סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

דוב(ר) ההרמון

אתמול היה דוב ויהיה גם מחר.
הכי דוב בהרמונה של הגבירה.
לפני 5 שנים. 30 במאי 2019 בשעה 20:05

ובכל יום, אני מגרד עוד קצת משכבות ההגנה העצמית, מאבק השנים.

שנים של פחד להגיד לעצמי, (כל שכן למישהי אחרת)  מה אני רוצה?

מזקק את עצמי, כל יום עוד קצת.

 

אמנם על פי חלק מהאנשים כאן גבירות צריכות רק לדרוש.
ואמנם גבירתי הנשגבת (על כל מעלותיה) לא בדיוק עומדת בתקן הזה........ אבל היי, פה זה בדסמ,  לא אשקלונה פארק.

לא כל מה שאני רוצה יקרה בהכרח (או בכלל).

אבל, כשגבירתי מעוניינת לדעת מה אני רוצה? 

אני צריך לדעת להגיד את האמת.

קודם כל לי, ואז לה.

 

ופה הקטע.

כי לה אני לא רוצה, ולא יכול לשקר, לי כן. 

שנים עשיתי זאת הרי. 
אז אני חייב להגיד את האמת לעצמי. 

ובשביל זה, אני  צריך להיות חזק ובטוח.

 

מוזר כמה שזה מוזר.

אבל צריך המון בטחון על מנת להגיד שאני זקוק לה, לגבירתי.

ההודאה הפשוטה והכנה הזו  מצריכה לא מעט כח, ענווה, וכניעה טהורה.

לא כזו שלקוחה מאיזה סרט פורנו בדסמ עם אזדה סין, או סידוניה.

כניעה מזוקקת של לב זקוק.

 

אז אני לוקח אוויר, שותה מיץ אומץ ומכריז: 

אני רוסו, מצהיר בזאת שאני נזקק.
אני זקוק לגבירתי. 

לסמכות שלה, לתבונה שלה, ולקרבה שלה.

אני זקוק לה. 

 

לפני 5 שנים. 27 במאי 2019 בשעה 12:42

אחרי הרבה זמן שלא התווכחו ביניהם, אחיתופל חיפש סיבה לריב ושאל שאת רוסו "תגיד, אתה תציית לכל מה שגבירתנו תגיד לך?" 
רוסו כחכך בגרונו (כי ככה נשמע שהוא חכם יותר) וענה "כן, לפחות אנסה" 
ואז אחיתופל שלף את שאלת המחץ "ואם היא תגיד לך לקפוץ מהגג?" 

רוסו לא היה צריך לכחכח אפילו בגרונו כדי לענות "נתחיל מזה, שהיא לא תגיד לי. כי אם היה סיכוי שהיא היתה אומרת היא לא היתה גבירתנו. "

אחיתופל נאלץ להודות שמדובר בשאלה עם הרבה פחות מחץ ממה שהוא חשב תחילה, "ואם, ואם...אז אם תהיה עצוב והיא תפקוד עליך שלא להיות?" 

רוסו חייך, "דחילק תופל, אתה יודע שגבירתנו חכמה מידי מכדי לפקוד כזה דבר. היא מבקשת. 
כשהיא מבקשת,  אני כ"כ לא רוצה להמרות את פיה, שאפילו להיות עצוב אני מפסיק באופן כמעט טבעי"

 

לפני 5 שנים. 22 במאי 2019 בשעה 17:42

אני משוחח בטלפון עם גבירתי, מרוכז מאוד בשיחה. 
מרוכז מאוד בה. 

לפתע מישהי מתקרבת, ונבהלת.

היא לא ראתה אותי, אני לא ראיתי אותה. 

מיד כשאני מבחין בה, אני מדבר איתה. 

ומיד גבירתי מבחינה בכך שאיני משוחח איתה.  

כי הטון שלי הפך אחר לגמרי. 

ופתאום אני מבין שמבלי שבכלל רציתי, כיוונתי, או התכוונתי :

לשיחות עם גבירתי שמור טון מיוחד. 

הרבה יותר רך, הרבה פחות חזק. 
כמוני מול גבירתי. 

 

לפני 5 שנים. 20 במאי 2019 בשעה 14:11

רגע של כעס.
נזקק לשוחח איתה.
היא בדיוק פנויה.
שיחה.
היא עושה קסם.
הרבה יותר רגוע לי.

ופעם חשבתי שגבירות הן אכזריות.:-)

תודה, גבירתי.

 

לפני 5 שנים. 19 במאי 2019 בשעה 14:54

 
נשלט טיפקלי יעשה הכל על מנת למצוא גבירה אחת.

ולי, בר מזל שכמותי, יש שלוש.

כמו זהבה ושלושת הדובים, רק דובי ושלוש הגבירות.

או אולי נכון יותר, כמו טרופלדינו (לא ההוא מתל חי, אלא זה עם  שתי הידים) ממשרתם של שני אדונים, בגרסת שלוש הגבירות.. 

 

הראשונה מאלפת הדובים המעלפת.

היא קשה, מדויקת, תובענית, וקפדנית, שמספיקה הערה אחת ממנה, בכדי שאתיישר. 
צליל הודעה ממנה יעיר אותי משנת הדוב שלי  ויעמיד אותי בדום מתוח.

וכשם שהיא קשה וקפדנית, היא אמיתית ומחמאה ממנה שווה המון.

אפילו יותר מכד של דבש. (וכזכור אני דב...)  

 

 

השניה , היא הגבירה הנערצת.

החכמה מכולן . 
היא החברה, המחבקת, החכמה, אותה אשתף במה שעובר עלי, זו שמדעתה אני מחזיק, וממנה אני מנסה לקחת דוגמא.

זו שדואגת לי, חושבת עלי. זו עם העיניים הטובות, שמזכירה לי שצריך גם לחייך.

כי כמה רציני כבר אני יכול להיות?

אני מביט עליה, ועל מפעלותיה, נפעם, ונדהם. 
כאשר אני חושב עליה, מיד בתודעתי אני על ברכיי, מביט בהערצה מעלה, אליה.

להשביע את רצונה, להחזיר לה (ולו במעט) על הטוב והחסד שעשתה עימי, היא מטרה נפלאה לקום עבורה בבוקר.  

 

והשלישית היא הגבירה הסקסית.

יפה, ואצילה, רגליה יצירת מופת, וידיה סימפוניה של רכות ויופי.

אי אפשר שלא להמשך אליה, לרצות להתפלש למרגלותיה, לנשק את ידיה,  ולחוש את עורה הנעים. 
תנועותיה הן שירה, והיא ממכרת, ומשכרת את הגוף והנפש.

כל שניה בלעדיה מעוררת געגוע שצובט בלב, עד שגם כשאני איתה, אני מתגעגע. למפרע.

 

ושלושתן כה מיוחדות, נפלאות ושונות, עד שקשה להגיד מי עדיפה? במי לבחור? ושלושתן כמעט מקבילות.  

ושלושתן הן  גבירתי האחת והיחדה.

בר מזל שכמותי, כבר אמרתי?
 
 

לפני 5 שנים. 16 במאי 2019 בשעה 19:43

העיניים לא משקרות.

הן מכונת האמת האולטימטיבית של הנפש.

לא חשוב כמה חמוד המבט יהיה, כמה  נחמד, או מתנחמד.

העיניים לא ישקרו.

אם מאחורי המבט החמוד, עומד בן אדם רע -יראו את זה.

לא תמיד נרצה לראות, אבל אם נביט נראה.

 

ויש את העיניים של גבירתי.

וכשמסתכלים לתוך עיניה רואים כמה טוב יש בה.

היא לא תמיד קלה, גבירתי.

אבל היא תמיד באה מתוך מקום טוב.

ובגלל הטוב הזה, בעבור הטוב הזה, למען הטוב הזה אעשה.

לפני 5 שנים. 14 במאי 2019 בשעה 7:35

"להקשיב.


להקשיב זו כנראה הפעולה הכי פשוטה, גופנית.
אבל גם הכי מסובכת בפועל.


כי להקשיב פירושו לכבות, או לפחות להשתיק את האגו שלך, את הרצון שלך להגיד, את הצורך לפעמים להצטדק, את הצורך לתת את השנקל שלך, לשמוע אותך משמיע, כי זה האינסטינקט שלנו.

אבל אתה צריך לשתוק, ולהקשיב.

לא לשמוע, להקשיב.

להקשיב פירושו לשים את בת שיחך במרכז.


כשחושבים על זה? יש הלימה, או לפחות הרבה נקודות שמשיקות בין להקשיב, ללהיות נשלט.


אין זה אומר שמי שמקשיב הוא נשלט.
אבל זה כן אומר שנשלט חייב לדעת להקשיב."

 

מתוך: דברים שאני לומד מגבירתי.
פרק ט', עמוד 341. 

לפני 5 שנים. 13 במאי 2019 בשעה 19:13

שלמה ארצי שר "בשביל כוס קפה איתך הייתי שם גם אלף דולר".


למרבית המזל, גבירתי לא בעניין ניצול כספי: האישה המוזרה הזו לא מרשה לי אפילו לשלם עליה בבית קפה! 


אני יושב מולה בבית קפה, עיני טובעות בעיניה היפות והחכמות, אוזני מאזינות לחוכמתה, פי מוכיח את היותי אידיוט (מזל שאני מצחיק אותה), היד שלי מתחת לשולחן מלטפת (באישורה) את רגלה החלקה, הנעימה, ומתעכבת על קרסולה, אותו מעטר צמיד חמודות. 


וכשהכל נגמר, ואני נאלץ להיפרד ממנה (כי כמה היא יכולה לסבול את פרצופי המאוהב?), אני חושב לעצמי:
"שלמה ארצי הזה, הוא קמצן גדול..."   

לפני 5 שנים. 12 במאי 2019 בשעה 6:08

 

יש כל כך הרבה דברים שאני חש, כל כך הרבה דברים שהייתי רוצה להביע.

רוצה למצוא 181 מילים של תודה, של רגש, מילה על כל יום.  

אבל מילים, הן לפעמים כ"כ ריקות ועניות ביחס לרגשות.

והכל נראה חיוור, תפל, לעומת מה שבלב.

רציתי להיות שלך, מאוד. 
אבל לא הבנתי כמה חזק זה יהיה.

 לא גרדתי את ההבנה.

לא הערכתי כמה עמוקה תהיה השליטה שלך, כמה חזקה תהיה ההשפעה שלך עלי.

ולא חשבתי שיכולה להרקם חברות בין 2 נשלטים,  כמו זו שבין אנטי לביני.

חברות, שכמו כל דבר בהנהגתך, התפתחה למשהו אמיתי, ויחודי.

ידעתי גבירתי, שאת חכמה.

כל מי שיקרא אותך יבין כמה חוכמה, ושנינה יש בך. 
אבל לא הערכתי כמה עמוקה ויחודית היא חוכמתך, וכמה כל שיחה  איתך תסתיים במחשבה ארוכה.

כי להיות שלך, גבירתי, זה לדעת לחשוב, לדעת לנצור כל רגע.

לדעת להיות אני, לא לבטל את עצמי, אבל גם ללמוד להקשיב.

לדעת להגיד לך את האמת שלי, ולהיות מוכן להשתנות.

אני מחבק את הזמן שלי איתך, גברתי, מחבק אותו חזק.

יודע שזכיתי.

מודה לך על שזיכית אותי באנטי.

ובעיקר בבעלותך.

חצי שנה שלך,  עוד 119 וחצי to go. 

תודה.

 

 


 
 

לפני 5 שנים. 8 במאי 2019 בשעה 21:43

אמרתי שאת אלוהית, טעיתי.
את לא.
צדקת גם בזה.
את לא אלוהית, גבירתי.
את בשר ודם, עם רמ"ח איברים.
את לא אלוהית, גבירתי
כי להגיד שאת אלוהית זה להקטין אותך.
להפוך את גדלות הנפש שלך למובנית מאליה.
להפוך את החוכמה שלך לטבעית.

את עומק ידיעותייך לבלתי נרכשות. 
ואת היכולת שלך לקרא מהלכים מראש, לבלתי מדהימה.

ואת מדהימה, חכמה, ונפשך גדולה ואת אנושית, כל כך אנושית.
ומרגישה, ומרגשת.
אז כן, גבירתי, באופן אנושי מאוד,  צדקת, גם בזה.
אינך אלוהית.
את נשגבת.