעש גדול על האדמה

לנתץ ולאהוב
לבעור ולהיות אהובה
בלי הסברים מיותרים.

אם לא תנסי לעולם לא תדעי. זה מה שהיא אמרה לעצמה לפני הפגישה איתו. זאת היתה הפעם הראשונה שלה עם מישהו שהיא לא היתה איתו במשך לפחות שנה. סטוץ. ידיה התחילו להזיע. היא שפשפה אותן בחצאית הג'ינס שלה, לא רצתה שידע שהיא מתרגשת. בפעם הראשונה מזה חצי שנה היא חשבה על הבגדים התחתונים שהיא הולכת ללבוש. היא לבשה חוטיני. היא שנאה חוטיני. אבל כשהיא עמדה שם ודמיינה אותו מצמיד אותה אל הקיר ופולש מתחת לחצאיתה, המחשבה על החוטיני- הטוסיק החשוף והחוט שניתן להסיטו בשביל... הציתו בה אש. אש של תשוקה שהיתה כמעט ובלתי ניתנת לריסון.
הוא הגיע. נראה טוב, כמו שהיא זכרה אותו. הוא התחיל איתה. בפאב. לפני כמה ימים היא יצאה עם חברות והוא היה שם. גבוה... חטוב... ירוק עיניים עם חיוך מקסים. כשהוא התחיל לדבר היא לא התרשמה, או ליתר דיוק- ממש לא התרשמה. סתם. דיבר איתה על חדר כושר. על שישה שלבים בדרך להצלחה. לא מצחיק במיוחד אבל מאוד חביב. היא ידעה שזה יהיה הוא. הוא יהיה הסטוץ שלה.
הוא הגיע. היא נראתה מצוין. במיוחד הרגליים הארוכות שלה. כשנפגשו היא היתה עם ג'ינס ארוך והפעם היא באה בחצאית. היא חייכה אליו, שלום שלום, לאן הולכים? טוב, כנראה שלאותו מקום- הכי קרוב. בחורה נחמדה. עיניים טובות. חיוך מקסים. היה נדמה לו שהוא מוצא חן בעיניה. השיחה זרמה, היא חייכה הרבה. נגעה בו קלות. הוא רעד. אחרי כוס בירה אחת היא שאלה אותו: "אז מה, נחזור אלי הביתה?" מופתע מהשאלה אבל לא יכול לסרב הוא ענה בחיוב.